הפרשה החסידית לפרשת בלק: מי זוכה לראות למרחקים?

בתקופתו של האדמו"ר רבי ישראל מרוזי'ן זי"ע, היה יהודי חרדי שעם הזמן התרחק מדרך התורה והמצוות לחלוטין, עד שכמעט עבר על כל העבירות שבתורה.

יום אחד התעורר בו ניצוץ של תשובה, הגיע היהודי לרבי מרוזי'ן שידריך אותו בדרך הנכונה לחזור בתשובה. אמר לו הצדיק: "נכשלת בעבירות רבות כל כך וחמורות כל כך.

אך אם תתמיד בדרך שאדריך אותך, תזכה לתשובה ומחילה שלימה מהקב"ה. עיקר התשובה שלך תהיה אם תשגיח ביותר על עיניך, שחס וחלילה לא תיכשל בראיות אסורות מכל סוג שהוא.

במקביל תשתדל ככל יכולתך לראות דברים קדושים וטהורים. במשך התפילה עיניך יהיו אך ורק בסידור בתוך המילים הקדושות. כך גם כמובן בזמן לימוד התורה. כמו כן תשתדל להסתכל בפניהם של צדיקים וקדושים".

שמע האיש וקיבל על עצמו. כך אמנם עשה, חזר בתשובה שלימה ובעיקר הקפיד לשמור מכל משמר על עיניו. במשך הזמן עלה האיש מעלה מעלה לדרגות רוחניות גבוהות מאד, עד שחסידים העידו עליו שהוא אדם גדול. כל זאת מכוח שמירת עיניו.

בפרשת השבוע אנו נתקלים בתופעה מעניינת; גוי שונא ישראל שזכה להיות נביא ה'!

הפליאה עצומה. כדי להיות נביא שהשכינה מדברת מתוך גרונו, חייבים להיות ראויים לכך. גופו ונפשו של האדם חייבים להיות מזוככים וקדושים כדי לקבל מסרים משמים.

אדם רגיל אינו יכול לזכות לכך. ואילו כאן אנו רואים את בלעם הרשע, שהיה בדרגה רוחנית נמוכה יותר מאדם רגיל. ידוע היה בשפלותו וטומאתו מכף רגל ועד ראש. איך זה שדווקא הוא זוכה לשמוע ולראות מחזות שמימיים?

מייסד תורת החסידות, הבעל שם טוב, מסביר כך את העניין. בלעם הרשע היה עיוור בעין אחת כפי שכתוב בפרשת השבוע 'נאום הגבר שתום העין', שפירושו 'סתום העין'.

בכל רמ"ח איבריו בלעם חטא. את איבריו כולם מכף רגל ועד ראש הוא הספיק לטמא. אך איבר אחד הוא לא טימא. היתה זו עינו העיוורת. איתה, מה לעשות, לא יכול לחטוא, משום שלא יכול היה להשתמש איתה.

עין עיוורת זו נשארה קדושה. איתה הוא לא חטא כי היא לא ראתה מעולם שום דבר טמא. דרך איבר זה הוא זכה שהשכינה תשרה עליו. כי מעלת שמירת עיניים גדולה כ"כ עד שגם שמירה בעין אחת כבר מקדשת את כל האדם כולו ומרימה אותו לפסגות רוחניות גבוהות. בכוונה תחילה השאיר אותו הקב"ה עיוור בעין אחת כדי שיוכל להתנבא.

מכאן נלמד על גודל מעלת שמירת העיניים, עד כדי כך שאפילו גוי טמא, שונא ישראל, זכה לנבואה בגין עין אחת שנשארה קדושה אצלו!

בירושלים היה מפורסם הצדיק ר' זונדל מסלנט ברוח הקודש שהייתה לו. היה רואה דברים רוחניים שעיניים רגילות לא היו מסוגלות לראות. היה יכול לדעת על כלי שצריך טבילה, האם הוא כבר נטבל כדין וכשר, או לא. כאשר שאלו אותו איך זכה לדרגת ראיה רוחנית שכזו, ענה שכל אחד ששומר על עיניו מראיות אסורות יכול לזכות לכך.

בין גדולי החסידות לדורותיהם היה הרה"ק רבי יעקב יצחק מלובלין זי"ע, הידוע בכינויו 'החוזה מלובלין'. היה מפורסם במיוחד בכישרון הראיה והחיזיון למרחקים. עד כדי כך שהיה מגלה דברים נסתרים בכוח ראייתו. איך הוא זכה לדרגה המיוחדת הזו?

בילדותו הוא נזהר מאד על עיניו לבל יסתכל בשום דבר שלא לצורך מיוחד, גם לא על דברים מותרים. הייתה תקופה של שבע שנים שבה הוא קשר לגמרי את עיניו כדי שלא ייכשל בראיית דבר אסור. מכוח הנהגתו המיוחדת הזו זכה בסוף ימיו לראיה רוחנית מיוחדת שכזו. עד שברבות הימים כינויו היה בפי כל 'החוזה מלובלין'.

מסופר על הרה"ק ר' אלעזר רוקח זי"ע שלעת זקנותו כבר לא יכול היה לראות בעיניו. כאשר התקרבה שעת פטירתו מן העולם ביקש שכל נכדיו יתאספו סביב מיטתו כיוון שברצונו לומר להם דברי פרידה לפני שעוזב את העולם הזה.

כאשר הגיעו כולם ונעמדו מסביבו, אמר להם 'ביקשתי שתגיעו כולכם כי אני רוצה להראות לכם לפני פטירתי שיש בורא לעולם. כולכם יודעים היטב שבשנים האחרונות אינני רואה שום דבר, עיוור אנוכי. גם כעת כאשר אתם עומדים כאן סביב המיטה, אני לא מסוגל לראות אתכם. בכל זאת תראו שאני יודע לומר לכל אחד ואחד מכם איך בדיוק הוא נראה, מה הוא לובש, את צבע בגדיו וכדומה, דברים שעיוור כלל לא יכול לדעת אותם'.

למרבה תדהמתם הוא התחיל באמת להגיד לכל אחד בשמו 'בני היקר אתה לבוש בבגד בצבע כזה, והכובע שלך נראה כך וכך. נכדי היקר אתה לבוש בבגד כזה וכו''. כאשר שאלו אותו איך זכה לכך, ענה ואמר:
'לכל אדם ישנם שתי עיניים גשמיות, איתם הוא יכול לראות כל עוד שהעיניים פועלות. ברגע שהוא הן מתעוורות, האדם מפסיק לראות, כמובן. אבל מי שמקדש את עיניו ונזהר שלא לראות בהם שום דבר אסור, הרי הוא שומר על עיניו הרוחניות לבל יינזקו. אדם כזה זוכה לראייה רוחנית. ראייה זו פועלת בכל מקרה, גם כאשר העיניים הגשמיות מתעוורות. כאן טמון הסוד שלי!'.

מדהים!

אבל זה יכול להיות הסוד של כולנו. היום בעידן הטכנולוגי המהיר, כאשר הכל בכל קופץ לנו ועולה על המסך ומול העיניים. טוב לדעת שההתעלות הרוחנית שלנו תלויה במידה רבה בשמירת העיניים.