לא חייבים להשכיב את הילדים מתוך עצבים

גם אם רכשתם ריהוט פסטורלי לחדר הילדים, וחפצי נוי נפלאים מעטרים אותו, עדיין צריך ברכה מיוחדת כדי ששלווה תשרור שם. חברתי ריהטה את חדר הילדים שלה בצבעים מרגיעים ושלווים במיוחד, אבל כל אלו טרם הביאו את הרגיעה והשלווה אל תוככי ביתה פנימה.
נכנסתי אליה בשעת ערב מאוחרת והילדים עדיין היו ערים. קולות צהלה של מלחמת כריות סוערת במיוחד עלו מחדר הילדים, חשבתי בלבי: איך זה שהם עדיין ערים? מיד צלצל הטלפון הנייד שלי על מנת להניס ממני כל מחשבת גאווה. "אימא, תגידי לו, הוא כל הזמן רב אתנו", הקול המתבכיין של בתי הערה העמיד אותי מול מציאות אימהית מקסימה, אך גם מביכה- גם אני לא הצלחתי להשכיב אותם לישון.
הלילה היורד מביא בכנפיו עייפות גדולה לאימהות, וערנות מוגברת לילדים. איך זה קורה כל יום מחדש? למה ההורים עייפים כל כך ואילו הילדים מתחננים להמשיך להיות ערים?
פעם חשבתי שזה בגלל שחייהם של הילדים יפים כל כך. הם פשוט שמחים להיות ערים עוד קצת ולחוות את שמחת החיים שלהם. אבל מבוגרים מאושרים גם הם שמחים ללכת לישון. לא רק אלו המדוכאים. יוצא אפוא שיש לנו בכל יום נקודת עימות צפויה בין ההורים המבקשים לסיים את היום, לבין הילדים המייחלים להמשיך אותו.
 
"אף פעם לא היה לי תלמיד כל כך מוסח"
בתלמוד התורה של שוקי ערכו אנשי החינוך אסיפת צוות שמטרתה הייתה להביא לפתרונה את בעיית ההתנהגות של שוקי (שם בדוי). שוקי סובל מהפרעות קשב וריכוז, מלקויות למידה קשות ומקשיים סביבתיים לא פשוטים. אנשי הצוות החינוכי ידעו שאי אפשר לפתור אסיפה אחת את שלל הבעיות שאתן מתמודד שוקי, אבל רצו לפתור לפחות חלק מהן ולאפשר להתנהלות של שוקי בתלמוד תורה להיות נורמטיבית יותר, פרובוקטיבית פחות, ומשתלבת יותר בסביבה.
באסיפה השתתפו הוריו של שוקי, היועץ החינוכי, המחנך של הכיתה, המחנך מהשנה שעברה, ועוד שלושה מורים מקצועיים המלמדים את שוקי. גם החונך הפרטי שהוצמד לו בתחילת השנה ופרש, הגיע לחוות את דעתו.

