דברים קטנים שלא ידעתם כמה הם משמעותיים בשלום הבית שלכם

תתפלאו, אבל יש כמה נקודות קטנות, שאי הקפדה עליהן במצטבר, עלול להוביל ללא מעט חיכוכים ובעיות בשלום הבית שלכם. ומנגד, אם תקפידו עליהן – לא תאמינו כמה טוב יכול לצמוח לכם מזה...

הכניסה הביתה

ישנה חשיבות עצומה להתנהגות הבעל ברגעים הראשונים בהם הוא נכנס לביתו. הקדשת תשומת לב לרגעים אלה יכולה להוביל לשינוי מהותי לטובה בכל אווירת הבית.

כולנו מצפים (במידה זו או אחרת) שבבואנו הביתה לאחר יום לימודים או יום עבודה מתיש, שיחכה לנו בית מסודר ומצוחצח, ילדים ישנים, אישה מצפה וסעודה חמה מוכנה. בזמן שתקוות אלה אינן מושגות, רבים מאיתנו נוטים לשדר לבני הבית אווירת לחץ, טענות על הבלגן, ועל הילדים, ועל האורות הרבים הדולקים ללא צורך, ועוד ועוד. כמובן שהדבר משפיע לרעה על כל האווירה בבית, לא רק בהמשך אותו ערב, אלא הדבר מחלחל ומשפיע על כל הנהגת הבית וההשפעות היוצאות מכך.

'משנכנס אב - ממעטים בשמחה' ?

עלינו לדעת כי בני הבית נמצאים במצב של לחצים מתמידים בסמינרים ובמוסדות החינוך, וכולם מחפשים שביתם יהיה מקום נעים וחם ולא המשך הלחץ החברתי העצום שבחוץ. ולכן, כולם מצפים לאבא שלא מביא איתו את הלחץ והתסכולים שלו ופורק את הלחץ הזה עליהם, אלא לאבא שיביא איתו בבואו שמחה, נועם וקלילות, אבא שלא סולדים ונדחים מבואו אלא אבא שמכניס איתו הביתה חיות ושמחה, וכבר ברגע הכניסה, אמירת "ש-לום" ארוכה ומתנגנת, משרה אוירה נעימה שיוצרת השפעה כל כך חיובית על הרגשתם של כל בני הבית.

זו גם ההזדמנות להראות לאישה שהיא במקום הראשון אצלו, ולכן מיד יאיר לה פנים, ויראה לה חיבה רבה כפי האפשר, וישוחח איתה על היום שעבר עליה.

אוירה נעימה ובריאה

והמהדרין נוהגים לאכול דבר מה כמה דקות לפני שנכנס הביתה, והם טוענים שלא יאומן עד כמה הם הופכים על ידי כך להיות יותר רגועים ושלווים, ויש סבלנות לשמוע ולהאזין, בזמן שהאישה מוציאה את אשר על ליבה.

ומיד אחר קבלת הפנים ונתינת תשומת הלב הראשונית – צריך להתחיל לדאוג באווירה נעימה ושקטה לסדר את אותם דברים שמפריעים (בלגן, בדיקה אם הילדים עשו שיעורים, השכבת הילדים לישון, ועוד). בבית שכזה, שבאמת מחכים ומצפים לאבא שיבוא, ההשפעה עצומה - גם על מצב הרוח הכללי של ההורים ועל כוחם לתפקד במשך שאר היום, וגם על הילדים, שגדלים באווירה בריאה הנותנת להם את החום והביטחון אותו כל ילד נורמאלי חייב לקבל.

רציני ומאופק גם בבית

בעומק העניין, יש אנשים שנוטים להזדהות לגמרי עם הדמות אותה הם מציגים כלפי חוץ, ומאחר ובדמות המוצגת בחברה אין האדם תמיד מראה את הצדדים הקלילים והנעימים (ואפילו את הצדדים המבודחים) שבו, גם בבואו לביתו הוא שומר על ארשת חשיבות תורנית מכובדת ומאופקת, מלווה ברצינות תהומית, וזה יוצר את האווירה הלא נעימה שבבית.

טוב יעשה האדם אם ישמור את תקיפותו ונחרצותו ללימוד הגמרא ושם יהיה קשה כברזל בפלפולה של תורה, אבל בבואו לביתו עליו לזכור כי זה המקום להראות את הצדדים הנוספים של התלמיד חכם (כפי שמובא במסכת ד"א זוטא פ"א): דרכן של תלמידי חכמים: עניו ושפל רוח ועלוב ואהוב לכל אדם, שפל לאנשי ביתו וכו'. ויש לדייק שלא כתבו מטיל אימה ופחד אלא שפל לאנשי ביתו. ועוד אמרו (שם) שחמש עשרה מידות נאמרו בתלמיד חכם ואלו הן: נאה בביאתו, נאה ביציאתו וכו'.

