הורים וילדים
נגד הזרם: המשפחות שבוחרות שלא לטוס לחו"ל
החברים טסים לחו"ל וגם הילד שלכם רוצה, אבל יש לכם התנגדות עקרונית לטרנד היקר והאופנתי של נסיעה לחו"ל בקיץ? יצאנו לשוחח עם הפסיכותרפיסטית רחל פישר ועם מנחת ההורים חיה וייל, כדי לקבל עצות ולהחכים
- מיכל אריאלי
- פורסם א' תמוז התשע"ו
איטליה וגרמניה, רודוס וקפריסין, פראג והונגריה, ואפילו ארה"ב וקנדה – הן רק חלק מתוך רשימה ארוכה של מדינות שאליהן נוסעות משפחות ישראליות לטייל בתקופה זו של השנה. אומנם מחירי הטיסות לחו"ל הם יקרים ביותר בעונה זו, אך הדבר לא מנע מ-60% מהמשפחות לצאת מהארץ לטיול בחו"ל בשלוש השנים האחרונות, ומ-72% לציין שהן עומדות לטוס בקרוב. והמספרים הללו, כך מתברר, רק עולים בהתמדה.
אם פעם יכולתם להציע לילד שלכם קייטנת בית ספר, בתוספת ארטיק טעים, כדי לספק את תאוותיו, הרי שכיום גם אם תציעו לו קייטנות יוקרה ויציאות שבועיות לבילויים ולאטרקציות, זה ייחשב בעיניו כאין וכאפס. כיום ילדים רבים נוסעים לטיולים בחו"ל, וגם הוא רוצה. ליתר דיוק, לא רק רוצה, אלא ממש משתוקק לנסוע.
אם גם אתם הספקתם להתוודע לטרנד האופנתי של טיסות לחו"ל, בוודאי לא תופתעו לשמוע כי על פי סקר של חברת 'שילוב ואיי פאנל', אצל 47% מהמשפחות שטסות לנופש משפחתי בחו"ל, הילדים מאוד משפיעים על ההחלטה ההורית, ו-17% מהמשפחות ציינו שהן טסות רק בגלל שהילדים דורשים. ושלא תחשבו שהן בוחרות לעשות זאת בשל עודף כסף. על פי ממצאי הסקר ניתן לראות כי 29% ייקחו הלוואה או יצללו למעמקי האוברדרפט כדי לכסות את הטיסות לחו"ל. ובכל זאת, הן נוסעות!
אז מה באמת תסבירו לילד שלכם כשהוא מבקש גם כן לעזוב את גבולות הארץ? האם אפשר בכלל לאכזבו ולהשאירו בבית? יצאנו לשאול את המומחים.
לא 'כמו כולם'
"הילד ביקש לטוס לחו"ל? לא צריך להיבהל", אומרת מנחת ההורים חיה וייל. "אני חושבת שזו בדיוק ההזדמנות שלנו כהורים להסביר לילד את דעתנו באופן כללי על הטענה המגוחכת של: 'אני רוצה להיות כמו כולם'. צריך לשים את הדגש על הייחודיות של כל אדם בעולם, כי לכל אחד יש את הצרכים שלו ואת אורח החיים שלו, ולכן, זה בכלל לא משנה מה שהשני עושה. נוכל גם להשתמש במשל המפורסם: 'אם החבר שלך היה מקבל אנטיביוטיקה, גם אתה היית רץ לקבל תרופה?' זהו מסר שצריך לחלחל בבית באופן תמידי, ואם נקפיד להעבירו לילדים, אז כשנגיע לכאלו סיטואציות יהיה לנו הרבה יותר קל".
