10 עובדות על חשיבותה של קבלה טובה בחג השבועות

1. כל אדם מישראל בכוחו להגיע למדרגה גבוהה ועצומה: ה'חתם סופר' בספרו 'דרשות חת"ס' כותב כי "כל אדם יכול להגיע למדרגה גבוהה, שאפילו מלאכי השרת לא זכו... אפילו איש או אישה פחות שבפחותים שלא יכול לזכות לזה, כי כל אדם מישראל יש כוח בידו לעלות למדרגה זו".

2. אין להתייאש אף אם הוא כרגע בשפל המדרגה: ה'חתם סופר' מוסיף ומבטיח כי לכל אדם יש חלק בתורה, אף אם הוא כרגע בשפל המדרגה: "ומשום כן ניתנה התורה במעמד הנבחר והנפלא הזה בתחילת צאתנו מעבודת מצרים, אף שלא היינו כדאים לזה, להורות כי אין מעצור ולא יתייאש אדם מחלקו בתורה אפילו אם יהיה בשפל המדרגה, מכל מקום כמוהו כמו הגדול שבגדולים".

3. הקובע עיתים לתורה - זוכה לשכר כאילו עסק כל היום בתורה: ה'חפץ חיים' פונה לאנשים העמלים לפרנסתם, באמרו: "אם בבואו לביתו בשובו מעבודתו ויגיע כפיו, יזדרז מיד לפנות לבית המדרש לקביעת עתיו לתורה, הרי מעשיו מוכיחין שבאמת חשקה נפשו בתורה, וכל מה שלא למד במשך היום העבר עליו, אינו אלא מאחר שריחיים על צווארו, ואילו היה הקב"ה ממציא לו את מזונו בדרך אחרת – היה עוסק בתורה יומם ולילה... ועל כן ייחשב לו בבית דין של מעלה, כאילו עסק בתורה כל היום כולו".

4. בכוח התורה לבטל גזרות רעות ולהשפיע שפע ברכות: גדול כוח התורה ביגיעה לבטל כל גזרות רעות, ולהריק על האדם כל מיני שפע ברכות בבני, חיי ומזוני. בגמרא נאמר: "בני חיי ומזוני לא תלוי בזכות אלא במזל", והתוספות מבארים: "מכל מקום, על ידי זכות גדול משתנה". מהי זכות גדולה? מובא ב'אליה רבא' כי יגיעת התורה היא הזכות הגדולה ובכוחה לשנות את המזל. בזוהר הקדוש מובא: "כל המשתדל בתורה כראוי בעסק התורה, מתבטלים ממנו כל מזלות וכוכבים רעים".

5. אפילו התעלות חד פעמית שווה המון: מדרכי היצר הרע להפיל את האדם לייאוש, שמכניס בקרבו מחשבות כי ממילא יחזור להיות אחר החג לכמות שהיה, ומה לו להשקיע כוחות אם אינו בר קיימא. התשובה שאמר ה'שפת אמת' על כך היא: מדוע הקב"ה הגביה את בניו בהר סיני למעלות עליונות, עד כדי שפסקה זוהמתן? והרי יודע עתידות, שעתידים לחטוא לסוף ארבעים יום, ויותר מכך: במדרש מצינו דעה שכבר באותו היום חטאו, ואם כן, מדוע רוממם כל כך, אם ממילא עתידים ליפול לעמקי שאול?
ה'שפת אמת' משיב על כך תשובה נפלאה: 'אלא מכאן, שכדאי היה לו לבורא עולם כל המעמד של 'קבלת התורה' אף לשעה בלבד". המסקנה מכך היא שאף אם היצר יכניס בו מחשבות ייאוש – הכל שווה אפילו בשביל כמה ימים ושעות.

7. כיצד נקבע את החג בנפשנו לנצח? ראוי לכל אדם לקבוע את החג בנפשו על ידי שיקבל עליו קבלה אחת, ואפילו קטנה, שישמרנה כבבת עינו גם לאחר החג – כחוק בל יעבור.

8. על ידי קיום הקבלה - הנשמה היתירה של יום טוב נשארת בנפשו לנצח: ידועה מחלוקתן של הראשונים, האם יש 'נשמה יתירה' ביום טוב. התוספות הוכיחו מתקנת חז"ל להריח בשמים במוצש"ק כדי להשיב את הנפש מצערה על אבידת הנשמה יתירה שפרחה לה למעלה בצאת השבת. ואם חל יום טוב במוצאי שבת אין מברכים על הבשמים, כיוון שהנשמה היתירה נשארת. אם כן, מדוע במוצאי יום טוב לא תיקנו לברך על הבשמים?
תשובתו של הרשב"ם מובאת בתוספות: לא תיקנו לברך על הבשמים במוצאי יום טוב, כי הנשמה היתירה של יום טוב אינה מסתלקת במוצאי יום טוב.
אם כן, עד מתי נשארת באדם הנשמה היתירה שקיבל ביום טוב? התשובה היא – כל זמן שעומד בקבלתו שקיבל על עצמו ביום טוב לעניין זה, עדיין שורה בו נשמה יתירה של יום טוב.

8. כאילו לא חטאתם מימיכם: בזכות הקבלה ייחשב כנקי וטהור, כאילו לא חטא מעולם. בירושלמי מובא ההסבר לכך שבחג השבועות אין להביא קרבן חטאת. "אמר הקדוש ברוך הוא: 'מכיוון שקיבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם'".

9. על ידי קבלה טובה נחשב האדם לחדש ממש - מעשה באחד ששפך צערו בפני המשגיח הגאון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל על שלא זכה לזרע של קיימא. יעץ לו הגר"י שיקבל על עצמו ללמוד סדר מוסר בכל יום במשך עשר דקות, הלה קיבל על עצמו ומיד נושע בס"ד. לפליאת מקורביו הסביר המשגיח כי אין כאן שום 'מופת', אלא בשעה שאדם מקבל על עצמו 'קבלה טובה' הרי הוא נעשה כבריה חדשה ו'פנים חדשות' באו לכאן, ואף אם נגזרה גזירה על אדם פלוני, הרי על האדם החדש לא נגזרה גזירה.

10. רעיונות אפשריים לקבלות מתאימות לחג השבועות:
* לקבוע זמן קבוע ללימוד התורה, אפילו חמש דקות.
* ללמוד כל יום, ולו 5 דקות, בספר "נפש החיים" שער ד' (המדבר על השפעת לימוד התורה בכל העולמות).
* להקפיד על תענית דיבור בתחילת הלימוד.
* לברך את 'ברכות התורה' מתוך הסידור.
* לכוון בברכת 'אהבה רבה' בשחרית, ו'אהבת עולם' בערבית.
* לכבות את הטלפון הנייד בזמן הלימוד.
* לא להתקשר לאדם, שידוע כי הוא לומד בשעה זו.
* ללמוד 'דף היומי', או הלכה אחת מדי יום.
* לבחור מצווה אחת מתוך תרי"ג מצוות התורה, ולקיימה במסירות נפש.
* לתמוך כלכלית בעניים עמלי תורה.