בהתחלה כולם דברו, לכולם היה מה לומר אך רוב הדיבורים היו מחלישים: "אף פעם לא היה לי תלמיד כל כך מוסח", אמר מורה אחד, החונך סיפר: "כל יום צצה לי בעיה חדשה. אי אפשר ככה ללמוד". כל אחד סיפר מה כבר ניסה לעשות, אבל לא ממש הצליח. ההורים מצידם סיפרו על חוסר האונים שלהם בבית, שוקי הוא רק אחד מבין כמה ילדים מתמודדים. החיים לא מאירים להם פנים. הם עובדים קשה, מתכוונים לטובה, אבל ידם קצרה מלהושיע. כל הצוות התכנס במטרה לעזור, אבל האם יש לאל ידם לעשות משהו? כשבקש המנהל להציע פתרונות השתרר שקט נבוך במקצת.
לפתע הבהב על צג הטלפון של המנהל מספר בלתי מוכר, והמנהל התפתה להרים לו. מן הפומית נשמע קולו של חבר ילדות נשכח, עליו שמע במהלך השנים שעוסק בחינוך. אולי יש פה איזה אות משמים, מה פתאום הוא מתקשר? "אני נמצא פה ליד התלמוד תורה שלך", אמר החבר. "מה אתה עושה פה? שלושים שנה שלא דיברנו!" "אני רוצה לפגוש אותך לשתי דקות".
החבר התכוון לבוא ולבקש עזרה קטנה. הוא בכלל לא ידע שהוא עומד להיות מלאך מושיע.
המנהל סיפר לו שהוא נמצא בפגישה חשובה לתועלת אחד התלמידים, והחבר אמר "אני עובד הרבה עם ילדים, בפרט עם בעלי בעיות התנהגותיות. ספר לי קצת, אולי אוכל לעזור".
בהסכמת ההורים הוחלט לפתוח את הסיפור בפניו, ללא שמות. החבר נכנס ושמע את תקציר הדברים.
"אתן לכם הדרכה פרימיטיבית במקצת", אמר להם. "לא אגיד דברים מרשימים ועוצרי נשימה. יש לי רק רעיון פשוט, קטן ונאיבי, אבל אם תיישמו אותו, לא תאמינו לתוצאות". השקט הדרוך הביך אותו, והוא שוב ראה צורך להסתייג מדבריו שלו. " אל תפסלו אותי לפני שתנסו."
"תנו לילד הזה להיכנס כל ערב בשעה שמונה למיטה. תכסו אותו, תדברו איתו מילים טובות. תספרו לו סיפור או שתשירו לו שיר. אחר כך תשבו לצדו במשך עשרים דקות".
ההורים קצת התנגדו, "אין לנו שליטה עליו. הוא עושה מה שבא לו, לפני חצות הוא בכלל לא מוכן ללבוש פיז'מה".
"בכל זאת", התעקש היועץ, "זה חשוב".
"בלי פרסים הוא לא הולך לישון", הודתה האם.
"אז שיהיה עם פרסים", אמר היועץ החדש, "במקרה זה שווה להבטיח לילד פרס, ובלבד שילך לישון בזמן שקבענו".
"איך נעשה את זה?" תהה האבא. הצוות נרתם לעזרה. "נערוך מבצע מיוחד לילד. הוא ילך לישון בזמן במשך שבועיים, ואז נדבר שוב".
המנהל הרגיש שיש פה קצה חוט טוב, לפחות טוב יותר ממה שהיה כאן קודם לכן. "אחרי שבועיים של הצלחה אנחנו נפגשים שוב", הכריז. נימת דיבורו רמזה על כך שהצלחת המבצע תהיה תנאי להמשך ההידברות. ההורים קלטו את הרצינות שבדבריו, וידעו שהם נרתמים למשימה. עכשיו זה רציני, הצוות החינוכי דורש מהם את הפעולה הזאת, והם יעמדו בה בכבוד.
ההורים גייסו את כל המשאבים, וגם שוקי הרגיש, הפעם זה לא סתם מבצע, ההורים רציניים. הוא ניסה לבחון את רצינותם על ידי התעקשויות ביום הראשון והתבכינויות ביום השני. אך הפרס המובטח הפיל את החומות הבצורות של שוקי הקטן, והמבצע יצא לדרך.
בשבוע הראשון לא העז המחנך להודות, אבל הוא הרגיש כי ילד חדש הגיע לכיתה, ילד רגוע, ילד נעים יותר, ילד הרבה יותר 'נמצא'.
במפגש השני שנערך לאחר שלושה שבועות הודו כולם בשיפור הניכר. "יש לנו עוד כברת דרך לפנינו, אבל את המכה בפטיש כבר ראינו", כולם חשו ששוקי התקדם בצעד ענק ומפתיע. הוא פתאום היה קשוב יותר, ערני יותר, רגוע פי כמה. הילד הפך לחדש.
שנת לילה חיונית לילדים לא פחות מאשר למבוגרים. בהיותם צעירים וקצרי רואי הם לא יודעים להצביע על הצרכים שלהם, מתפקיד המבוגרים לדאוג לצורכי הילדים. שנת לילה איכותית חיונית להתפתחות תקינה ולתפקוד מיטבי של ילד בשנותיו הצעירות. ילדים שאינם ישנים די צרכם יפתחו בהכרח בעיות התנהגות ובעיות רגשיות נגררות, מסוג שתמיד ידביק לעצמו עוד ועד תופעות לוואי ומרעין בישין. הוא עייף? אין לו כוח להקשיב. אין לו כוח להקשיב? הוא מפריע. הוא מפריע? מענישים אותו. מענישים אותו? הוא נפגע. הוא נפגע? הביטחון העצמי שלו יורד. הביטחון העצמי שלו יורד? קשה לו בחברה. קשה לו בחברה? הוא מתחיל באלימות. מתחיל באלימות? עכשיו הגלגל צובר תאוצה ומתדרדר למחוזות פחות ופחות נעימים. הילד, שהתחיל בסך הכול עם חסר בשעות שינה, הופך להיות כל כך ירוד, וחבל.
 