מקורות לעניין

ולכן חוב גמור הוא לכל אדם בתוך ביתו לגלות נעימות וחביבות מתמדת, וזו ההתנהגות אשר תגרום לאישה ולילדים לכבד את אביהם, והילדים ישאפו על ידי זה לחקות אותו ביתר התחומים, שהרי הם יודעים שאביהם אדם מיושב, וכשצריך אז הוא מגלה אחריות ורצינות, ולכן לא יקרה כלום למעמד הבעל אם מפעם לפעם הוא יכניס בבית אוירה משוחררת ומבודחת.

וכבר בחז"ל אפשר למצוא דוגמאות לכך, כמבואר בילקוט שמעוני (תהילים צ"ב רמז תתמ"ו), שרבי יוסי בר' יהודה ור' יהושע בן קרחה הציצו וראו את היורש מרקע על ידיו ועל רגליו וגמי נתון לתוך פיו והוא נמשך אחר בנו, ואמרו לו מכאן שאדם רואה בנים כאילו הוא משתטה, ובזכות זה זכה בירושה ראה שם, וכן הר"ן בנדרים (דף ל"ז ב' ד"ה אבוהון) כתב וז"ל: אבות התינוקות פונים למצות שבת ומשתעשעים עם התינוקות, ושם בסוגיא מבואר שאין מדובר בפעוטות אלא בילדים שכבר לומדים ושונים, ראה שם.

הערה בעניין יופי

עלינו לדעת היטב, שחלק מהחיוב לתת תשומת לב לאישה הוא גם בתחום של המראה החיצוני – נשים אוהבות ליפות את עצמן, כבר מילדות (כמו שיודע כל מי שיש לו בת, שכבר מגיל קטן מאד הן אוהבות להתגנדר ולהתיפייף). אישה שמרגישה שאכפת לבעלה מהמראה שלה, מקבלת בכך לגיטימציה לרצון הטבעי שלה לרצות להתייפות. והשיפור מתשומת הלב הזאת, תהיה מיידית, ותגרור עליה בביטחונה העצמי ובכוח שלה לתפקד כראוי, וממילא גם הוא ישמח מהשיפור ויזכה לקיים את חיוביו ברוב השמחה והרצונות הראויים. הבעל צריך לדעת שהוא אחראי לטפח את רצון אשתו להתייפות עבורו, והמציאות מוכיחה שמי שלא דואג טפח ולעודד את הרצון הטבעי והמוכרח הזה של אשתו, מסתכן בכך שעם הזמן היא תזניח את עצמה – או לחילופין תנסה לקבל מחמאות מהרחוב על ידי שתתייפה בחוצות. 

מקורות תורניים לעניין טיפוח היופי

יסוד זה פשוט וברור, אבל מי שהערות מסוג זה אינן נראות לו דתיות מספיק, יכול לעיין בכמה סוגיות בהן מוכח עד כמה רצון זה של האישה טבוע בנפשה, וחז"ל מלמדים אותו כדי שנדע לעודד אותו. דור המדבר זכה לכך שביחד עם המן שירד מהשמים, ירדו גם תכשיטים ובשמים (כמבואר ביומא ע"ה א' וברש"י שם). וגם עזרא הסופר, תיקן תקנה חשובה בעניין זה (ב"ק פ"ב ב', ושו"ע חו"מ סי' קנ"ו ס"ו), שיהיו רוכלים מחזרים בעיירות למכור תכשיטי נשים, כדי שלא יתגנו על בעליהן. ובגליוני הש"ס למהר"י ענגל (שבת דף מ"ד), הביא ממהר"ם מרוטנבורג (ח"ג דף קצ"ט) ש'תבוא מארה לאשה שיש לה בעל ואינה מתקשטת לו'. ואפילו דרך ההוקרה של רבי עקיבא לאשתו רחל, היתה על ידי קניית תכשיט מזהב (כמבואר בנדרים דף נ').

מכאן נלמד עד כמה חשוב לבעל לעודד את הרצון הטבעי של האישה להתקשט על ידי איפור, תכשיטים ובגדים, מלבד מה שהתכשיטים הם בכלל חיוב הכסות אשר הבעל מחויב לאשתו מדאורייתא (כמבואר בשו"ע עי' אהע"ז סי' ע"ג ס"ג וס"ד), ויש חיוב מיוחד לקנותם בחגים (כמובא בשו"ע סי' תקכ"ט).

וכל זה נכלל במאמרם ז"ל (ברכות נ"ז ב') 'אישה נאה מרחיבה דעתו של אדם', וכמבואר ברבנו יונה (משלי י"ט י"א) שהמחשבה ולימוד התורה צריכים הרחבת דעת. ואמרו חז"ל (כתובות נ"ט ב'): אין אישה אלא ליופי. ועוד אמרו (סנהדרין ק' ב'): אישה יפה אשרי בעלה, מספר ימיו כפולים, ופירש רש"י שם, שמרוב הנאה חשוב כפליים. ולמדנו שהיופי נותן 'חן אישה על בעלה' (סוטה מ"ז א').

לרכישת ספריו של הרב דן טיומקין 'מקום שבעלי תשובה עומדים', לחצו כאן.