איה קרמרמן: ילדים הם לא פח הזבל של העולם - למה לתת להם את האוכל הכי גרוע?

לצערי, במהלך התקופה האחרונה יוצא לי לבלות הרבה בבית החולים איכילוב.

מהתבוננות במה שקורה שם, המסקנה שלי היא שעלינו לעשות הכול כדי לא להגיע למצב הקשה הזה, שבו אתה מאבד שליטה על הבריאות וחייב לעמוד בהכנעה מול רופאים שיש להם דקה וחצי כדי להחליט על עתידך. מה זה הכול בעיניי? הלוואי שהייתה לי בשורה קלה יותר, אבל הכול מתחיל דווקא מעבודת המידות הכי פנימית והכי קשה שלנו: התמודדות עם תאוות האכילה, זו שגורמת לנו לגנוב שוקולד מארון הממתקים, לטעום עוד פרוסת עוגה ולהגיד שמחר, מחר נתחיל דיאטה. הכול מתחיל מההבנה שסך החלקים שלנו גדול יותר ויקר יותר מלשוננו הנהנתנית.

החזרה בתשובה, בין שאר הדברים, הפגישה אותי עם עולם חדש שלא ידע את מש״ה - ממתקים, שמנת צמחית והיפרגליקמיה (סוכר גבוה). שוב ושוב אני נדהמת מחוסר המודעות בענייני תזונה ובריאות במגזר הדתי והחרדי. והנה, דווקא מתוך החברה שנסמכת על לחם לבן ומרגרינה, קם מנהיג חדש-ישן ומנסה לשנות. שר הבריאות ליצמן החליט לקרוא תיגר על התזונה הירודה ועל תודעת המזון החלשה בישראל. נראה שהשר ממש מבין את תפקידו. הוא אמון על בריאות הציבור, ומתוך כך הוא מבין שהצעד הראשון בשמירה על הבריאות, או בהשבת הבריאות, הוא מניעה, ובראשה התזונה. והוא פותח תיבות פנדורה בזו אחר זו.

אחרי הפשיטה על האוכל הירוד במזנוני בתי הספר, ההצהרות חסרות התקדים נגד מקדונלד'ס ושות׳ וכמות הסוכר במשקאות הממותקים, ליצמן ממשיך בלי להתנצל. לאחרונה יצא משרד הבריאות בקמפיין נגד כמות הנתרן בחטיפי הילדים. התשדיר פורסם ברשתות החברתיות ועורר הד גדול בקהילת הגולשים מחד, וזעם ודאגה בתעשיית הג׳אנק מנגד. לאחר התהודה החזקה, הקמפיין ירד באחת. משרד הבריאות הואשם שסגר דילים עם חברות החטיפים שירשמו בגדול את כמות הנתרן בכל חטיף - מהלך מבורך, אך הוא לא היה ולא נברא. אישית אין לי שום בעיה להפעיל סחטנות על חברות שמרוויחות מיליונים מלהרעיל אותנו טיפין טיפין. יתרה מכך, הסרת הקמפיין היא בעיניי החלטה גאונית, שעושה את העבודה טוב יותר מהשארתו. עובדה שכולם עסקו בזה. בתשדיר רואים צלוחיות מלאות ביסלי, צ'יפס ובמבה (שם גנרי), ולצדן מצוינת באותיות קידוש לבנה כמות הנתרן ההזויה המצויה בכל אחת מקערות הנשנוש.

אל תסמכו על ליצמן

לעניות דעתי הקמפיין גאוני, ואני שמחה להמשיך את קו החשיבה שלו. צריך לשים קץ לקונספט השגוי מבסיסו שקרוי ״אוכל של ילדים״. לשונם של הילדים אינה שונה מזו של המבוגרים, היא רק מחוברת ליצורים חביבים אך קפריזיונרים. כל אדם, בכל גיל, יבחר את מה שמפעיל אצלו את מרב בלוטות הטעם. אם זה מתוק, מלוח או חריף. וכן, חברות המזון התעשייתי פיתחו חומרים שמתמקדים בהפעלת הבלוטות. שנית, ילדים הם לא פח הזבל של העולם, ואסור להתייחס אליהם כך. אין שום סיבה בעולם לתת להם את האוכל הכי ירוד, הכי מתוק או הכי מלוח, הכי צבעוני והכי מזיק. אבל משום מה אנחנו מרשים לעצמנו לעשות זאת, רק מפני שהגוף שלהם מצליח לאגור את ההשפעות ההרסניות מבלי שהתוצאות ייראו מיד.

וכאמור, הוא לא מפזר, הוא אוגר! הרי כל אישה יודעת שבורקס או רוגלך מתיישבים לנצח באזור החצאית. וכל גבר יודע שאלכוהול, בשר שומני ואכילה מרובה מדי, יגרמו לו להרגיש כבד ומותש ביום שלמחרת. אז מדוע יש אצלנו נתק תודעתי כה גדול כשמדובר בגוף של הילדים שלנו? איך ייתכן שאנחנו לא מוותרים על חוג קרמיקה, כי זה מיטיב עם חייהם, לא מוותרים על שיעורי בית, כי זה יקדם אותם בחיים, אבל מראש מוותרים כשמדובר ברגע כיפי בלשון שמשאיר את השפעתו הרעה לאורך שנים בגופם?!

כבר מזמן עברנו את המצב שבו הילדים שלנו רזים, חטובים ובריאים. אחוזי התחלואה בעודף משקל, בסכרת ובסרטן בקרב ילדי ישראל עלו בצורה מפחידה בעשור האחרון. ועדיין, אנחנו בנתק תודעתי.

אז בפעם הבאה שאתם הולכים לסופר, תתבוננו בעגלה רוויות הסוכרים, עתירת המלחים והשומנים, ותשאלו את עצמכם שתי שאלות. הראשונה, האם כל זה ראוי דיו כדי להזין את גוף ילדיי? והשנייה, האם אני מפצה על תאוות האכילה והתסכול שלי דרך ילדיי? ואל תסמכו על חברות המזון שישמרו על בריאותנו, ואפילו לא על השר ליצמן. עלינו ורק עלינו מלאכת הקודש של הבראת משפחתנו.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

פורסם בעיתון "בשבע".