רחל פישר, פסיכותרפיסטית ומנחת קבוצות, מסכימה לכל מילה, אך היא גם מוסיפה, כי מלבד ההסבר שאנו נותנים לילד, חשוב מאוד שנקשיב לו. "אני חושבת שחלק מהתסכול שיש לילדים שלנו נובע לפעמים מחוסר הקשבה או מחוסר סבלנות של ההורים. כי לא פעם אנו שולפים מהמותן תשובות אוטומטיות, כמו: 'אנחנו לא טסים לחו"ל ואין על מה לדבר', או: 'כמה פעמים צריך להגיד לך שאנחנו נשארים בארץ?!' הילד שלנו לא רוצה לשמוע תשובות כאלו, והעובדה שהוא בא לשוחח אתנו, מוכיחה שהוא רוצה שפשוט נאזין לדבריו. אם אנחנו לא פנויים באותו רגע נוכל לדחות את השיחה למועד מאוחר יותר, ואם כבר מדברים, אז יש לתת לו את מלוא הכבוד וההערכה, כדי שהוא יבין שמחשיבים את דעתו ומעריכים אותה".
![]()
ומה לאחר שהקשבנו? כיצד נגיב לדברים?
"נוכל לומר לילד: 'אנחנו מבינים שאתה מאוד רוצה, אבל אנחנו לא יכולים לאפשר טיסה כזו'", מסבירה פישר. "חשוב מאוד שבתשובה שלנו נתמקד בסיבה האמתית שגורמת לנו לסרב, אבל נסביר זאת לא מתוך עמדה של מתקפה או מגננה, אלא מתוך ביטחון עצמי. בסופו של דבר צריך שלילד יהיה ברור שאין טעם לנהל על כך וויכוח".
בסבלנות ובביטחון
כשחיה וייל נשאלת על האופן שבו יש להסביר לילד את דעתנו, היא טוענת שיש להפריד בין גילי הילדים: "כשמדובר בילדים צעירים אז זה הרבה יותר קל, כי הם לעתים קרובות מבקשים מאתנו דברים – רוצים סוכריה/ רוצים ללכת לישון מאוחר/ רוצים לנסוע לסבתא, ועוד הרבה בקשות. הם כבר מכירים את התופעה הזו שלפעמים אנו אומרים כן ולפעמים לא. אז גם הפעם נגנוז להם את החלום המתוק ונגיד להם שלא מקובל עלינו.
"הבעיה הגדולה מתחילה לפי דעתי עם הילדים המתבגרים, כי הם נכנסים לאיזשהו מהלך של 'טיפש עשרה', ואז הם כבר מרגישים שתשובת ה'לא' שלנו מופנית אליהם באופן אישי. כתוצאה מכך הם עלולים להיכנס למאבק ולטעון: 'תמיד לא נותנים לי את מה שאני רוצה', 'רק החברים שלי מקבלים ואני לא', ועוד משפטים שאין הורה למתבגרים שלא מכיר מקרוב".
ומה צריך להשיב במצבים כאלו?
"ראשית, חשוב מאוד שלא לחוש מאוימים בגלל שהילד מתפרץ או צועק, אלא להיות בטוחים בעצמנו ולדעת שאנו חפצים בטובתו. לאחר מכן יש לשבת עמו ולהסביר לו את הסיבה האמתית שבשלה מקפידים בבית שלנו שלא לצאת לחו"ל. אם זה בשל הסיבה התורנית – שכתוב שלא יוצאים מארץ הקודש אלא לשלושה דברים: פרנסה, לימוד תורה ושידוך, ואם זה מבחינה אידיאולוגית – שאנחנו לא חושבים שנכון או צריך לצאת מהארץ לטיול. את השיקול הכספי אני חושבת שכדאי להשאיר מחוץ לתמונה, וזאת מאחר שילד מתבגר יודע לעשות חישובים כספיים והוא עלול להיתפס לכך ולהתחיל לעשות חשבונות – 'אני אוותר על קניית הנעליים החדשות ועל שבת מחנה, וגם אוסיף את דמי הכיס שלי ויהיה לי כסף כדי לנסוע', ואז, מה נשיב לו? לכן עדיף שנתבסס על טענות אחרות ונותיר את השיקול הכספי בצד".
ובכל מקרה, וייל מדגישה שכאשר מדברים עם המתבגר חשוב מאוד לשוחח אתו בגובה העיניים, ולהיות אתו כל הזמן, כדי שירגיש שאנחנו באמת רוצים בטובתו והעיקר – אוהבים אותו.
