דמויות ביהדות
שמואל הנביא: 10 עובדות מרתקות, כולל סגולה מיוחדת
כיצד זכתה חנה לבנה שמואל, מה הסגולות הטמונות בתפילתה המיוחדת? 10 עובדות על שמואל הנביא, כולל הפרטים על הסגולה המפורסמת: תפילת חנה
- יונתן הלוי
- פורסם כ"ח אייר התשפ"ב |עודכן
שמואל הנביא
1. שמואל הנביא, בנם של אלקנה וחנה, משבט לוי בני קהת. היה נזיר מיום היוולדו. היה נביא, ומנהיג עם ישראל בסוף תקופת השופטים, בין פטירתו של עלי הכהן להמלכתם של שאול המלך ודוד המלך. לשמואל היו שני בנים - יואל ואביה.
2. עוד בטרם לידתו הוקדש שמואל, על ידי חנה אמו, לעבודת ה' במשכן, והובא למשכן שילה עוד בהיותו פעוט, שם גדל וחונך על ידי עלי הכהן, שהיה הכהן הגדול והשופט של אותה תקופה.
סיפור לידתו מובא בהרחבה בספר שמואל א': לאביו, אלקנה היו שתי נשים: חנה ופנינה. לפנינה היו עשרה בנים, וחנה היתה עקרה, ללא יכולת ללדת בדרך הטבע. באחת הפעמים בהן עלה אלקנה ומשפחתו למשכן ה' בשילה, נדרה חנה נדר, כי את הבן שייוולד לה תקדיש לעבודת ה'. כאשר נולד שמואל, קיימה חנה את נדרה, ובהיותו בן שנתיים הביאה אותו למשכן בשילה, לשרת את ה' ולעבדו, בהדרכתו של עֵלִי הכהן.
3.תפילת חנה (מובאת בשמואל א' פרק ב') היא ההפטרה הנקראת לאחר קריאת התורה ביום א' של ראש השנה. זוהי התפילה שהתפללה חנה בהיותה עקרה, ואכן נענתה וילדה את שמואל.
מתפילה זו למדו חז"ל הלכות תפילה רבות. תוכנה של תפילה זו היא תפילת הודיה של חנה אמו של שמואל הנביא (ספר שמואל א', פרק ב', פסוקים א'-י'), ולאחר מכן לקט פסוקים שונים. מקובל לומר תפילה זו לאחר הדלקת נרות שבת, כסגולה לזרע של קיימא ולגידול קל. על פי מנהגי הספרדים, התפילה נאמרת בכל בוקר קודם תפילת שחרית, והיא סגולה להכרית את המזיקים והמקטרגים על התפילה, שהרי נאמר בה: "ה' יחתו מריביו".
נוסח התפילה:
וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּה', רָמָה קַרְנִי בַּה', רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי - כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ.
אֵין קָדוֹשׁ כַּה' - כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, וְאֵין צוּר כאלוקינו
אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם, כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת.
קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים, וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל.
שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ, עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה.
ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל.
ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם.
מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם, כִּי לַה' מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל.
רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ.
ה' - יֵחַתּוּ מְרִיבָיו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם, ה' יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ, וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ.
אָתוֹהִי כְּמָה רַבְרְבִין, וְתִמְהוֹהִי כְּמָה תַקִּיפִין, מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם, וְשָׁלְטָנֵהּ עִם דָּר וְדָר.
וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ, נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ.
עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה וְאֶהֱמֶה וַיִּשְׁמַע קוֹלִי.
בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אלוקים
לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי.
וַאֲנִי בַּה' אֲצַפֶּה אוֹחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי יִשְׁמָעֵנִי אלוקי
אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי, כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי, כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי. (פסוק זה לא אומרים בשבת וחגי ישראל)
כִּי לְךָ ה' הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה ה' אלוקי
רַגְלִי עָמְדָה בְמִישׁוֹר בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ ה'.
