מחפשים את האוצר? הוא נמצא מתחת לאף שלכם

ב"מעשה מהאוצר שתחת הגשר" מסופר על יהודי, עני מרוד, שחלם שיש אוצר מתחת לגשר בווינה. הוא קם ונסע לווינה, מצא את הגשר והתחיל להסתובב שם כדי לתכנן איך לחפור ולהגיע אל האוצר. פתאום עצר אותו  החייל ששמר על הגשר ואמר לו: "יהודי, מה אתה מפטרל כאן? מה אתה מתכנן?", היהודי נבהל לרגע, ואז הוא חשב שזה דווקא יכול להיות טוב להשיג מהחייל שיתוף פעולה, והוא ענה בכנות: "תבין, אני צריך לחפור כאן, יש פה אוצר! חלמתי שיש אוצר מתחת לגשר של ווינה...". שמע החייל, צחק ואמר לו: "מי בכלל מתייחס לחלומות?! הנה, אני חלמתי שבעירה פלונית במחסן של פלוני יש אוצר, אז מה, אני אקום ואסע עד לשם?", החייל מדבר והיהודי שומע ממנו את השם שלו עם הכתובת שלו. החייל חלם עליו! אמר לו היהודי: "באמת? גם אתה חלמת חלום על אוצר? ואתה אומר שאתה לא נוסע לשם לחפור במחסן? אז טוב, בסדר, גם אני לא אחפור פה"... והוא חזר לביתו, חפר במחסן שלו ומצא את האוצר.

"ואמר אחר כך, 'עתה ידעתי: האוצר הוא אצלי, אבל כדי לדעת מזה עליי לנסוע עד וינה'".

האם האוצר היה מתחת לגשר? לא. האוצר היה בבית שלו. אבל הוא לא היה מגיע לאוצר שהיה מוחבא אצלו בבית, אם הוא לא היה קם ונוסע עד לגשר של ווינה.

את הסיפור הזה מספר רבי נחמן מברסלב בתור משל לזה שלכולנו יש שפע של אוצרות, והאוצרות הללו נמצאים אצלנו, בתוכנו, אבל הרבה פעמים ובהרבה תחומים, המסע אל תוך עצמנו עובר דרך כל מיני מצבים ומקומות חיצוניים ומהם הוא שב אלינו.

שובו אל האוצרות שלכם

בתוך "מעשה משבעה קבצנים" שסיפר רבי נחמן, יש קטע על אנשים שישבו במגדל וכל אחד סיפר משהו על עצמו, "ובתוך כך בא נשר גדול ודפק על המגדל, ואמר להם: חדלו עוד מלהיות עניים; שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם".

לקריאה הזאת של "חדלו עוד מלהיות עניים", יש צליל שאומר - תפסיקו להיעלם ולשקוע. תצאו מהטעות הזאת של "מוחין דקטנות"; גלו את עצמכם, את העוצמה שלכם, את הייחודיות שלכם. תסתכלו על עצמכם בעיניים של "מוחין דגדלות".

במוחין דגדלות האדם מרגיש את הנוכחות שלו, הוא מרגיש את האנרגיה שלו קיימת. בנאדם קם בבוקר ומרגיש את הכוח שלו, את האיכות שלו. הוא נשטף בגל כזה של טוב ומרגיש שיש דברים שהוא יודע, יש דברים שהוא עושה. כשאת מסתכלת על עצמך בעין של מוחין דגדלות, את פתאום אומרת: "הנה אני. אני קיימת ויש לי את שלי, יש לי את מי שאני, עם השנים למדתי לנהל את הבית, עם השנים למדתי להכיר את הילדים... אני פה! מי זאת אני? אני זה המיוחד שבי, מה שיש דווקא בי ואין באחרות, אני זה משהו מאוד מקורי, מאוד חדש בעולם, משהו יפה ומיוחד".

בכל העולם מחפשים את המקורי. כל המותגים בנויים על העניין הזה של המקוריות והייחודיות, אם זה בשעונים יוקרתיים ואם זה בבקבוק קולה. להבדיל מאוד מאוד, גם לי יש את הייחודי שלי ואף אחד לא יכול לחקות אותי. יש רגעים שאנחנו זוכות שזה נפתח לנו. עוצרות, נושמות ומבחינות: "וואו, אני-אני. נכון, כל אדם הוא מה שהוא, אבל אני מיוחדת במיוחד! אני מסתכלת על עצמי – יש מקומות שבהם לא העתקתי מאף אחד, יש דברים שאף אחד לא לימד אותי, שאף אחד לא אמר לי במפורש; החיים בעצמם, ההתנסויות שהתבשלתי בהן בצרוף עם הנתונים שהקב"ה ברא לי, יצרו כאן פלא. סך-הכול של הגדילה שלי ייחודי לגמרי, וזה מדהים".

האוצרות נמצאים בתוכנו; בבית שלי, במשפחה שלי, במקום שלי, בתוכי. האוצר לא מחכה לי בווינה שעליה חלמתי, הוא נמצא אצלי ממש. החיים נפתחים ונגללים ומתרחשים ממש מתוך הלב שלי, מתוך ההתבוננות שלי. וה' יתברך רוצה לראות אותנו מגלים כל הזמן עוד מהדבר המדהים הזה, עוד מהעוצמה המרגשת הזאת. הוא קורא אלינו: "חדלו עוד מלהיות עניים; שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם".