כמה טוב שיש לי שכן רע!

"אחרי הפרד לוט מעמו" (י"ג י"ד)
ופירש רש"י: "כל זמן שהרשע עמו היה הדיבור פורש ממנו"
 
מדי פעם מזדמן לשמוע אנשים הקובלים מרה על כך שהם מתגוררים ליד שכן רע. ובאמת, אשרי מי שלא התנסה בכך. שכן רע גרוע יותר מקרוב שלא מסתדרים איתו, כיוון שעם השכן ניפגשים כמה פעמים ביום פנים אל פנים. השאלה שלהם היא: "מדוע דווקא אנחנו ניבחרנו להיות שכניו של אותו איש שאינו יודע מאומה לבד מלעשות צרות"?
מי שמדבר בסגנון זה אינו מצטיין במיוחד באמונה בבורא עולם כיוון שהמאמין יודע שאם 'דווקא' הוא מתגורר ליד אותו שכן, אות ברור הוא שרצה הקב"ה לזכות דווקא אותו בשכן כזה. והעניין הוא, שיש מקרים שהקב"ה רואה שהשלימות שלי במידות טובות תוכל להגיע לשיאה רק אם אתקל בוקר וערב באדם כזה המצריך עבודה רבה על המידות...
יוצא אפוא שבוודאי יש סיבה הגונה לכך שדווקא אני מתגורר ליד השכן הרע, ואדם המביט על העניינים בצורה כזו, ייקח את מה שעובר עליו עם אותו שכן בשמחה רבה ויהיה מוכן להשקיע מזמנו לעבודה עצמית על מידותיו כדי לא להיתקל במריבות עם השכן על כל צעד ושעל.
זה הרי כל ההבדל בין מאמין לזה שאינו מאמין. החי באמונה שלימה יודע שכל צעדיו ניגזרו מאת הבורא עולם, ולא ייתכן שיהיה לי שכן כל כך רע אם הקב"ה לא רצה בכך,
הקב"ה מציב לפני האדם אתגרים רבים ומגוונים וגם במקרה כזה יש לדעת שעומדת לפנינו משימה בעלת משמעות עצומה, ומי שייקח את הדברים ממבט של אמונה יבין שדווקא השכן ההוא יבנה אותו ברוחניות. ממש כך. וכמובן, רק אם יתנהג בתבונה.
ובאמת, הדברים חוזרים על עצמם בהרבה מקרים בחיים כאשר נדמה לאדם שהכניסו אותו, 'דווקא' אותו, לפלונטר מסויים, ואין הוא רואה דרך כיצד להיחלץ מהמצב. למה דווקא אני יושב בבית הכנסת או בכולל ליד האדם הלא-יוצלח הזה, ולמה דווקא אני התעכבתי בדרך כל כך הרבה שעות בעוד אלה שנסעו יחד איתי על אותו כביש הגיעו מזמן לבתיהם?!
והחי באמונה יודע שמה' נכונו מצעדי גבר, ואם יתבונן ויחַשֵב את דרכיו יזכה לראות נסים ונפלאות מה'דווקא' הזה. זה דורש מהאדם לעשות תחבולות, להתחכם נגד היצר הרע, להערים עליו בדיוק כפי שהוא מנסה להיות ערום כלפיו. זה דורש מהאדם להיות עירני, לתכנן כל צעד שהוא עושה, ולא להיות פזיז.
אבל זה שווה. העבודה הזו מכניסה את היהודי לעולם של אמונה, למושגים מקודשים בעולמו של הקדוש ברוך הוא.