נפשי יצאה בדברו: חידוש ותפילה מיוחדת על הזיווג, שנכתבו בזמן התבודדות

אני זוכרת את היום ההוא היטב: ישבתי ב'פינת ההתבודדות' המיוחדת שיצרתי בדירתי הקטנה בניו יורק, אוחזת את קונטרס 'מציאת הזיווג' בידי ולא מפסיקה להתפלל ולבכות, לבכות ולדבר לפני ה'... המילים היו חדות וחדשות, והפיחו בי תחושה שיש מי שעובר את כאב הרווקות הארוך הזה ביחד איתי.

על פי הכללים שלמדתי מהרב ארז משה דורון, בהתבודדות – אם עושים אותה כמו שצריך, ומכוונים באמת – אפשר לעשות כמעט הכל: לקפוץ, לשיר, לרקוד, לאכול ואפילו... לשתוק.

בסדרת כתבות זו, אני מבקשת לחלוק עמכם, קוראי הידברות, מקצת ההגיגים וה'מתנות הרוחניות' שקיבלתי במסגרת ההתבודדויות השונות, בהן התמדתי ביותר בשנים עברו. כולי תקווה שהדברים שיצאו מתוכי וחיזקו אותי בשעתו, ימצאו מסילה אף אל לבכם, הרווקים המתבגרים, ויחזקו את ה'ברגים' הרופפים של האמונה, השמחה, התקווה והרצון.

התבודדות ותפילה על מעוכבי שידוך, המבוססת על קונטרס 'מציאת הזיווג'  

התחלתי את ההתבודדות בכמה תפילות ממקורות שונים, ומיד לאחר מכן בירכתי על מים 'שהכל נהיה בדברו', וזה החידוש ש'נצנץ' במוחי על הברכה:

בדברו (בדבר שלו) אלו אותן אותיות כמו בדברו (דהיינו כשהוא מדבר). הכל – כל מה שחסר בחיינו, כל מה שאנחנו רוצים ושואפים אליו, כל מה שאנחנו מתחננים לקבל מהקב"ה – הכל... נהיה. מה זה נהיה? הוא לא היה לפני, אבל הוא נהיה עכשיו. מתי? כאשר אנחנו מדברים עם ה' (גם הברכות הן סוג של דיבור איתו, ולכן חשוב מאוד לצקת בהן את כוונת הלב) בהתבודדות, ושוטחים לפניו את כל החסרונות שלנו בלב נשבר, כבן המתחטא לפני אביו – אזי ה' עושה הכל 'לנהיה', דהיינו מהווה את כל מה שביקשנו ממנו, ממש באותה נשימה שאנו מדברים איתו.

תפילה אישית על מעוכבי זיווג (ואני ביניהם)

(קצת ארוכה אומנם, אבל מקווה שיהיה לתועלת ב"ה)

ריבונו של עולם, מלך מלכי המלכים, הקב"ה. אנא, רחם עלינו מאוד כי כבר איבדנו אחיזה בכל מה שקשור לחיבור עצמי, לביטחון עצמי ולאהבה עצמית. אנו מוצאים עצמנו נופלים לתהומות עמוקים שקשה משם למצוא אותך ולשוב בתשובה על מעשינו, אנו זקוקים לרחמים אינסופיים כדי להצליח להישאר שפויים, במסע החיפוש אחר הזיווג משורש נשמתנו.

אנא זכה אותנו בדיבורים טובים וכנים שנדבר באוזניך, דיבורים שיעזרו לנו לעורר את רחמיך ולזכות לפייס אותך בפיוסים שונים על מעשינו הרעים, ולזכות להיות ראויים לקבל את הישועה שלנו באמת. אנא חזק אותנו באמונה שורשית, עמוקה ויציבה שמבלעדיך אין מושיע, וחזק את רוחנו להאמין בישועה שלך בכל רגע ורגע.

