הרב דן טיומקין: "חינוך זה תהליך, הורים צריכים ללמוד להרפות"

הרב דן טיומקין, (40), הוא מראשי עמותת 'ביחד' - תנועת בעלי התשובה בישראל, וארגון 'מענה' לעזרה והדרכה לבעלי תשובה. מחברם של שני חלקי הספר "מקום שבעלי תשובה עומדים". עוסק בהדרכת בעלי תשובה כבר למעלה מ-15 שנה, וחלק ניכר מכך בענייני חינוך.

מה משך אותך להתעסק, בין היתר, בנושא של חינוך ילדים?
"האמת ששום דבר לא ממש משך אותי. ההיפך הוא הנכון. להיות פרילנסר שעובד את ה' מתוך קדושה מיסטית ובלי עול של משפחה וילדים - זה נשמע הרבה יותר רוחני. אבל מה נעשה, וזה יסוד מאד בסיסי בדתנו, דת האמת, שלא נהיה פרילנסרים פרושים מדרכי ציבור, אלא נהיה תחת עול חינוך הילדים. בעבור זה ה' בחר באברהם אבינו, ולמרות שזה פחות נוצץ ויותר שוחק, זה בית הספר הכי אפקטיבי לחיות ולהתלמד ברוחניות בלתי מדומיינת, אלא עם חיבור אמיתי ויציב לבורא עולם.

"ואולי לנו, בעלי התשובה, זה נצרך במיוחד. להכיר את העולם לא רק מהזווית שלנו אלא גם מהזווית של ילדינו, האתגרים שלהם, הקשיים שלהם. להכיל, לגדול איתם. לעצב מחדש תפיסות אמיתיות על העולם ועל האמונה. זה ממש לא קל, אבל הכרחי".

מהי לדעתך הבעיה הגדולה ביותר של הדור, שכולנו חייבים לתת את הדעת עליה?
"יש בספורט מושג שנקרא 'הפסד טכני'. לדוגמה, כשנבחרת כדורגל אחת לא מגיעה, מכל סיבה - היא מפסידה טכנית. בדורנו, על שלל פיתוייו הזמינים והמנצנצים, ההפסד הוא כמעט טכני. במאבק בין יצר הטוב ליצר הרע, ההפסד בשלב מסוים כמעט מוכרח. מה יעשה הבן ולא יחטא. עד שקשה למקד משהו מסוים ולומר שזו הבעיה הגדולה ביותר.

"הרב אורי זוהר כתב ספר שנקרא 'אבות על בנים' (ויצא לאחרונה בהוצאה מחודשת בהוצאתמענה) ובו הוא מצטט מהזוהר ומספרי קבלה, שהדורות האחרונים יהיו משופעים בנשמות מסוג אחר. נשמות עם קליפה עבה של אבן שמכסה את בת המלך. גנטית וקלינית זה מתבטא בשלל בעיות קשב וריכוז, לקויות למידה ובעיות תקשורת, ובסך הכל ההתמודדות קשה וכמעט בלתי אפשרית. אבל יש כאן הזדמנות, כי הכל בהשגחה, וכנראה שדווקא אותן נשמות צריכות לעבור איזה תהליך ובסופו של דבר להביא את המשיח".

מהו כלל הברזל החשוב ביותר שצריך להיות להורים בדורנו?
"הרבה סבלנות ואורך רוח. המון חום ואהבה. ומינימום ביקורת. זה הרסני ומחריב, וזה הגורם מספר אחת לילד לאבד חוסן נפשי ולזרום עם פיתויי הרחוב".

למה החינוך בדור הנוכחי מורכב במיוחד, לדעתך?
"זכה דורנו לשילוב קטלני של פיתויים זמינים - ונשמות אנוסות שצריכות לבחור בעצמן, ובדרך לעבור תהליך כואב שכולל גם ניסוי וטעיה. אני חוזר ומדגיש, למרות כל הקושי - יש פה אתגר אמיתי, כי הבירור הזה מוליד משהו עוצמתי. צריך סבלנות. חום. אהבה. מינימום ביקורת. קבלה והכלה. ואז מי שזוכה לתיקון הכי נפלא זה א רק הילד אלא גם ההורים".

האם ההורים של היום מספיק מבינים את נפש ילדיהם?
"חד משמעית - לא. הורים אידאליסטים צדיקים מתקשים להבין שאי אפשר להוריש את המסקנות של המסע שלהם כדבר מוגמר לדור הבא, אלא יש תובנות שרק דרך מסע חיפוש עצמי אפשר באמת להפנים, התוצאות שבדרך - מתישות ולא קלות. צריך גם לזכור, שזו לא רק התמודדות של הדור שלנו. זה משהו מובנה. אקורד הסיום של התורה, המשפט המסכם שבו בוחרת התורה לסיים את לקחיה, הוא הפסוק: 'לעיני כל ישראל'. אומר רש"י, האחרון על התורה, ש'נשאו לבו של משה רבינו לשבור את הלוחות'.