מציעים תחליף
אז הסברנו לילד בסבלנות ובעדינות את הנושא, הוא התאכזב, אך נאלץ להבין שאת מגדל אייפל ואת היער השחור הוא לא יזכה לראות השנה. תם לו החלום ונגנז, ומה עכשיו? האם צריך לתת לילד פתרון אחר, או אולי להציע לו תחליף?
"אני חושבת שבהחלט מומלץ להציע לילד התאווררות אחרת", משיבה וייל, "זה יכול להיות טיול בצפון, או נופש בצימר, או כל דבר אחר שמתאפשר ומתאים לנו כמשפחה, אבל", היא מדגישה, "את הנופש בארץ אסור לנו בשום אופן לשלוף באותה שיחה שבה אנו דנים על הנופש בחו"ל. כי ברור שכאשר ילד שפנטז על טיולים חובקי עולם, ישמע שאנחנו 'רק נוסעים לטבריה', זה לא יתחיל אפילו לספק אותו. לכן חשוב שנמתין להזדמנות אחרת, ואז כשתגיע העת המתאימה, נספר על הנופש בארץ, מבלי להזכיר בכלל את נושא חו"ל".
![]()
ואילו פישר מוסיפה שחשוב מאוד שנתאמץ באמת ובתמים כדי למצוא עבור הילדים שלנו מקומות בילוי אטרקטיביים בארץ, כאלה שהם אכן יוכלו ליהנות בהם. "לא פחות חשוב מכך הוא שגם הילדים ירגישו שהתאמצנו מאוד כדי להשביע את רצונם, כיוון שאנו רוצים שיהיה להם טוב ושהם ישמחו".
טיסה במחשבה תחילה
ובכל זאת, למרות הכל, מסתבר שעדיין יהיו מקרים ומצבים מסוימים, שבהם נחליט בסופו של דבר שדווקא כן מתאים לנו לטוס בשנה זו לחו"ל.
רחל פישר מדגימה: "הכרתי ילד שהיה חולה במחלה לא קלה, והוריו החליטו לאפשר לו טיסה יחד עם כל אחיו ואחיותיו, כדי להעניק לו רגעים של שחרור בתוך הטיפולים הקשים. זהו באמת מקרה שבו דווקא הטיסה יכולה לשרת את מטרותינו כהורים ואנו זקוקים לה. כמובן שיש גם מצבים של שמחות משפחתיות שמתקיימות בחו"ל או סיבות נוספות ואישיות שיגרמו לנו, למרות שמלכתחילה איננו מסכימים עם הטרנד האופנתי של הטיסות לחו"ל – לארוז מזוודות ולנסוע".
במקרים כאלו היא טוענת שחשוב להסביר לילדים שאנחנו לא נוסעים מכיוון ש'כולם נוסעים', אנחנו לא נגררים אחרי כולם, אלא עושים זאת מתוך בחירה שלנו, והפעם בחרנו לטוס, "כי זה נכון ומתאים לנו, וזוהי העמדה שלנו".
ואילו חיה וויל מוסיפה שאם כבר החלטנו לטוס, אז כדאי שהילד יבין שמדובר במאורע יוצא דופן, ושהוא יידרש לתת דבר מה בתמורה. "אפשר לעשות לו מבצע של משניות שבסופו הוא יקבל את הכרטיס, או להסביר לו שעליו להסתפק במועט בשבועות הראשונים של החופש, ולוותר על אטרקציות אחרות בשביל לטוס לחו"ל, וכדומה. כי הוא צריך להבין שמדובר בדבר מה גדול שלא בא כלאחר יד".