עשה שלא נפחד משום בריה שבעולם כלל, ושאף אחד לא יוכל לבלבל דעתנו כאילו זיווגנו תלוי בידו של איזה שדכן או במקום, לבוש והנהגה מסוימים. למד אותנו להאמין, ולזכור שאנחנו מאמינים. עשה שלא נישבר מכל הקשיים שעברנו עד כה, ונאמין כי וודאי יש לך כוונה עמוקה בזה שהשידוך שלנו מתעכב. שנזכה לסובלנות אמיתית, ושלא נתייאש בדרך... כי הדרך לא פחות חשובה, מאשר הישועה שבסופה.

הרי למעלה היינו נשמה אחת, ורק בבואנו לעולם גשמי ועכור זה – נפרדה נשמתנו לשניים. זכר ונקבה – אחד שזוכר, ואחת שמלאה בנקבים (חורים). איך הם אמורים עכשיו להתחבר שנית, כשזכירה מסמלת שלימות, ונקב מעיד על חיסרון? אז היכן מוצאים חלק שלא יודעים איך הוא נראה, והוא זה שדרוש כדי להשלים אותי?

מי מלבדך יכול לעשות שהוא יזכור שפעם הייתי (או יותר נכון, הנשמה שלי הייתה) מציאות של שלימות, ביחד איתו? מי מלבדך יכול לגרום לו לזכור, שהנקבים (דהיינו החסרונות) שלי – הם הם השלימות שלו?

מאז שירדנו לעולם, התפצלה נשמתנו לשניים, ואין חלק אחד יודע היכן נמצא החלק השני – במדבר סהרה, במקדשי המזרח הרחוק או ממש כאן, מתחת לאף. במקום שלא היה עולה בדעתנו לחפש...

איפה לחפש אותו, אמור? איפה מחשפים חלק כל כך מורכב, שאי אפשר בכלל להתחיל לתחום אותו בפרדיגמה של מילים? איפה מוצאים חלק שלא יודעים איך הוא נראה – מרובע או עגול, שטוח או נפוח, משולש או אליפטי? וגם כשכבר חושבים שיודעים מהי צורתו, איך מזהים אותו בין כל מיליוני הצורות הזהות שישנן בעולם?

כולם אהובים, כולם ברורים, כולם רוצים שיבחרו בהם להיות החלק החסר, האבוד... אבל יש בעיה קטנה: לא כולם מתאימים. לא כולם יכולים להיות "ה"אחד, לא כולם יכולים להשלים את החסר שבנשמה שלי.

ומה כבר מבינה ה'חתיכה החסרה' שלי, בטיבן של 'מציאות'? כל מה שהיא יודעת, זה שהיא חסרה... וככה בדיוק, בפשטות הכל כך מורכבת שלה, היא באה להתפלל באוזניך את התפילה ה-515, בתקווה שהתפילה הבאה היא זו שתכניס אותה אל 'הארץ המובטחת' – ארץ הישועה שהובטחה לה עוד לפני שירדה לעולם הזה, במילים 'בת פלוני לפלוני'.

אבאל'ה, יהי רצון שתעזור לי לברוח רק אליך, אשר מלוא כל הארץ כבודך, ואתה מחיה ומהווה ומקיים את כל הבריאה כולה – בכל רגע ורגע. אנא חייני וקיימני בניסיון הקשה של ההמתנה לזיווגי, ורחם על אומללה שכמותי, שלא תמיד יודעת איך לבקש סליחה על מעשיה הרעים שחטאה לפניך.

לא פעם קרה שבלהט הרצון להינשא, התפללתי על אדם ספציפי שעמו רוצה אני להתחתן, מבלי לדעת שדבר זה אסור בתכלית האיסור. אז ברחמנותך עשה שלא ישתנו התוכניות המקוריות שלך לגביי ולגבי הזיווג משורש נשמתי, ולא אפעל בתפילותיי אלו מאומה. קח את המילים ההן שהתפללתי על כל מי שאינו זיווגי, והפוך אותן לתפילה שתשביח את אישיותו ומידותיו של הזיווג האמיתי שלי.

