הולנד מודה סוף סוף: השואה היא יותר מסיפורה של אנה פרנק

במשך עשורים ארוכים, סיפור השואה בהולנד הפך מזוהה עם סיפורה אל אנה פרנק, הנערה היהודייה המוכשרת שהיומן שהותירה מאחוריה משנותיה במחבוא הפך רב מכר בכל רחבי העולם אחרי המלחמה. אבל עכשיו, יותר משבעים שנה אחרי סיום מלחמת העולם השניה, ההולנדים מוכנים סוף סוף להודות שסיפור השואה בהולנד איננו רק סיפורה של אנה פרנק. היא היתה אחת – בארץ שבה יותר ממאה אלף יהודים נספו בידי הנאצים.

לאחרונה, אחרי מאבק של עשר שנים, אישרה מועצת העיר אמסטרדם להקים אנדרטה לזכרם של כל קרבנות הנאצים בהולנד. במקביל, ייפתח מוזיאון שואה בעיר, מוזיאון שיוקדש לכלל תולדות השואה ולא רק למשפחת פרנק.

במשך דורות ארוכים אהבו בהולנד להזכיר את ההולנדים הטובים שהצפינו את משפחת פראנק בביתם. אבל הולנדים היו גם אלה שהסגירו את משפחת פראנק לגסטאפו. ועל אף מספר דוגמאות אנושיות זוהרות של חסידי אומות העולם, רוב ההולנדים העלימו עין – או אפילו שיתפו פעולה עם מנגנון ההשמדה. הולנד היא המדינה האירופית שבה נספה שיעור היהודים הגבוה ביותר – כשמונים אחוזים. לשם השוואה, בלגיה הסמוכה איבדה רק 40% מהיהודים שלה – וצרפת, רק 35%.

מאמץ המנהיגים היהודים בהולנד להשיג את הקמת האנדרטה נתמך מהתחלה על ידי דניאל ליבסקינד, ארכיטקט פולני-אמריקאי שעיצב בין השאר את אתר הזיכרון בגראונד זירו ואת המוזיאון היהודי בברלין. ב-2011, ליבסקינד ביקר באמסטרדם ושמע על ההצעה להקמת האנדרטה. הוא התנדב מיד לתכנן אותה – עוד לפני שנקבע תקציב. על האנדרטה, כך הוא מתכנן, יופיעו שמות מוארים של כל יהודי הולנד שנספו בשואה.

"המטרה היא לכתוב את השמות הללו מחדש בספר החיים, מתוך ספר השכחה אל ספר המוח, הלב והנשמה של אמסטרדם, של הולנד. לכל הערים המרכזיות באירופה יש אנדרטאות לשואה, ואמסטרדם היא אחת האחרונות שמצטרפת. אני חושב שזהו אחד הפרויקטים החשובים ביותר, כי כל כך הרבה התרחש כאן", אמר ליבסקינד בריאיון ל'ניו יורק טיימס' שדיווח בסוף השבוע על מיזמי ההנצחה החדשים בהולנד.

"רוב מה שאנחנו יודעים על מה שקרה כאן, אנחנו יודעים מהיומן של אנה פרנק, ורוב האנשים מזהים את סיפור השואה בהולנד עם המסמך המדהים הזה. אבל כשקוראים על מה שבאמת התרחש בהולנד, זה בלתי נתפס שאנשים עדיין לא התחילו לדבר על זה".

בניית האנדרטה, שצפויה לעלות 5 מיליון יורו, אמורה להסתיים עד תחילת 2018.

אחת הסיבות שסיפורים על השמדת יהודי הולנד לא זכו לתשומת לב ציבורית בהולנד היתה פשוט משום שההולנדים העדיפו לשכוח את עברם המכוער, אומר קראל ברקוף, חוקר בכיר במכון ללימודי ג'ינוסייד שואה ומלחמה באמסטרדם. "היתה תחושה שהעבר הוא מכוער ואנחנו צריכים לטהר את עצמנו ממנו, וזו לעיתים היתה אפילו הגישה של ניצולים", הוא אומר. כתחליף להנצחה אמיתית, התמקדה הולנד בשיווקו של בית אנה פרנק באמסטרדם – אחד מאתרי התיירות הפופולאריים ביותר בהולנד – בין השאר משום שאנה פרנק היתה דמות מעוררת השראה שסיפורה התמקד בתקווה. אולם הארגונים היהודיים שקידמו את בניית האנדרטה והמוזיאון, חוששים שמי שנחשף לסיפור השואה בהולנד רק דרך סיפורה של אנה פרנק – יקבל רושם מוטעה ויחשוב שרוב ההולנדים הגנו על שכניהם היהודיים, או שהמחתרת ההולנדית היתה יעילה יותר מכפי שהיתה באמת.

"זה ממש לא נכון שההולנדים ברובם הגנו על היהודים", אומר ג'ואל קאהן, מנהל הפרויקטים של מוזיאון השואה. "אנה פרנק היא תמונה אחת של הולנד, וההולנדים מרבים לשווק אותה. אחרי המלחמה, הדגש היה על המחתרת. שמענו הרבה על המחתרת – ורק מעט על מה שקרה ליהודים". המוזיאון ינסה לתקן את המסר רב השנים הזה בכך שילמד לא רק על תקופת המלחמה, אלא גם ינסה להסביר כיצד השמדת יהודי הולנד היתה בעלת השפעה מתמשכת על דורות רבים על החברה ההולנדית ועל היהודים.