שורש כל המידות הטובות: 10 נקודות על מידת הנדיבות

1. בספר ישעיהו מובאים דבריו של עם ישראל לקדוש ברוך הוא: "למה צמנו ולא ראית, ענינו נפשנו ולא תדע?" על שאלה זו מובאת תשובתו של הקדוש ברוך הוא, כי רצונו אינו בצום ובתפילה, אלא בשיפור המעשים ובנדיבות הלב: "הלא זה צום אבחרהו, יום ענות אדם נפשו... פתח חרצובות רשע, הלא פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכסיתו, ומבשרך אל תתעלם". לאחר מכן מובאת הבטחה מיוחדת: "אז תקרא והשם יענה, תשווע ויאמר הנני".

2. רבנו יונה מבאר כי מידת עין טובה היא מידת הנדיבות. כמו כן, על ידי מידה זו יזכה האדם לקנות מידות טובות נוספות. כה דבריו בביאורו על מסכת אבות: "מידת ענין הנדיבות היא מידה נאה ומשובחת, ואחר היותו בתכלית הנדיבות על כל פנים ישיג אל המעלות האחרות, כי מחמת רוחב לבו ועינו היפה היא באה אליו המידה הזאת, ואדם כזה ראוי לכל מדה טובה".

3. חשיבות המידה: "וזאת המידה משובחת מאד, מפני שבה האדם מתכבד, ודבריו נשמעים כשהוא מוכיח בני האדם לשוב לעבודת הבורא יתברך, ואם הוא צריך לעזרה הכל יעזרוהו, והכל בשלום עמו".

4. בעל ה'ארחות צדיקים' מבאר כי יש 3 סוגי נדיבות: "נדיבות בממון, נדיבות בגוף, ונדיבות בחכמה".  אברהם אבינו היה שלם בשלוש סוגי נדיבות אלו: נדיב בממונו - דכתיב "ויטע אשל" (בראשית כ"א), ראשי תיבות אכילה שתיה לויה. נדיב בגופו - שהציל לוט בן אחיו ונלחם עבורו. נדיב בחכמתו - כי למד כל העולם דרך הישר עד שנתגיירו, דכתיב (בראשית י"ב) "ואת הנפש אשר עשו בחרן".

5. חכמינו מציינים כי מידת הנדיבות תלויה בריבוי הפעמים שאדם מתנדב. "אדם שנותן, ולמי שראוי ליתן, אלף זהובים בפעם אחת, אינו נדיב כמי שנותן אלף זהובים באלף פעמים... כי אותו שנתן אלף זהובים בפעם אחת, נתעוררה דעתו התעוררות גדולה להתנדב ואחר כך פסקה ממנו... ועל כל אלה אמרו חכמים: 'הכל לפי רוב המעשה', ולא אמרו לפי 'גודל המעשה'".

6. כיצד מתבטאת מידת הנדיבות? בספר 'ארחות צדיקים' מובאים הדברים הבאים:

• "יהיה נדיב בממונו לקנות המצוות, כגון רבן גמליאל שקנה אתרוג באלף זוז".
• "ויהיה נדיב בממונו להדר במצוות...".
• "ויהיה נדיב בממונו לכתוב ולקנות ספרים ולהשאילם למי שאין לו...".
• "וכל כלי ביתו יהיה נדיב להשאיל לשכניו ומיודעיו".
• "ויהיה נדיב להלוות לעני את כספו, ואם יספיק בידו ילווה גם לעשירים".
• "ויהיה נדיב במשאו ובמתנו עם כל העולם, ואל ידקדק עם חברו בדבר מועט...".
• "ויהי נדיב בגופו לטרוח עבור כל אדם, לסבול עולם ומשאם ולהצטער בצרתם, ולהתפלל בעדם ולשמוח בשמחתם, ולבקר חולים, ולעשות חסד עם המתים".
• "וביותר צריך להיות נדיב בחכמת תורתו, ללמד כל אדם דעת ולהמשיך את לבם לשמים, וזוהי הנדיבות הגדולה שבכל מיני הנדיבות...".

7. עוד מציין בעל ה'ארחות צדיקים': "אף על פי שמדת הנדיבות היא טובה, צריך להיזהר שלא יהא פזרן להשיג תאוות לבו במיני מאכל ומשתה, ולתת הון רב לקנות ולעשות בגדים יקרים ולפזר ממונו במיני תחבולות שאינם מביאות אותו ליראת שמים".

8. המהר"ל מבאר כי יש 3 מידות: חסד, צדקה ונדיבות. "נדיבות", לדבריו, "היא המידה הגדולה מכולם". כה דבריו: "מדת הנדיבות מדה בפני עצמה, זולת מדת גמילות חסד, כי האדם שהוא טוב הוא עושה טוב וגומל חסד, ומכל שכן מדת הצדקה, שהוא מרחם על העני, אבל הנדיבות כאשר האדם וותרן בממונו, לוותר כנגד חברו, ואינו מקפיד עמו, וזהו מדת וותרנות והיא מדה גדולה זולת השנים הראשונים".

9. ה"שפת אמת" מבאר כי על ידי נדבת המשכן זכו ישראל לכפרה על חטא העגל. כה לשונו: והטעם "שעל ידי הנדבה, נתדבקו במקור נפשם הטובה, שנקראה 'בת נדיב', שהנדיבות נמצאת בשורש נפשות בני ישראל בירושה מאבות".

10. ב"מדרש הגדול" מובא כי ארבעה נקראו "יראי ה'": אברהם, יוסף, איוב ועובדיה. הם זכו לכינוי זה בשל נדיבות הלב שלהם. כה נאמר במדרש: "ארבעה נקראו יראי ה', אברהם... יוסף... איוב... ועובדיה. וכי כל הצדיקים לא היו כולן יראי ה'? והרי כתיב 'הנה עין ה' אל יראיו', אלא מלמד שהיתה יראתן של אלו בטובת עין ונדבות לב". המדרש מביא הוכחות לנדיבות הלב של צדיקים אלו: "אברהם, דכתיב: 'ויטע אשל בבאר שבע'. ביוסף כתיב: 'ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו לחם לפי הטף', שלא היתה בו צרת עין. באיוב כתיב: 'בחוץ לא ילין גר, דלתי לאורח אפתח', שהיה ביתו פתוח לכל רוח ומאכיל ומשקה לכל עוברי דרכים. בעובדיה כתיב: 'ויכלכלם לחם ומים'".