מדוע לא השיב מרן הגרי"ש אלישיב בעניין הגט של היהודי שהשתמד?

"ויעל אלקים מעל אברהם" (י"ז כ"ב)
וברש"י: "לשון נקיה הוא כלפי שכינה ולמדנו שהצדיקים מרכבתו של מקום"
 
לגדולי הדור יש סיעתא דשמיא מיוחדת המעניקה להם עיניים צופיות למרחקים, עד כדי כך שלפעמים האנשים העומדים בסביבותיהם משתאים לנוכח המראה המופלא.
מעשה בבני זוג שחיו שנים רבות בצוותא והקימו משפחה יהודית לכל דבר, גידלו ילדים וחינכו אותם בדרך היהדות והכל התנהל על מי מנוחות. ביום לא-בהיר אחד נישבה הבעל על ידי כת נוצרית מסוכנת, והחל להתנהג בביתו כנוצרי, רח"ל. ערך טיקסי תיפלה כמנהגיהם, ענד את הצלב, והילדים ובני הבית רואים ועיניהם כלות.
האשה, אם יהודייה כשרה, באה לבית דין והתחננה בדמעות שליש שיסדרו לה גט על מנת שתוכל להיפרד מבעלה. הדיינים הזמינו את המשומד, אולם ברגע שהשמיע אב בית הדין את תביעת האשה לגט, הזדקף זה בגאווה והצהיר לאזניהם הנידהמות של הדיינים:
"אני נוצרי לכל דבר, ובנצרות לא מקובל לתת גיטין"...
ניסו הדיינים לשכנעו, תיארו בפניו את צערה ויגונה של אשתו, אך לשווא. האוזניים היו אטומות.
אם היה זה מקרה רגיל, היתה בידי הדיינים אפשרות לכוף אותו לתת גט, על ידי הפעלת המשטרה והכנסתו לבית הכלא. הבעייה במקרה זה היתה שליהודי המשומד היו קשרים עם הוותיקן ברומא, הלא הוא מרכז הנצרות העולמי, וכיוון שכך היו ידיהם של הדיינים כבולות.
לא צריך להיות 'מדינאי' בעל שם כדי להבין שמצב זה כרוך בבעיות סבוכות מאוד, וכל צעד שיאלץ את הבעל לתת גט יתפרש שם ככפייה דתית, מה שעלול לפוצץ את הפרשה אל התקשורת בקול רעש גדול, ואז גם משנאי-הדת בארץ יעשו כל שלאל ידם על מנת למנוע את נתינת הגט.
 
"אני הנוצרי האמיתי ולא הוא"!
האשה ממשיכה לבכות ולבכות, ולתנות את יסוריה בפני בית הדין. ושוב ניקרא המשומד לדיון, ושוב הוא חוזר על סירובו המוחלט לתת גט לאשתו. העניינים יגעים וניסחבים שבוע אחרי שבוע, חודש אחרי חודש, והסוף אינו ניראה באופק.
גם לאחר שסיפרו לבעל שאחד מראשי הכת שלו נתן פעם גט לאשתו, עמד זה בסירובו, בהצהירו לפני הדיינים הנידהמים: "וכי ניראה לכם שהאיש הזה שנתן גט הוא נוצרי אמיתי?! לא ולא! אם הוא עשה כדבר הזה, הוא לא ראוי להיקרא נוצרי. אני הוא הנוצרי האמיתי"!
בשלב מסויים, לאחר שאב בית הדין 'התעמק' במנהגיה של אותה כת נוצרית, הוצע להודיע לבעל שאשתו עשתה חטא מסויים, למרות שהיא כמובן היתה נקייה מכך לחלוטין, ובמקרה זה 'מותר' לתת גט גם לפי חוקיהם.
אבל, אליה וקוץ בה. עכשיו הועלה ספק שכיוון שהבעל מגרש את אשתו רק בגלל החטא הזה, והאשה הרי לא חטאה, אם כן מדובר ב'גט מוטעה', ושמא גט כזה אינו תופס גם במקרה שלפנינו.
 
באורח פילאי לא אסתייעא מילתא
אב בית הדין ביקש ממני לגשת אל מרן הגרי"ש אלישיב ולשאול אותו האם במקרה הנידון אפשר להסתמך על גט שכזה, אם לאו.
והנה, באורח פילאי לא אסתייעא מילתא. סיבות מסיבות שונות עיכבו בעדי פעם אחר פעם להציג את השאלה בפני הרב אלישיב.
ויהי הדבר לפלא.
למרות שהאשה המשיכה להרעיש שמים וארץ בבכיותיה ובזעקותיה, החליט אב בית הדין לא לעשות מאומה בעניין הגט עד שתתקבל התשובה המיוחלת מהרב אלישיב.
 
"נס גדול עשה לי אלוקים"
והנה, יום אחד הולך האב"ד ברחובות תל אביב, ובני זוג חרדיים ניגשים אליו כשצהלה על פניהם ודורשים בשלומו. אב בית הדין משיב בנימוס, והבעל שהיה בלבוש חסידי מלא שואל את הרב: "האם אינך מכירני"?
מתבונן האב"ד באיש שלפניו ואינו מכירו.
"הלא זה בעלי שסירב לתת לי את הגט", התפרצה לפתע האשה בקריאת שמחה. "הקדוש ברוך הוא עזר לנו והכניס בליבו רוח טהרה ממרומים עד שהחליט לחזור בתשובה שלימה, וכיום הוא יושב ולומד בהתמדה גדולה, והעיקר שחזר להיות בעל מסור ואבא טוב לילדיו, והכל על מקומו בא בשלום".
על פי מה ששמענו הרי שהאיש באמת יושב ולומד ברצינות, וכיוון שהוא בעל כשרון עצום יש סיכויים גדולים שיצמח למורה הוראה.
שמחתה של האשה היתה גדולה מאוד, ובאותה פגישה עם האב"ד היא התבטאה ואמרה ש"היה לי נס מיוחד שהרב אלישיב לא השיב על השאלה, כיוון שאם היה עונה, הרי שבעלי היה נותן גט ולא היה לי היום לא בעל ולא אבא לילדיי".
כשסיפרתי את הסיפור לגיסי הגאון רבי חיים קנייבסקי התבטא הוא ואמר שזו היא הסיעתא דשמיא המיוחדת שיש לגדולי הדור כאשר מן השמים מכוונים אותם שלא להיכשל ולא להשיב במקום שלא צריך להשיב...