"אישה שלא מאושרת עם בעלה – לא תהיה מאושרת בשום מקום"

אחד התחומים היותר עיקריים בהם אנחנו מוצאים את העזרה הזאת של לנסוע רחוק כדי למצוא את זה קרוב, הוא במערכת הזוגית.

החיים בעצמם

חברה סיפרה לי שהיא התחילה ללכת באיזו דרך קבועה כל שבת בבוקר, ופעם אחר פעם היא פגשה מכרה שהייתה חוזרת עם בעלה מבית הכנסת. כשהן נפגשו באמצע השבוע היא אמרה לה: "איזה נחמד לראות אתכם חוזרים יחד מבית הכנסת כל שבת". והאישה ההיא ענתה: "כן, שמתי לב שזה טוב לזוגיות, אז התחלתי לעשות את זה בקביעות".

והיא אומרת לי: "את יודעת, הם נורא חמודים כשהם חוזרים ביחד מבית הכנסת, אבל המשפט שהיא אמרה לי עשה לי טעם לוואי. לקח זמן עד שהבנתי מה בו מציק לי: מה זה בעצם 'טוב לזוגיות'? מה זה זוגיות? יש את המקצוע שלי, את חשבון הבנק שלי, את מכירת סוף-עונה של המגפיים שלי, ואת הזוגיות שלי? יש דבר בפני עצמו שנקרא 'זוגיות'? כאילו יש אותי, יש אותו, ובאמצע יש מין דבר כזה, זוגיות? כמו מגרש אמצעי כזה שאפשר לשתול בו גרניום, לבנות בו מרפסת, שיהיה נוף יפה לזוגיות... מה זה זוגיות?

זוגיות היא לא מגרש חיצוני, השטח המוגדר כמשותף לשנינו. זוגיות היא החיים בעצמם והיא בתוכם והם בתוכה, בלי יכולת לעשות הפרדה. אין אישה שהטוב שלה נפרד ממצב הזוגיות שלה. לעולם לא יכול להיות רגש חיובי אמיתי ועמוק בתוך הלב לאישה, שלא מחוברת לבעלה באמת. אם אני לא בהתקדמות ובהתקרבות עם בן הזוג, אני לא אהיה מאושרת בשום מקום. אין לי מקום בכל העולם שאוכל להיות בו מאושרת. הגרעין הוא כאן, המפתח. התנאי. אפשר אולי לפתח קריירה או כישרונות מסוימים, להתמכר לעבודה ולעלות בסולם ההצלחה החיצונית מעלה מעלה גם כשהמצב בבית הוא מטה מטה... אבל הלב, הלב לעולם לא יוכל להיות שמח ומתפתח, כשהחיבור עם הבעל תקוע.

וכך גם הבעל, כמובן. לא יכולה להיות לו הצלחה בחוץ אם אין לו הצלחה בפנים. כל ההצלחה שלו, כל הברכה שלו, כל המוחין שלו בלימוד התורה, כל השפע בפרנסה, כל היכולות שלו לקבל החלטות ולהתמודד עם החיים, הכול נובע מהמערכת שלו עם אשתו; כמה היא מאמינה בו, כמה היא רואה בו את צינור השפע שלה, כמה היא מקבלת ממנו וכמה היא מסוגלת לדאוג לו ולחמם אותו ולעשות לו קן בבית.

לחפור

מה זה זוגיות? מה זה הסיפור הזה שארבעים יום לפני יצירת הוולד מכריזים בשמיים 'בת פלוני לפלוני'? מה זה אומר שהנשמה היא כביכול אחת בשמיים וכאן בעולם היא נפרדת לשניים? זה נראה תעלומה כזאת. ומה היעד? לְמה אני אמורה להגיע? ובפרט, האם יש כאן איזשהו דיבור מאוד פנימי של הקב"ה שמדבר אליי דרך בעלי בכך שהוא דווקא הוא?

אז התשובה היא מאד כן.

הקב"ה ברא נשמה אחת וחילק אותה לשניים וכל אחד ירד במקום שלו ועבר את כל המהלך של גדילה בגלות מצריים; את איפה שאת, הוא איפה שהוא, שניכם עברתם כל כך הרבה דברים, וכביכול התגבשתם והתעצבתם והתבגרתם. ואחר כך, כל נשמה בזמן שלה ובנסיבות שלה מוצאת את המיועד לה ומקימים בית.

ההתחברות הראשונה היא מאוד דרמטית. אחרי זמן ההלם והתקופה הראשונה שבה את בכלל לא יודעת מי נגד מי ומה נגד מה, את מתאפסת קצת ומגלה מי זה באמת בן הזוג שלך. כלומר את מתחילה לגלות ממנו איזה קצה. ואז את מגלה שזה מאוד לא פשוט, אתם הפכים מאוד קיצוניים, מדובר בצורת הסתכלות מאוד אחרת על דברים, ואת ממש לא מאמינה: איזה הפוך הוא, איזה שונה הוא, אוי, אני נורא לבד... ואז את שומעת משפטים מכל מיני נשים: "תראי, יש זיווגים משורש נשמה ויש זיווגים שהם לא משורש נשמה. הוא לא משורש הנשמה שלי. אפילו את יותר משורש הנשמה שלי מבעלי.. אתך אני יכולה לדבר".

ברור שאישה עם חברה יכולה לדבר בדרך אחרת לגמרי, ועם בעלה זה עניין אחר שדורש הרבה עמל. אבל מה זה קשור לשורש נשמה? - אצלי היא יכולה לנוח. אצלי היא באה לשתות כוס קפה ולהירגע. הספה מקבלת אותה בשקט.. תבואי, תחליפי כוחות בשיחת חברות... אבל בשורש את קשורה לבעלך, לא לספה שלי!

ברגע שאת והוא עמדתם מתחת לחופה, זה אומר שיש לכם אחד בשביל השני את כל מה שאתם צריכים. המסלול הכי בסיסי עובר בחלקים של הקושי. הדרך היא להתבונן, או כמו שמקובל להגיד היום – "לחפור"... מה מעורר בי כזאת התנגדות? מה כל כך קשה לי? למה אני מגיבה בצורה כזאת דווקא בהזדמנויות כאלה? מה הייתי כל כך רוצה שהוא ייתן / יגיב / יבטא?

אם אני אחפור דווקא פה מתחת לתנור הזה שמלהט אותי ככה, אני אקבל המון אוצרות שלי.. הבעל הוא קצת כמו הגשר, שממנו אני חוזרת פנימה. כמו מראה הפוכה.