די, לכו לישון
אחד הקשיים בהשכבת ילדים הוא העייפות של ההורים בשעת המשימה. הורים עייפים מתקשים לפעול בצורה נכונה ורגועה, ושעת ההשכבה עלולה להפוך את ההורים לפקעת של לחצים ותסכול.
"אני אוכלת ארוחת ערב לפני ההשכבה", מספרת לי רחלי, אמא מקסימה ומשקיענית. "אני יודעת שאם אני רעבה ומותשת אני לא מצליחה להשפיע אוירה טובה בבית, ואז הילדים הולכים לישון מצוברחים".
הילדים של רחלי שובבים, אבל סיפור מתח לפני השינה הוא לדעתה כמו שיקוי פלאים. הם מתקבצים סביבה מרותקים ויודעים ששווה להם להתארגן לשינה בשביל לשמוע את הפרק הבא.
רחלי לא ממציאה את הסיפורים, היא לוקחת איזה ספר טוב ומספרת להם לפי הסדר, לדבריה הילדים כל כך נהנים שאי אפשר להפסיק.

אבל מה קורה אחרי הפרק? אני שואלת מתסכול אישי. הם הולכים מיד לישון? רחלי מרשה להם להתלחש, אבל רק בשקט הס. אם הם מגבירים את קולם, היא מפרידה אותם לשני חדרים. הלחישות לא מפריעות להם להירדם, הן דווקא מכניסות אותם לאווירה של לילה. אם זה לא עובד, הם מפסידים את הסיפור שלמחרת. "כמה פעמים דילגתי והילדים הבינו את המסר. שווה להם להישמר כדי לא להפסיד את הפרק של מחר. הם פשוט במתח ולא יכולים להשלים עם העובדה שיישארו במתח עוד יום בגלל פטפוטים קולניים".
סיפורים לפני השינה הם כלי מצוין. אך בניגוד למנהגה של רחלי, העצה הרווחת היא לספר סיפורים חיוביים ונעימים. רצוי שתהיה בהם עלילה קלה ולא מותחת. לא כדאי לשלב אלמנטים של פחד ושל מתח בסיפורים כאלו, אלא אם כן אתם בטוחים שזו חוויה חיובית לילדים. גם אם הילד הגדול מבקש סיפור מותח, תנו דעתכם לצעיר ממנו. האם המתח לא יגרום לו נדודי שינה? חלומות בעתה? סיפור חיובי קליל עם נימה של הומור, סיפור שמדגיש את הצד היפה של החיים, שמעורר למחשבות חיוביות וטובות – זה סיפור שיכניס אותו אל ממלכת השינה באווירה נינוחה וטובה. כאשר ילד הולך לישון באווירה טובה, רבים הסיכויים שהוא יקום גם בצורה נעימה. לעומת זאת ילד שהולך לישון נזוף ופגוע, עלול לקום בבוקר קצר רוח מבולבל. הוא אפילו לא זוכר מה מעיק עליו.
 
