לאישה
"לאישה החרדית אין זמן ללכת לחמישה רופאים כל שנה, לכן החלטנו להקים לה מרפאה מיוחדת"
שרה סעמיאטיצקי הקימה את עמותת 'בשבילך' בשאיפה לחולל מהפכה בתחום הרפואה המונעת בציבור החרדי – במיוחד בזו הנוגעת לנשים
- הידברות
- פורסם כ"ז סיון התשע"ו |עודכן
(בעיגול: שרה סעמיאטיצקי)
שרה סעמיאטיצקי עלתה לארץ בשנת 1976 כשהיא אוחזת במקצוע בלתי שגרתי לנשים חרדיות באותם ימים: לבורנטית רפואית. תחילה היא עבדה בבית חולים גדול, ולאחר מכן התמנתה למנהלת המעבדה של בית האבות 'נווה שמחה', משרה בה החזיקה במשך 24 שנים.
בחוג מכרותיה של שרה לא היו כמעט נשים עם רקע רפואי, וכך הפכה שרה עד מהרה לגורם מייעץ בחייהם של רבים. למעבדה של 'נווה שמחה' היו מגיעות נשים כדי לעשות בדיקות באופן פרטי, ושרה היתה מתבקשת לאחר מכן לפענח את תוצאות הבדיקות, ולהעניק הסברים והכוונה. "בשנים הללו הגעתי למסקנה שאימהות חרדיות שמות את עצמן בתחתית הסולם: הן דואגות לילדים שלהן, הן דואגות להורים שלהן, הן דואגות לבעלים שלהן – אבל הן שוכחות לדאוג לעצמן כמו שצריך", היא מסבירה.
לפני 14 שנים, כתבה שקראה במקרה בעיתון 'יתד נאמן' היוותה טריגר לשינוי כיוון מקצועי עבור שרה. הכתבה, שציטטה נתונים לפיהם אחוז התמותה מסרטן שד בקרב נשים חרדיות כפול מבשאר המגזרים ישראל, הותירה עליה רושם עמוק. "הייתי בהלם. חשבתי שהנתונים האלה הם ממש פרדוקסאליים. הרי זה לא שהנשים החרדיות לא אינטליגנטיות ולא מודעות. לא מדובר בנשים שחיות באוהל מחוץ לציוויליזציה. אז מה כן? ישבנו אני וחברה שלי בעבודה לחשוב ביחד והגענו למקנה שחסר דגש על חינוך למניעה. קופת חולים – כשמה כן היא, קופת חולים. חינכו אותנו להשתמש בה רק כשאנחנו חולים, וזה לא מספיק כדי לשמור על הבריאות ולגלות מוקדם מחלות – מסכרת ועד סרטן. זה בניגוד לקונספט האמריקאי של בדיקת רופא שנתית שכל אחד עושה, גם אם הוא מרגיש מצוין.
"מכיוון שבישראל אין את ההרגל של 'בדיקה שנתית' מקיפה אצל רופא המשפחה, המצב הוא שהטיפול בבריאות מחולק בין הרבה מאד רופאים. אישה שרוצה לשמור על בריאות שלה צריכה ללכת כל שנה לרופאת משפחה, לגניקולוגית, לכירורגית – וזה עוד בלי רופא שינים ורופא עיניים. אין מצב שהאישה החרדית העמוסה תתחיל להתרוצץ כל שנה בין חמישה רופאים שונים. זה לא ילך. התחלנו לחשוב איך לפתור את הבעיה הזו. למזלנו, באותה תקופה בדיוק שמענו על רופאה שהתמקצעה בבריאות האישה והיא נוהגת לבצע בדיקות כוללניות ומקיפות, תוך שימת לב גם לבעיות נפש ולא רק לגוף. החלטנו שצריך לפתוח ארגון שיקדם את נושא מניעת מחלות בציבור החרדי, וגם יתחזק מרפאה שבה כל אישה יכולה לקבל את הבדיקה המקיפה הזו".
מאחר שהמדובר היה בפרויקט חדש לחלוטין, אומרת שרה, היה לה ברור שהיא צריכה לקבל את ברכתם של גדולי ישראל למהלך. "הלכנו לגאב"ד העדה החרדית, לרב אלישיב זצ"ל, לרב עובדיה יוסף זצ"ל, לרב וואזנר זצ"ל, ולעוד רבים אחרים. הצגתי בפניהם את הבעיה ואת הפתרון שחשבנו עליו. כולם, לבלי יוצא מן הכלל, תמכו מאד ברעיון. הזהירו אותי מראש שגם אם הרבנים יסכימו, אצטרך להמתין כמה חודשים כדי לקבל את מכתבי ההסכמה. במקום זה, תוך שבועיים כבר היו בידי כל המכתבים. הסתבר שכל הרבנים הבינו מיד את חשיבות הפרויקט, כי אין קהילה שלא התמודדה עם הטרגדיה של פטירת נשים צעירות. כשאישה לא מתפקדת כי היא חולה, או כשהיא הולכת לעולמה – כל הבית לא מתפקד, וזו הופכת להיות בעיה קהילתית. וכך, עם הברכות ועם התמיכה של הרבנים, יצאתי לדרך".
איך עשית את המעבר ממנהלת מעבדה למקימת עמותה?
"ראיתי המון סייעתא דשמיא. מלבורנטית שהולכת לעבודה וחוזרת לעסוק בענייני הבית, פתאום מצאתי את עצמי בתחום שונה לחלוטין. כל יום הייתי צריכה ללמוד משהו חדש. הייתי צריכה ללכת לרבנים ולקבל המלצות, הייתי צריכה לגייס כספים להקמת המרפאה. ברוך השם, הצלחתי".