ראייתי מוגבלת ואין לי אפשרות לדעת מי הוא הזיווג האמיתי שאותו ייעדת לי לבעל, אך אתה שיודע שאדם זה איננו משורש נשמתי, ואינו מה שעלה בדעתך עבורי – עשה שלא יצאו דיבוריי עליו מן הכוח אל הפועל. כי ודאי שאין לי כל רצון לבלבל בין הזיווגים חלילה, ואיני רוצה לגרום שעל ידי תפילתי יתחלפו הזיווגים חלילה.

אבא אהוב. אתה המושיב יחידים – זכר ונקבה – ביתה...

מה זה זכר ונקבה? פירוש אישי שלי במסע המפרך הזה הוא שזכרנו אותך (זכר) גם בנקבים הכי גדולים של החיים שלנו, בירידות הכי גדולות, בכאבים הכי משתקים... לא פנינו לבקש את הישועה שלנו במקום זר, ולמרות שפעמים רבות נפלנו לייאוש – מיד התגברנו כארי לעמוד שוב על רגלינו, התנערנו מהאבק שכיסה את פנינו, והתחלנו לחפש אותך מההתחלה. התעקשנו ללכת אחריך גם כשליבנו זעק נואש, ולא התייאשנו מהרחמים או מהאבידה. ביקשנו והפצרנו, ובכינו וצעקנו, ולא עזבנו לרגע את מקומנו באמונה שרק אתה, ואין עוד בלתך, יכול להושיענו.

עזור לנו להמשיך ולמסור נפשנו אליך תתברך, וכשבבוא היום תעזרנו לפגוש בזיווגנו – תן לנו סיעתא דשמייא לדעת להבחין זה בזו, ולשמוח זה בזו כמוצאי שלל רב. שנרגיש שמחה אמיתית ושלמה בבחירה שלנו זה את זו, שנרגיש שסוף סוף, אחרי שנות הרעב הארוכות במצרים (היא המיצרים) – נדע שזכינו ל'פת בסלנו', ושהנפיחות של 'בטננו' הרגשית – שהרגישה על לשונה את המחסור הגדול בטעם האהבה, ההבנה, ההכלה וההפריה, תיעלם פעם אחת ולתמיד.

עוד עזור לנו להבין שהחסרונות של השני הם הם היתרונות שלנו ולהיפך, ושרק בעזרתו נוכל להגיע לתיקוננו האמיתי ולתכלית שלשמה ירדה נשמתנו לעולם, בגלגול זה.

וגם אחרי שניפגש, סייע בידינו להסכים להיכנס לעול בניין הבית שלנו, מתוך תחושת מסירות נפש ורצון אמיתי לעשות טוב לאחר, לתת בלי חשבון, לעזור היכן שצריך בלי להתעייף, לשמוע ולהקשיב, להתעקש ולהבין, לא להיפגע ולא לפגוע, ולזכות לבנות זוגיות טובה ומעצימה שעליה ייאמר בבוא היום: "עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו".

ולסיום נבקש דבר אחד נוסף, קטן שהוא בעצם גדול מאוד – אנא, עזור לנו לידום ולשתוק ולא להרהר כלל אחריך תתברך, ואחר הנהגתך עמנו בשידוכים העקרים והמצערים כל כך – כי ודאי הכל בחשבון צדק, וממך לא תצא הרעה.

ולמרות שהרווקות הזו בעבורנו היא ביזיון גדול - נזכה להחזיק עצמנו בשלום עם הבריות, ולא נשיב דבר למבזי נפשנו (למשל, הערות שדכנים לגבי העדפות מסוימות שלנו) ונידום ונשתוק ולא נהרהר אחריך ואחרי הניסיונות הקשים שאתה מציב אותנו בהם, דרך השידוכים הכושלים והלא 'ראויים' שמוצעים לנו.

יהי רצון שתיקוננו יהא בעוגמת הנפש הזו שסבלנו עד כה, ונזכה בקרוב (עוד בנשימה הזו ממש) להתאחד עם זיווגנו משורש נשמתנו, ועלינו ייאמר: "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה. קול מצהלות חתנים מחופתם, ונערים ממשתה נגינתם", אמן כן יהי רצון.