ולסיום היא מוסיפה נקודת מבט אישית: "אני עצמי נולדתי בחו"ל ועליתי לארץ מצרפת. דווקא כמי שראתה עולם אני יכולה להעיד שהמקום בו יהודי מרגיש הכי טוב הוא בארץ ישראל. יש הרבה ישראלים (גם בוגרים, לא רק ילדים) שעיניהם נשואות כל השנה לנסיעות האלו לחו"ל, הם ממש משתוקקים לנסוע. אבל מי שהיה שם יודע כי מבחינת ההרגשה הפנימית – כשאתה נמצא בחו"ל אתה חש בניכר, עם כל כך הרבה גויים ורחוק מהבית. למה בכלל צריכים את זה? בואו נהנה בבית שלנו – בארץ ישראל הנהדרת. בואו נראה לילדים שלנו שאנחנו לא צריכים את החוויות החיצוניות, כי יש לנו את הארץ הטובה ביותר בעולם".
אם פעם יכולתם להציע לילד שלכם קייטנת בית ספר, בתוספת ארטיק טעים, כדי לספק את תאוותיו, הרי שכיום גם אם תציעו לו קייטנות יוקרה ויציאות שבועיות לבילויים ולאטרקציות, זה ייחשב בעיניו כאין וכאפס. כיום ילדים רבים נוסעים לטיולים בחו"ל, וגם הוא רוצה. ליתר דיוק, לא רק רוצה, אלא ממש משתוקק לנסוע.
אם גם אתם הספקתם להתוודע לטרנד האופנתי של טיסות לחו"ל, בוודאי לא תופתעו לשמוע כי על פי סקר של חברת 'שילוב ואיי פאנל', אצל 47% מהמשפחות שטסות לנופש משפחתי בחו"ל, הילדים מאוד משפיעים על ההחלטה ההורית, ו-17% מהמשפחות ציינו שהן טסות רק בגלל שהילדים דורשים. ושלא תחשבו שהן בוחרות לעשות זאת בשל עודף כסף. על פי ממצאי הסקר ניתן לראות כי 29% ייקחו הלוואה או יצללו למעמקי האוברדרפט כדי לכסות את הטיסות לחו"ל. ובכל זאת, הן נוסעות!
אז מה באמת תסבירו לילד שלכם כשהוא מבקש גם כן לעזוב את גבולות הארץ? האם אפשר בכלל לאכזבו ולהשאירו בבית? יצאנו לשאול את המומחים.
לא 'כמו כולם'
"הילד ביקש לטוס לחו"ל? לא צריך להיבהל", אומרת מנחת ההורים חיה וייל. "אני חושבת שזו בדיוק ההזדמנות שלנו כהורים להסביר לילד את דעתנו באופן כללי על הטענה המגוחכת של: 'אני רוצה להיות כמו כולם'. צריך לשים את הדגש על הייחודיות של כל אדם בעולם, כי לכל אחד יש את הצרכים שלו ואת אורח החיים שלו, ולכן, זה בכלל לא משנה מה שהשני עושה. נוכל גם להשתמש במשל המפורסם: 'אם החבר שלך היה מקבל אנטיביוטיקה, גם אתה היית רץ לקבל תרופה?' זהו מסר שצריך לחלחל בבית באופן תמידי, ואם נקפיד להעבירו לילדים, אז כשנגיע לכאלו סיטואציות יהיה לנו הרבה יותר קל".
רחל פישר, פסיכותרפיסטית ומנחת קבוצות, מסכימה לכל מילה, אך היא גם מוסיפה, כי מלבד ההסבר שאנו נותנים לילד, חשוב מאוד שנקשיב לו. "אני חושבת שחלק מהתסכול שיש לילדים שלנו נובע לפעמים מחוסר הקשבה או מחוסר סבלנות של ההורים. כי לא פעם אנו שולפים מהמותן תשובות אוטומטיות, כמו: 'אנחנו לא טסים לחו"ל ואין על מה לדבר', או: 'כמה פעמים צריך להגיד לך שאנחנו נשארים בארץ?!' הילד שלנו לא רוצה לשמוע תשובות כאלו, והעובדה שהוא בא לשוחח אתנו, מוכיחה שהוא רוצה שפשוט נאזין לדבריו. אם אנחנו לא פנויים באותו רגע נוכל לדחות את השיחה למועד מאוחר יותר, ואם כבר מדברים, אז יש לתת לו את מלוא הכבוד וההערכה, כדי שהוא יבין שמחשיבים את דעתו ומעריכים אותה".
