מסע הלוויה של הרבנית יעל כהן בשיאו. הרב בכה: "לא הפריעה לי ללמוד מעולם"

בשעה זו מתקיים מסע לווייתה של הרבנית יעל כהן זצ"ל, רעייתו של הרב שלום כהן, ראש מועצת חכמי התורה וראש ישיבת 'פורת יוסף', שנאבקה עם מחלה קשה. מסע הלוויה, שהחל בשעה 14.00, יצא מישיבת 'פורת יוסף' ברחוב מלכי ישראל שבשכונת גאולה, ועושה את דרכו לבית העלמין סנהדריה.

בין המספידים: אחיה של המנוחה, הרב שלמה בן שמעון והרב מסעוד בן שמעון. כמו כן, גם חבר מועצת חכמי התורה הגאון רבי שמעון בעדני, הגאון רבי משה צדקה, הגאון רבי שמואל בצלאל, והרב ראובן אלבז.

בין ההספדים שנישאו בלוויה, דיבר גם הרב ראובן אלבז, ראש ישיבת 'אור החיים', ותיאר את גדולתה של הרבנית. "'תבורך מנשים באוהל יעל', ראוי שכולנו נלמד ממנה", תיאר. "מהענווה, מהצניעות, מהמידות הטובות...".

לאחר מכן ביקש הקריין את סליחתם של גדולי ישראל שלא הספיקו להספידה, שכן בשל החום הכבד, מבקשים לקצר את ההספדים. אז הספיד אותה, אחרון, הרב שלום כהן שליט"א, בעלה. בתחילה, התפרץ הרב בבכי רב והתקשה לדבר, אולם לאחר מכן, פתח בדברי ההספד.

בראשית דבריו, תיאר את ההיכרות שלו עם הרבנית לפני החתונה, כשסיפר כי במהלך הפגישה הראשונה שאל אותה: "האם את מוכנה לחיות חיי תורה, כפי שחיים הורייך?, והיא השיבה שכן. גם ביום למחרת, שאלתי אותה ושוב השיבה כך, וזהו, אחרי שתי פגישות..." .

הרב התייפח והוסיף בקול בוכים: "גם בקנה מידה בהשוואה להורים שלה, היא היתה גדולה. היתה גדולה. לא הפריעה לי ללמוד מעולם. לא היה לנו תלמוד תורה בעיר העתיקה, יום יום לקחה את הילדים הקטנים עד רחוב יפו, ולא היה לנו אוטו. אפילו הבן הקטן היתה צריכה לקחת אותו שילמד בישיבה. איזה מסירות נפש! לא היה לנו טלפון, לא היה לנו מכבסה! הכל בידיים! מעולם לא התלוננה, לא דרשה. לא הפריעה לי. כמה שאני אוכל לשבת על הסטנדר – 'תשב'".

עוד הוסיף ואמר: "החפץ חיים אומר במה זכו הנשים? הרי יש גם להן מצוות. מביא את הגמרא בכתובות שאומרת שנשים לא יחיו בתחיים המתים כי אין להן תורה, ולכן התורה של בעליהן תחייה אותן. וזה יותר גרוע, אתם יודעים? היא מחכה לו עד שיחזור מהשיעורים בלילה, מכינה לו את האוכל... אף אחד לא יודע מהי מסירות נפש של האישה, המסירות שלהן שווה פי כמה משל הבעלים...".

לאחר מכן דיבר עם על המידות הטובות שהיו בה. "גם המידות שלה, הטהרה שלה. לא היה לה אינטרס אישי בכלל", תיאר הרב. "ה' זיכה אותי. כתוב זכה – עזר לא זכה – כנגדו. אני ברוך ה' זכיתי ג לעזר וגם לכנגדו, והכנגדו היה לעזר. היתה חכמה בלי שום אינטרס. שומעת שאני הולך... ומוכיחה אותי, והיא צודקת, בנקיות, בלי אינטרס... הנקיות..." והרב שוב התייפח והתקשה לדבר.

"מעולם לא אמרה לי... בכל מוצאי שבת הייתי מוסר שעתיים שיעור לבעלי בתים, מעולם לא אמרה לי 'מתי אני אעשה הבדלה?', כשהיה צריך לקחת את הילדים הקטנים לטייל – היתה לוקחת אותם לבד, 'אתה שב תלמד'. מורי ורבותיי, ועל כל צעד ושעל, אם זה מידות, אם זה אהבת התורה, אם זה האפסיות של האדם, שמעולם לא דורש כלום, לא דורש כלום!, מעולם לא ביקשה...".

בסיום דבריו, הוסיף להדגיש מאוד את מעלת אהבת התורה שפיעמה בה, שבזכותה, זכה ללמוד כל חייו. "'טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה', אדם שיודע מה המסחר הכי טוב לעסוק בו, אם היא רואה שזו הדרך הכי טובה אז בטוחה שבלילה לא יכבה נרה – כשהולכת לעולם האמת, שם האור שלה דלוק כל הזמן. היות שראתה שזה המסחר הכי טוב, הבנק הכי טוב להשקיע בו בכדי שבלילה לא יכבה נרה. קשה לי להאריך... יהי רצון שמה שזכיתי כל החיים, 'לסוסתי ברכבי פרעה דימתיך רעייתי'. 'רכבי פרעה' – אתה סוס עזרת לו, נכון? לכן גם אתה תלך לים (תמות). אבל את, 'לסוסתי דימיתיך רעייתי' – כל הזכויות שלי זה שלך. אני מקווה שתמשיכי להתפלל עליי ותמשיכי להיות 'לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי'...", והרב נשא קול בוכים וסיים את ההספד.

לאחר מכן ביקש המקובל הרב בניהו שמואלי בשם כל קרוביה ובני משפחתה, את מחילתה של המנוחה באם פגעו בה. אז נקרא קדיש לעילוי נשמתה, וגם המזמור "אשת חיל" לכבודה. בסיום, הציבור נקרא לפנות את האזור ולהגיע לבית העלמין סנהדריה, באוטובוסים שהוצבו לרשותם בסמוך לישיבת 'יקירי ירושלים'. הרבנית יעל כהן ע"ה, צפויה להיטמן בסמוך לקברו של מרן גדול הדור הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

הגאון הרב שלום כהן ובני משפחתו האבלים, יישבו שבעה בבניין ישיבת 'מסילת התורה', רחוב מירסקי 5, רמות ד', ירושלים. זמני ניחום אבלים: 10:30-13:30 - לפני הצהריים. 18:00-22:00 - אחר הצהריים.