(צילום: פלאש 90)
4. במדרש מסופר שארבעים שנה לפני שנולד שמואל הנביא, יצאה בת-קול משמים והכריזה ש"עתיד לעמוד צדיק אחד ושמו שמואל". הודעה זו נודעה והתפרסה בעם ישראל ו"כל הנשים היולדות בנים - קראו בשמותם שמואל", ו"היה הבת קול מתמיד, וכך היו הנשים יודעות שלא נולד שמואל עדיין", והם המשיכו לתת את השם שמואל. ו"כשנולד שמואל בן חנה, פסקה הבת קול וידע כל ישראל כי נאמן שמואל לנביא".
אמרו חז"ל ש"כל אותן הבנים שאימותם קראו לילדיהם "שמואל" זכו לנבואה, והן הן חבל הנביאים המתנבאים. זהו פירוש הפסוק: "שמואל בקוראי שמו", מפני שנקרא שמם שמואל - נתנבאו". רבותינו גדולי המוסר מלמדים ממדרש זה את כוחו של הרצון. בזכות רצונן של הנשים ללדת את הצדיק שמואל, זכו שבניהם יהיו נביאים.
5. גדולתו של שמואל הנביא: לאחר מותו של עלי, הנהיג שמואל את ישראל. הוא שפט את העם באמונה וסבב בערי ישראל מדן ועד באר שבע ללמד ולשפוט את העם. מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהוא נהג לתור בין הערים והעיירות, על מנת להיות זמין לציבור להתדיינות בפניו וללימוד התורה, ולא המתין לבואם של המתדיינים אל מקום מגוריו.
שמואל הנביא יסד בית דין קבוע ברמה. בית דין זה מוזכר במקומות שונים. על בית דין זה מובא במסכת מכות כי היה אחד משלושה מקומות בהם הופיעה רוח הקודש.
על פי הברייתא שבמסכת בבא בתרא, שמואל הנביא כתב את ספר שמואל (עד למותו. הקטעים שאחר מותו, ובעיקר ספר שמואל ב, נכתבו בידי גד החוזה ונתן הנביא), וכן את ספר שופטים ומגילת רות.
במספר מקומות נזכר שמואל כנביא בולט במעלתו. בספר ירמיהו מובאים דברי ה': "אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה", ובתהילים מצויין שהוא שקול כנגד משה ואהרן: "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ קֹרִאים אֶל ה' וְהוּא יַעֲנֵם". חז"ל מבארים את הפסוק כך: "שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירבעל בדורו כמשה בדורו, בדן בדורו כאהרן בדורו, יפתח בדורו כשמואל בדורו".
6. בגמרא במסכת סוכה מובא כי שמואל הוא אחד מ"שמונה נסיכי אדם". הנסיכים הנוספים הם: ישי, שאול, עמוס, צפניה, צדקיה, משיח ואליהו. להרחבה, לחצו כאן.
7. לזקוניו העמיד לשופטים את בניו יואל ואביה, אך הם לא הלכו בדרכיו ויטו אחר הבצע. לקראת סוף ימיו, זקני ישראל נאספו לדרוש משמואל מלך לשפטם וללחום מלחמתם ככל הגויים אשר סביבותיהם. הדבר הזה לא ישר בעיניו, וה' נראה אליו ויאמר אל שמואל: "שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך, כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם". אכן שמואל המליך את שאול, ולאחר מכן את דוד.
8. שמואל הנביא נפטר בגיל 52, זמן קצר לפני סיום תקופת מלכותו של שאול המלך ונקבר ברמה, עירו.
9. אחרי מותו קשתה יד הפלשתים על ישראל, ובמלחמתם האחרונה עם שאול ובניו בהר הגלבוע בקש שאול מבעלת אוב שתעלה את שמואל. שמואל אמר לשאול: "..וה' סר מעליך ויהי ערך... ומחר אתה ובניך עמי, גם את מחנה ישראל יתן ה' ביד פלשתים (שם כ"ח י"ט). אכן, באותה מלחמה מתו שאול ובנו יהונתן, וישראל נפלו ביד פלשתים".
10. קיימת מחלוקת האם יום פטירתו של שמואל הנביא הוא כ"ח באייר או כ"ט באייר. בשני הימים הללו פוקדים עשרות אלפי יהודים את קברו, הנמצא ברמה, בסמוך לשכונת רמות הירושלמית.
הרב עמנואל מזרחי בהרצאה מרתקת על דמותו של שמואל הנביא:
נהניתם מהכתבה? למדתם משהו חדש? ספרו לנו על כך בתגובות.