"הרב אורי זוהר למד מכאן לקח מבהיל: ששבירת הלוחות היא הכרחית כדי להעביר תורה לדור הבא. זאת אומרת, לא לשבור מצוות, חלילה, אבל כן לשבור מקובעויות. להיות הינדיק. להכיר את הילד ולהעביר לו בכלים שלו את התורה כך שיוכל לקבלה. וזה דורש הרבה עבודה עצמית לא קלה של לדעת מתי להתעקש וגם מתי להרפות. וזו עבודה שלמה של שבירת השליטה. יש פסוק שאומר 'הרפו ודעו כי אנכי אלוקים'. הורים צריכים ללמוד להרפות, לסמוך באמת על השותף השלישי שבאדם. השותף השלישי בילדינו. בורא העולם. זה האתגר של הורים למתבגרים. כך תמיד היה. ובמיוחד בדורנו האומלל".

מה דעתך בסוגיית הקשב והריכוז, ריטלין וטיפול תרופתי?

"שאלה כואבת. צריך להבין את הרקע של התופעה המצויה. כיום כבר ידוע ששם התופעה מבלבל ומטעה. עיקר הבעיה אינו קשב וריכוז. כשהילדים האלה רוצים להתרכז, כשמשהו מעניין אותם, הם מצליחים להתרכז הרבה יותר טוב מאתנו. הבעיה איתם שיש להם בעיה אמתית, וענין הריכוז הוא רק נגזרת אחת ושולית.

יש חלק במוח שאחראי על ההשהיה שנותנים בין גירוי לתגובה. העצירה הזאת, בה מחשבנים גם את ניסיון העבר וגם את השלכות העתיד. זה חלק במח. יודעים היום את שמו. החלק של ה'ברקס' שגורם לנו לא רק לחיות את הרגע, אלא להיות מחושבנים. לדחות סיפוקים. לעצור אימפולסיביות ולגלות אחריות. החלק הזה לא עובד טוב אצל ילדי הADHD -. הוא מתעתע. לפעמים עובד מצוין, ולפעמים עובד פגום. בזמנים שבהם פעילותו פגומה - הילד אומלל. חי רק את ההווה ומשלם על כך ביוקר. חוסר הריכוז נובע רק בגלל שאינו מצליח לכפות את עצמו לשבת וללמוד משהו שלא מעניין אותו. אבל זה פוגש אותו לא רק בזמן לימוד. זה גורם כואב גם באינטראקציות חברתיות. בהפסקה. בבית. בזמן הקימה וההתארגנות בבוקר. ובכל סוג של ניהול עצמי.

"ריטלין היא תרופה רעה עם הרבה תופעות לוואי. אבל חיים עם ADHD בלי טיפול תרופתי יכולים להביא הרבה מאד תופעות לוואי חמורות פי כמה. דימוי עצמי נמוך, עונשים וחוויות שליליות. זה הרבה יותר מזיק מאשר חוסר התיאבון של הריטלין... אז צריך להתאמץ למצוא את המינון הנכון (שמשתנה ללא הרף) ובמקביל ללמוד, גם הילדים אבל בעיקר ההורים, איך חיים עם זה.

"כי דווקא אצל אותן נשמות כל כך הכרחי וקריטי למצוא את תחומי העניין שלהם. לפתח אותם. הם יצירתיים. הם עוצמתיים. הם תוססים. אז נכון שהם לא קלים. גם לגדל ילד מחונן זה לא קל. הם דורשים שיתפרו להם חליפה על פי מידותיהם וחליפת פס יצור לא מתאימה להם. זה אתגר. אתגר קשה ומעצבן, אבל אם נזכור שיש בהם פוטנציאל עצום שהופקד ישירות אצלנו על ידי בורא העולם, נוכל לקבל כוחות למצוא את שביל הזהב בחינוך של אותם יקרים. ואם נשכיל למצוא אותו ולחנך אותם להצלחות ולמטרות. נוכל עם הזמן להגיע למצב של מינונים נמוכים יותר ויותר של תרופות".

מה צפוי לנו ממך ביום השידורים המיוחד בערוץ ובאתר הידברות, ב-6.6?
"ערוץ הידברות הרים כאן פנלים ושיחות. ועם כל הכבוד לדוברים ולתוכן, אני מתפעל ומשבח את עצם הפניית הזרקור. ילדים לא מחנכים בשלט רחוק. זה אתגר שדורש זמן ודורש התייחסות רצינית. לומר תפילת השל"ה זה ענין גדול וחשוב, כמובן, אבל יש גם השתדלות מעשית מקצועית. ועל זה נדבר שם. אלה הנושאים בהם נעסוק, בעזרת השם".