מי אתה, הצדיק משטפנשט?

למרות היותו שם דבר של ממש, שרבים נושעו מברכותיו, לצדיק משטפנשט היתה דרך מיוחדת לברך אנשים, שבבסיסה העידה לא מעט על הענווה העמוקה שהיתה בו: בכל עת, שהגיע אי מי לבקש את ברכתו, הביט בו רבי אברהם מתיתיהו פרידמאן ושאל אותו: "היש לך אמונה?", ברגע שקיבל מאיש שיחו תשובה חיובית, היה פוטר אותו לדרכו במילים: "לך לביתך, וה' יתברך יעזור לך".

והמשפט הזה, אולי סמלי יותר מהכל בכל מה שקשור לצדיק הזה. שכן, אחת הנקודות הבולטות ביותר כאמור, היתה ענוותנותו. זאת, למרות הכבוד הרב שרחשו לו ברומניה, יהודים וגויים כאחד, והקהל הרב ששיחר לפתחו, לאחר שנודע כפועל ישועות של ממש.

כילד, נולד בנר ראשון של חנוכה, כ"ה כסלו התר"ח, בשם אברהם מתיתיהו פרידמאן, כבנו של האדמו"ר הראשון בחסידות שטפנשט שברומניה, הרב מנחם נחום. סביו, היה האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין, שאף בחר לו את שמו, על שם רבי אברהם המלאך ומתיתיהו הכהן הגדול (החשמונאי), כדי להמשיך ישועות ורפואות לעם ישראל.

כבר מגיל צעיר קיבל חינוך עמוק לאהבה וללימוד התורה, כשכבר בגיל 3 לימד אותו סביו את אותיות הא'-ב', וכשהגיע לאות י' התבטא ואמר כי "כעת עשיתיך יהודי טוב".

עם בגרותו, בחלוף השנים, נישא פעמיים, אולם לדאבון הלב מעולם לא זכה להעמיד צאצאים. למעשה, כבר כשהיה בן 13 התבטא לגביו אביו ואמר כי: "בני מתיתיהו, הוא כעץ שאינו עושה פירות", מה שהתברר כאמת כאמור בחלוף השנים.

עם מותו של אביו, ולמרות היותו היורש הטבעי כאדמו"ר בשושלת, סירב הצדיק משטפנשט לקבל עליו כל תפקיד שנוגע להנהגת החסידות, זאת בשל גילו הצעיר - אולם לאחר הפצרות חוזרות ונשנות של החסידים, הפך לבסוף לאדמו"ר השני בשושלת חסידות שטפנשט.

הצדיק משטפנשט, מיעט לצאת את ביתו, למעט חופות שנערכו בחצר ביתו, וביקורים ספורים שערך  בקרב יהודי האזור. למרות זאת, כל חייו נודע כבעל השפעה עצומה על יהודי רומניה ואף על הגויים במדינה, וכן בהנהגת השלטון -  שכולם רחשו לו כבוד עמוק. בקרב יהודי רומניה נחשב לאחד מל"ו הצדיקים של הדור, כשכינויו בפיהם היה 'מארלה ראבין דין שטפנשט', כלומר הרבי הגדול משטפנשט.

עד מהרה, נודע כפועל ישועות של ממש, שרבים שיחרו לפתחו ונושעו מברכותיו: חולים נרפאו, עקרות נפקד,ו וסיפורים רבים נקשרו במהלך השנים עם שמו לאחר שראו ישועות רבות.

עוד היה ידוע בהסתפקותו במועט, זאת למרות הנהגתו האצילית והמלכותית. כחלק מכך, מעולם לא עירב סוכר בתה, אלא נטל לפיו מחצית קוביית סוכר, ומעולם לא השתמש בגפרורים כדי להצית סיגריה (שכן עישון היה הרגל שנחשב באותם ימים כבריאותי) – אלא השתמש במנורת הנפט.

מלבד זאת, היה בעל תפילה גדול, שהתפלל במשך שעות מבלי להשמיע קול. בתפילת מוסף של ראש השנה, עמד שחוח שעתיים רצופות מבלי להניד את גופו כלל, ובנענועים של ארבעת המינים בראש השנה נהג להתפלל שעות ארוכות. בימים רגילים, סיים את תפילת השחרית שלו רק בשעות הצהריים(!), אז הוכנס אוכל לחדרו לראשונה. לאחר שאכל מעט, ביקש להעביר את הנותר ליושבי בית המדרש, שהם כ-100 תלמידים נבחרים, שישבו בבית המדרש שבחצרו ולמדו תורה, ולהם דאג בקביעות יומיומית, על כל צרכיהם ומחסורם.

עוד נודע הצדיק משפטנשט כבעל צדקה גדול, שהעניק צדקה ביד רחבה ואף מסר ליתומים ולאלמנות את כל כספי הפדיונות שקיבל.

בצעירותו, נתברך בידי סבו שיהיה בעל כוח כמו מתיתיהו החשמונאי – ודומה שברכתו זו נתקיימה בו פיזית ורוחנית, שכן מספרים עליו שמעולם לא נזקק לרופא.

משך כל חייו השיב בכתב לשאלות שהופנו אליו מכל רחבי העולם. מלבד זאת, נהג להמעיט בדברי תורה ולהצניע את עצמו כהוגן. כחלק מכך, נהג ללמוד בשעות שלפני הצהריים את תורת הנגלה והנסתר, ותמיד החזיר את הספרים למקומם -  כך שאיש לא יידע במה למד.

בשנת התרצ"ב חלה, אולם המשיך בפעילותו במסירות נפש, עד לפטירתו, בחצות ליל שבת, כ"א בתמוז, שנת התרצ"ג. כשהוא 86 שנה, נישק בפעם האחרונה את הציצית שלו והשיב את נשמתו הזכה לבוראה.

לאחר פטירתו, וכבר במהלך השבעה, הקימו חסידיו לבקשתו בצוואתו ישיבה בחצר ביתו בשם "בית אברהם", שעמדה על תילה עד מלחמת העולם השניה, אז הוחרבה העיר ויהודיה נסו על נפשם לכל עבר.

36 שנים לאחר פטירתו, בג' בחשוון התשכ"ט, הועלה ארונו מבית החיים שבשטפנשט רומניה, לארץ, אז נדהמו לגלות את גופו כשהוא שלם לחלוטין(!).

עד היום, מדי שנה, נוהגים רבים לפקוד את קברו שבבית החיים "נחלת יצחק", בגבול שבין תל אביב לגבעתיים, להעתיר בתפילות, ולשטוח את בקשותיהם. כיום קיימים אף מספר מוסדות ברחבי הארץ המכונים על שמו ("מוסדות שטפנשט"), הכוללים תלמוד תורה, כולל, ישיבת אברכים, בית תמחוי, בתי כנסת שונים, ואף מכון להוצאת ספרים, שכוללים בין היתר ספרים עם סיפורי ישועות להם זכו בני דורו כתוצאה מברכותיו.