החופש הגדול: מי המציא אותו ובאילו מדינות סובלים יותר?

חשבתם פעם למה, בעצם, הילדים נוחתים לכם בבית לחודשיים של חופשה ארוכה, חמה, דביקה ועצבנית? חשבתם פעם מי אחראי לרעיון הגאוני שהורים שזכאים בקושי לשבועיים חופשה בשנה - צריכים למצוא פתרונות לילדים למשך זמן כפול פי ארבע מידי כל קיץ?
 
החופש הגדול הוא זמן רגיש בכל משפחה. אם התמזל מזלכם ויש קייטנות – הן אף פעם לא מספקות כיסוי מלא, וזה בלי לדבר על המחיר. אם אין קייטנה רלוונטית, או שהילדים סרבני קייטנות, אתם נדרשים להקים צוות הוי ובידור ביתי. ולא משנה כמה טיולים ופעילויות תדחפו ליום אחד, עדיין, בסופו של דבר, ישתרכו אחריהם ילדים עגמומיים: 'אמא, משעמם לי!'.
 
על אף שאנחנו אוהבים להאשים את משרד החינוך הישראלי ברבה כשלים של המערכת, החופש הגדול הוא ממש לא המצאה ישראלית: ברוב העולם המפותח מונהגת במערכת החינוך חופשת קיץ של בין חודשיים ושלושה חודשים.
 
חופשת הקיץ בצורתה המודרנית היא המצאה חדשה יחסית. בעבר, בתי ספר באזורים כפריים התנהלו בהתאם לעונות הנטיעה והקציר. ילדים הלכו לבית הספר מדצמבר עד מרץ ושוב מאמצע מאי עד אוגוסט. בשאר הזמן הם סייעו בעבודות החווה הקשות. בתי ספר עירוניים, לעומתם, קיימו לו"ז נוקשה של 11 חודשי לימודים בשנה. רוב ההורים באותם בתי ספר השתייכו למעמד הפועלים ועבדו שעות ארוכות, ופתרונות אחרים להעסקת ילדים באופן מפוקח, כמו קייטנות, לא היו קיימים. אבל בסוף המאה התשע עשרה התחילה להתגבש תנועה פדגוגית ששאפה לתקן שנת לימודים אחידה בכל האזורים. כך, שנת הלימודים בכפר הוארכה ושנת הלימודים בעיר – קוצרה.

למה הוחלט דווקא על הקיץ כזמן חופשה אחיד בכל האזורים? מחנכים ורופאים מאותה תקופה האמינו שבית הספר הוא מקום בלתי בריא לילדים בימי הקיץ, בגלל החום והצפיפות. הם גם סברו שילדים זקוקים לחופשה מהמאמץ הלימודי כדי שעצביהם לא יקרסו. אבל בעוד שתי הסיבות הללו שקלו את טובת הילדים, היתה גם סיבה שהתחשבה בטובת המורים. האחראים על בתי הספר הבחינו עד כמה קשה למצוא אנשים מוכשרים שירתמו את עצמם לעבודה הקשה של הוראה, וקיוו שחופשה ארוכה בעונה שטופת השמש של השנה תמשוך למקצוע מועמדים מוצלחים יותר. כך באה לעולם שנת הלימודים החדשה, שכללה חופש גדול בקיץ, ובתחילת המאה העשרים כבר היה החופש הגדול מושג מקובל ברוב חלקי המערב. במדינות אסיה, אפריקה ודרום אמריקה, לעומת זאת, התלמידים זוכים עד היום לחופשות קצרות בהרבה.
 
אז איך נראה החופש הגדול ברחבי העולם? הנה כמה דוגמאות.
 
ארצות הברית
אורך החופשה הגדולה: בערך 12 שבועות
האמריקאים הם כנראה האומללים ביותר בתחרות 'צרות החופש הגדול'. שנת הלימודים האמריקאית היא מהקצרות בעולם (180 ימים בלבד) והחופש האמריקאי הוא מהארוכים בעולם. גם ימי חופשה נדיבים להורים לא נהוגים בארה"ב הקפיטליסטית. אז מה עושים עם הילדים? שולחים אותם לקמפ.
ה'קמפים' הם מוסד אמריקאי וותיק שקיים כבר למעלה ממאה שנים. הוא שילוב מנצח של שמרטפות מסביב לשעון ותעסוקה בריאה וחינוכית לילדים. גם ילדים צעירים נוסעים מהבית לחודש וחצי, מבלים בחיק הטבע, רוכשים חברים חדשים, ולעיתים גם לומדים מיומנות חדשה כמו שחמט או טניס. גם ליהודי ארה"ב הדתיים יש קמפים שלהם, ואם אתם רוצים לראות נוסטלגיה מהי – פשוט עצרו אמריקאי מזדמן ובקשו ממנו לספר על חוויות הקמפ שלו בילדותו.
 