ומה לאחר שהקשבנו? כיצד נגיב לדברים?
"נוכל לומר לילד: 'אנחנו מבינים שאתה מאוד רוצה, אבל אנחנו לא יכולים לאפשר טיסה כזו'", מסבירה פישר. "חשוב מאוד שבתשובה שלנו נתמקד בסיבה האמתית שגורמת לנו לסרב, אבל נסביר זאת לא מתוך עמדה של מתקפה או מגננה, אלא מתוך ביטחון עצמי. בסופו של דבר צריך שלילד יהיה ברור שאין טעם לנהל על כך וויכוח".
בסבלנות ובביטחון
כשחיה וייל נשאלת על האופן שבו יש להסביר לילד את דעתנו, היא טוענת שיש להפריד בין גילי הילדים: "כשמדובר בילדים צעירים אז זה הרבה יותר קל, כי הם לעתים קרובות מבקשים מאתנו דברים – רוצים סוכריה/ רוצים ללכת לישון מאוחר/ רוצים לנסוע לסבתא, ועוד הרבה בקשות. הם כבר מכירים את התופעה הזו שלפעמים אנו אומרים כן ולפעמים לא. אז גם הפעם נגנוז להם את החלום המתוק ונגיד להם שלא מקובל עלינו.
"הבעיה הגדולה מתחילה לפי דעתי עם הילדים המתבגרים, כי הם נכנסים לאיזשהו מהלך של 'טיפש עשרה', ואז הם כבר מרגישים שתשובת ה'לא' שלנו מופנית אליהם באופן אישי. כתוצאה מכך הם עלולים להיכנס למאבק ולטעון: 'תמיד לא נותנים לי את מה שאני רוצה', 'רק החברים שלי מקבלים ואני לא', ועוד משפטים שאין הורה למתבגרים שלא מכיר מקרוב".
ומה צריך להשיב במצבים כאלו?
"ראשית, חשוב מאוד שלא לחוש מאוימים בגלל שהילד מתפרץ או צועק, אלא להיות בטוחים בעצמנו ולדעת שאנו חפצים בטובתו. לאחר מכן יש לשבת עמו ולהסביר לו את הסיבה האמתית שבשלה מקפידים בבית שלנו שלא לצאת לחו"ל. אם זה בשל הסיבה התורנית – שכתוב שלא יוצאים מארץ הקודש אלא לשלושה דברים: פרנסה, לימוד תורה ושידוך, ואם זה מבחינה אידיאולוגית – שאנחנו לא חושבים שנכון או צריך לצאת מהארץ לטיול. את השיקול הכספי אני חושבת שכדאי להשאיר מחוץ לתמונה, וזאת מאחר שילד מתבגר יודע לעשות חישובים כספיים והוא עלול להיתפס לכך ולהתחיל לעשות חשבונות – 'אני אוותר על קניית הנעליים החדשות ועל שבת מחנה, וגם אוסיף את דמי הכיס שלי ויהיה לי כסף כדי לנסוע', ואז, מה נשיב לו? לכן עדיף שנתבסס על טענות אחרות ונותיר את השיקול הכספי בצד".
ובכל מקרה, וייל מדגישה שכאשר מדברים עם המתבגר חשוב מאוד לשוחח אתו בגובה העיניים, ולהיות אתו כל הזמן, כדי שירגיש שאנחנו באמת רוצים בטובתו והעיקר – אוהבים אותו.
מציעים תחליף
אז הסברנו לילד בסבלנות ובעדינות את הנושא, הוא התאכזב, אך נאלץ להבין שאת מגדל אייפל ואת היער השחור הוא לא יזכה לראות השנה. תם לו החלום ונגנז, ומה עכשיו? האם צריך לתת לילד פתרון אחר, או אולי להציע לו תחליף?