וכך, עמותת 'בשבילך' פתחה את המרפאה הראשונה שלה בגאולה, מרפאה שמעניקה בדיקות מקיפות לנשים. ובמקביל, התחילה העמותה בפעילות קהילתית נמרצת: הרצאות וחוגים במגוון נושאים החשובים לבריאות, מתזונה ועד גילוי מוקדם של סרטן שד.
"כל הנושא של סרטן שד הוא דבר אנחנו עובדים עליו קשה מאד. נשים צעירות צריכות להתרגל ללכת להיבדק פעם בשנה מגיל עשרים, כדי שלא ישכחו את זה. בדיוק כמו שלא מזניחים את השיניים עד שמגיעים לעקירה, לא מחכים לממוגרפיות של גיל חמישים כדי לוודא שאת בריאה. וצריך לדבר על הנושא. לדעת שאם יש מקרים בתוך המשפחה חשוב לומר לרופא ולהתייעץ איתו. ללמד נשים מודעות לשינויים בגוף שלהן. בקהילה שלנו הרבה מפחדים כל כך מהמחלה שהם לא מזכירים בכלל את הנושא, אבל לא מהדיבורים צריך לפחד אלא מגילוי מאוחר של המחלה. אחרי הכל, רוב גושים הם בכלל שפירים, וגם מהרוב המוחלט של גושים ממאירים מתרפאים לחלוטין"
מי מגיע למרפאה של 'בשבילך'?
"הרופאות שלנו רואות 40 נשים בחודש. לא יותר – כי לכל אחת מוקדשת שעה שלמה. כל שלוש הרופאות דתיות, כך שהן מבינות את אורח החיים של אישה דתית. הן מעניקות תשומת לב גם לבריאות הגוף וגם לבריאות הנפש. אם צריך, יש במרפאה גם עובדת סוציאלית'/
מגיעות נשים בעיקר מאזור ירושלים?
"לאו דווקא. מגיעות אלינו נשים ממש מכל קצוות הארץ, מצפת עד אופקים. אנחנו מקוות בקרוב לפתוח מרפאה גם בבני ברק".
על אילו בעיות הנשים מתלוננות?
"באות נשים עם בעיות פוריות, כמו שחלות פוליציסטיות. באות נשים עם בעיות גניקולוגיות שפוגעות בזוגיות, אבל רופאת הנשים שלהן פוטרת בלא כלום כי היא לא יודעת לאבחן אותן. באות נשים שסובלות מסטרס גבוה. נשים שמרגישות שיש להן כל כך הרבה בעיות בריאות שהן כבר לא מוצאות את הידיים והרגלים ולא יודעות איך ובמה לטפל. נשים עם דיכאון אחרי לידה. נשים עם חרדות. במרפאה שלנו אישה יכולה להיכנס לרופאה ופשוט להתיישב על הכסא ולבכות. הגישה היא מאד הוליסטית, ואנחנו עובדים על הקניית תחושה של 'מקום בטוח'. כל הרופאות שלנו בקיאות בקשרים בין גוף לנפש, ויודעות שלפעמים בעיה גופנית משפיעה על הנפש – ולפעמים להפך"
הבדיקה, אגב, לא מסכמת את הקשר של המרפאה עם המטופלת. "אחרי 3-4 שבועות אנחנו מתקשרות לאישה ובודקות מה קורה איתה, האם היא עשתה את הבדיקות המומלצות, איך היא מרגישה עכשיו. הן גם מעצמן חוזרות לעדכן, כי הן לומדות לסמוך עלינו".
מלבד תחזוק המרפאה הייחודית, כאמור,, עמותת 'בשבילך' משקיעה רבות גם בחינוך לבריאות בתוך הקהילה.
"בנינו תכנית על בריאות שנכנסה להרבה בתי ספר חרדים, עם דגש על תזונה, פעילות גופנית והתמודדות עם מצבי לחץ. תכנית שכללה דיון בבחירות הבריאותיות שאנחנו עושים, באכילה רגשית, ועוד. אנחנו אמורים גם לקבל תקציב ממשרד הבריאות עבור פרויקט העלאת מודעות לבריאות לב אצל נשים, שאנחנו עושים בשיתוף עם בית חולים הדסה. התחלנו את זה כתכנית למורות, שאחרי זה אומצה גם ברחבי קהילת בעלזא. יש לנו גם תכנית הדרכה למדריכות כלות, שלומדות אצלנו על נושאים רפואיים שחשוב שיהיו מודעות להם.
"בעקרון, הביקוש גדול מאד. כמה שאנחנו עושים זה לא מספיק. בדיוק השבוע היתה לנו הרצאה במאה שערים, הנשים ממש התחננו שנביא עוד הרצאות".
איך את מגדירה את העבודה שלך לחינוך לבריאות בתוך הקהילה החרדית?
"אני תמיד אומרת שאני לא באה לשנות את הקהילה אלא לעבוד ולהשפיע מבפנים. אם הקהילה רוצה לחיות בצורה יותר בריאה, אני יכולה להציע עזרה אבל אי אפשר לבוא עם הכתבות. אם לקהילה יש קודים משלה לגבי איך מדברים על נושאים מסוימים – אני אכבד את הקודים הללו. רק מתוך הקהילה, ומתוך כבוד לקהילה, אפשר לעזור לאנשים לשנות הרגלים ולחיות חיים בריאים יותר".