בריטניה
אורך החופשה הגדולה: נע בין שישה שבועות (באנגליה ובווילס) לשבעה שבועות (בסקוטלנד)
הבריטים הם אחד העמים ההגיוניים יותר בהתמודדות עם רעיון החופשה הגדולה. החופשה הארוכה אינה כה ארוכה, ורוב העובדים נהנים מחודש חופשה בתשלום שמאפשר להיום עם הילדים ברוב החופש. את החופש הזה, יש לומר, הבריטים מנצלים בעיקר כדי לברוח מהערפל שלהם אל מדינות שטופות שמש סמוכות, כמו ספרד ופורטוגל.
 
צרפת
אורך החופשה הגדולה: חודשיים
המושג חופשה, 'ווקאנס' זוכה ליחס של כמעט חרדת קודש בצרפת. פוליטיקאי שיעז להציע צמצום בשלושים ימי החופשה בתשלום להם זכאי עובד צרפתי – ראשו ייערף בהזדמנות הראשונה. בחודש יולי כל צרפת נכנסת למרתון הכנות לקראת ה'ווקאנס', ובחודש אוגוסט אל תנסו אפילו לעשות עסקים עם צרפתים. הם עכשיו על חוף הים עם משקה צונן ביד אחת וקרואסון שוקולד בשנייה. מדיניות ימי החופשה הנדיבה הזו, כמובן, מאפשרת להורים לבלות לפחות מחצית מהחופשה הגדולה במחיצת ילדיהם.
 
אוסטרליה
אורך החופשה הגדולה: שישה שבועות
באוסטרליה, כמו גם במדינות אחרות בחצי השני של הכדור, חופשת הקיץ חלה בין דצמבר לפברואר. החופשה הגדולה אינה גדולה מידי – היא אורכת שישה שבועות בלבד – אבל התלמידים האוסטרלים נהנים משישה שבועות נוספים המפוזרים לכל אורך שנת הלימודים. הקיץ האוסטרלי ידוע בטמפרטורות הקיצוניות שלו, כך שאפשר להבין שכל משפחה היכולה לאפשר זאת לעצמה אורזת את הילדים ונוסעת לארצות שבהן שורר בתקופה הזו חורף.
 
סין
אורך החופשה הגדולה: חודש אחד
הממשלה הסינית לא מחבבת כלל את רעיון החופשה הגדולה. בעיני משרד החינוך הסיני, זו הפקרות לשלוח את הילדים לשבועות ארוכים בלי השגחה. לא שהחודש המוקצה לחופש הגדול עובר בבטלה: משרד החינוך מפעיל מחנות קיץ 'חינוכיים' עבור ילדים העומדים בקריטריונים, והורים רבים מצידם מקדישים את חודש החופש ללימודי תגבור עבור הילדים. בקיצור, הילדים הסינים לא ממש מלקקים דבש בחופש הגדול.
 
יפן
אורך החופשה הגדולה: שישה שבועות
בניגוד למקובל ברוב העולם, שנת הלימודים ביפן מתחילה לא בספטמבר כי אם באפריל. כתוצאה מכך, חופשת הקיץ אינה חופשה בין כיתה לכיתה אלא חופשה בין שליש לשליש. בהתאם לכך, להורים היפנים אין הרבה התלבטויות כיצד להעסיק את הילדים בחופשה: הם פשוט מושיבים אותם על הר של שיעורי בית וחוברות עבודה שמספק בית הספר, כדי שיחזרו להמשך שנת הלימודים במלוא המרץ והידע. תלמידים שעומדים לפני קבלה לבית ספר טוב יותר או הרשמה לאוניברסיטאות אף נרשמים לבית ספר חופשה מיוחד שנועד לקדם אותם עוד יותר. יפן, ככל הנראה, היא המדינה היחידה בעולם בה תלמידים עלולים למצוא עצמם לומדים קשה יותר בחופש מאשר במשך שנת הלימודים.