"אני חושבת שבהחלט מומלץ להציע לילד התאווררות אחרת", משיבה וייל, "זה יכול להיות טיול בצפון, או נופש בצימר, או כל דבר אחר שמתאפשר ומתאים לנו כמשפחה, אבל", היא מדגישה, "את הנופש בארץ אסור לנו בשום אופן לשלוף באותה שיחה שבה אנו דנים על הנופש בחו"ל. כי ברור שכאשר ילד שפנטז על טיולים חובקי עולם, ישמע שאנחנו 'רק נוסעים לטבריה', זה לא יתחיל אפילו לספק אותו. לכן חשוב שנמתין להזדמנות אחרת, ואז כשתגיע העת המתאימה, נספר על הנופש בארץ, מבלי להזכיר בכלל את נושא חו"ל".
ואילו פישר מוסיפה שחשוב מאוד שנתאמץ באמת ובתמים כדי למצוא עבור הילדים שלנו מקומות בילוי אטרקטיביים בארץ, כאלה שהם אכן יוכלו ליהנות בהם. "לא פחות חשוב מכך הוא שגם הילדים ירגישו שהתאמצנו מאוד כדי להשביע את רצונם, כיוון שאנו רוצים שיהיה להם טוב ושהם ישמחו".
טיסה במחשבה תחילה
ובכל זאת, למרות הכל, מסתבר שעדיין יהיו מקרים ומצבים מסוימים, שבהם נחליט בסופו של דבר שדווקא כן מתאים לנו לטוס בשנה זו לחו"ל.
רחל פישר מדגימה: "הכרתי ילד שהיה חולה במחלה לא קלה, והוריו החליטו לאפשר לו טיסה יחד עם כל אחיו ואחיותיו, כדי להעניק לו רגעים של שחרור בתוך הטיפולים הקשים. זהו באמת מקרה שבו דווקא הטיסה יכולה לשרת את מטרותינו כהורים ואנו זקוקים לה. כמובן שיש גם מצבים של שמחות משפחתיות שמתקיימות בחו"ל או סיבות נוספות ואישיות שיגרמו לנו, למרות שמלכתחילה איננו מסכימים עם הטרנד האופנתי של הטיסות לחו"ל – לארוז מזוודות ולנסוע".
במקרים כאלו היא טוענת שחשוב להסביר לילדים שאנחנו לא נוסעים מכיוון ש'כולם נוסעים', אנחנו לא נגררים אחרי כולם, אלא עושים זאת מתוך בחירה שלנו, והפעם בחרנו לטוס, "כי זה נכון ומתאים לנו, וזוהי העמדה שלנו".
ואילו חיה וויל מוסיפה שאם כבר החלטנו לטוס, אז כדאי שהילד יבין שמדובר במאורע יוצא דופן, ושהוא יידרש לתת דבר מה בתמורה. "אפשר לעשות לו מבצע של משניות שבסופו הוא יקבל את הכרטיס, או להסביר לו שעליו להסתפק במועט בשבועות הראשונים של החופש, ולוותר על אטרקציות אחרות בשביל לטוס לחו"ל, וכדומה. כי הוא צריך להבין שמדובר בדבר מה גדול שלא בא כלאחר יד".
ולסיום היא מוסיפה נקודת מבט אישית: "אני עצמי נולדתי בחו"ל ועליתי לארץ מצרפת. דווקא כמי שראתה עולם אני יכולה להעיד שהמקום בו יהודי מרגיש הכי טוב הוא בארץ ישראל. יש הרבה ישראלים (גם בוגרים, לא רק ילדים) שעיניהם נשואות כל השנה לנסיעות האלו לחו"ל, הם ממש משתוקקים לנסוע. אבל מי שהיה שם יודע כי מבחינת ההרגשה הפנימית – כשאתה נמצא בחו"ל אתה חש בניכר, עם כל כך הרבה גויים ורחוק מהבית. למה בכלל צריכים את זה? בואו נהנה בבית שלנו – בארץ ישראל הנהדרת. בואו נראה לילדים שלנו שאנחנו לא צריכים את החוויות החיצוניות, כי יש לנו את הארץ הטובה ביותר בעולם".