אור וחושך
הקדוש ברוך הוא ברא את המוח שלנו ערני לאיתותים המבשרים על יום ועל לילה. כאשר האור בחוץ מתעמעם, מוחנו מתחיל לקלוט שדר המבשר על שנת לילה נדרשת. המוח מפריש הורמון שינה בשם מלטונין, והגוף מבקש באופן טבעי את השינה. אם לא הורסים את המנגנון הטבעי הזה, אפשר לראות בחוש איך הילדים מוכנים לשינה. לא משאירים אורות עזים בבית, ונותנים לילדים להרגיש איך היקום כבר נוטה לשנת לילה. כך גם ביום – אם לא מגיפים את התריסים ומאפשרים לאור היום לחדור בבוקר הביתה – הגוף מקבל שדר מן המוח כי הבוקר בא וזה הזמן לקום. אם תפתחו חלונות לפני שאתם מעירים את הילדים, תיווכחו לדעת איך היקיצה שלהם הדרגתית ונינוחה לאחר החשיפה לאור רך.
הורים שמתלבטים כיצד לייעל את טקס ההשכבה של ילדיהם, כדאי להם להיזכר בילדותם. מן הסתם גם הוריהם התמודדו עם אותה בעיה. מה עזר לכם בילדותכם להירדם? מה היה אהוב עליכם ומה היה שנוא? בדרך כלל דברים שהיו שנואים עליכם יהיו שנואים גם על ילדיכם. אהבתם שסוגרים לכם את הדלת? גם הילדים שלכם לא יאהבו. התקשיתם להירדם אחרי נזיפות וגערות? גם לילדים שלכם זה יקרה. הרגשתם צורך גדול להתפייס לפני השינה? גם הם מרגישים כך. אהבתם סיפורים ושירי ערש? גם הילדים שלכם אוהבים. קחו את הכלל הגדול והמאיר שציווה אותנו רבי עקיבא 'ואהבת לרעך כמוך'. גם הילדים שלנו הם בגדר 'כמוך', והם המקום הראשון בו עלינו להשקיע את כוח הנתינה וההענקה שלנו. אם כן יש לנו מימד מצוין להבין על פיו כיצד להנהיג את השעה הזאת. כלל זהב שנכון לא רק לשעת ההשכבה: "מה ששנוי עליך – אל תעשה לחברך".
 
הזמן להחדרת יראת שמים
הרגעים שלפני השינה הם הזדמנות מצוינת להחדיר בילדים יראת שמים על ידי סיפור חינוכי. אפשר לספר על גדולי ישראל בילדותם, סיפורי הוד ומופת. לחנך למידות טובות ולדרך ארץ, ובאמצעותם להאהיב את התורה הקדושה ולטעת בלב הילדים ניצנים של שאיפות רוחניות והשגות גבוהות. בזמן זה לב הילד נפתח, וכדאי להרעיף עליו אוצרות טובים ומחנכים שיהיו לו לנכסי צאן וברזל. אין זה זמן לשיחת מוסר נוקבת, אלא דווקא להעברת מסרים עקיפה וחווייתית. בדרך של הנאה מונחלים מסרים בצורה נפלאה. בנוסף לסיפורים אלו רגעים נפלאים להעמיק שאיפות על ידי איחולים חמים 'שתגדל צדיק גדול ותלמד הרבה תורה'. אלו רגעים מקסימים לחזק את ההסתכלות החיובית והשמחה באוצרות הרוח 'כמה מצוות עשית היום', זמן נהדר להעמיק את הקשר בין ההורים לילדים 'ראיתי איך התגברת ואני כל כך אוהב אותך'. המילים שנלחשות על אוזניהם של הילדים משוחזרות על ידם במשך הלילה, גם במערכת התת מודע, ויש להן כוח עצום. הבה נגייס את הכוח הזה לדברים טובים חיוביים ומאירים. לא לגערות של סתם.
בשביל לצבוע את השעה הזאת בגוונים יפים ונעימים, שווה להכריז על מבצע חינוכי ואפילו להבטיח פרסים. זה המחיר הקטן ביותר לשלם על חשיבה חיובית. הרבה יותר מכל הסדנאות והטיפולים המבקשים לתקן זאת בהמשך החיים.