מה גילה האב הלא דתי כשביקר בישיבת פוניבז’ בשתיים בלילה?

"אם בחקתי תלכו" (ויקרא, כ"ו ג')

גם אלה המקיימים מגע רצוף ויומיומי עם חוזרים בתשובה נתקפים לפעמים באלֶם מוחלט כאשר הם נתקלים במקרים המוכיחים באצבע על השגחה אלקית הנתונה על אותו יהודי המעוניין לשוב בתשובה. על מקרה מדהים נזדמן לנו לשמוע מאחד האברכים החשובים ברמת אלחנן שנאלץ, למרבה הצער, לשהות עם תינוקו במחלקת טיפול נמרץ של ביה"ח "בילינסון".

ליד מיטת ילדו של האברך שכב ילד נוסף, חילוני, במצב קשה מאד. הוריו, שלקחו את העניין בצורה מאוד קשה, וחיפשו משען ומשענה ברגעים-של-התייסרות, מצאו את האברך ורעייתו כבני שיח מתאימים. בין שתי המשפחות התפתח דו-שיח מרתק כשהאברך ורעייתו מחזקים את הזוג שכנגדם בדברי אמונה, ומנסים לשכנעם שהכל בידי שמים ורק רצונו של הקב"ה יקבע את גורלו של הילד.

בשלב מסויים התעורר באב החילוני, תושב קרית אונו, נצנוץ רציני של חזרה בתשובה. היה זה לאחר שיחה ממושכת, בשעות הקטנות של הלילה, עם האברך שהשקיע הפעם כל כוחותיו ומירצו כדי לקרב את היהודי התועה שישב לצידו ולהוכיח לו בצורה הברורה ביותר שאין דרך אחרת לבד מדרכה של תורה.

נושא השיחה היה לימוד התורה בישיבות, כאשר האברך, הרב שמואל ק., מתאר בפני איש שיחו את התמסרותם העצומה של בני התורה ללימוד, בשעות היום כבשעות המאוחרות של הלילה.

האברך השתתק לרגע

השניים דיברו ודיברו, עד שלפתע השתרר שקט מוחלט וברקע אפשר היה לשמוע רק את צעדי האחיות הרחמניות הפוסעות בין מיטות הילדים.

והנה, נינער פתאום האב החילוני כמו מתרדמה עמוקה ואמר להרב שמואל ק. בנימה חד משמעית: האם אוּכַל עכשיו, ברגע זה, לראות בחורים היושבים ולומדים בשעת לילה כה מאוחרת? מבטיחני לך שאם אתה מכניסני עתה להיכלה של ישיבה, ואראה שם עשרה בחורים ליד דף הגמרא - אני חוזר בתשובה.

השעה היתה אז, בעת השיחה, שתיים בלילה. האברך היסס ולא ידע מה להשיב. אולי לא יעלה מבוקשו בידו, ואז תֵּרדְנָה כל השיחות ששוחח איתו עד עכשיו לתהום הנשיה. לאחר מחשבה נוספת הוא מתעשת. גמלה בו החלטה: מה שמוטל עלי מן השמים לעשות - אעשה; השאר - יעשה הקב"ה.

לאחר כמה דקות היו השניים במכונית. הכיוון - ישיבת פוניבז' בבני ברק. בדרך עוד הספיק האברך "לחמם" את לבו של בן-שיחו, לכל צרה שלא תבוא...

המכונית ובה שני מיודעינו עצרה ליד פתח הישיבה בשעה שתים ועשר דקות בלילה. הרב שמואל ק., שלמד בבחרותו בישיבת פוניבז', עולה בגרם המדרגות בצעדים לא הכי מהירים... בכל אופן, שעה כ"כ מאוחרת - מי יודע?

דלת ההיכל נפתחה לרווחה.

כמה בחורים, אתם חושבים, ישבו באותה עת ולמדו? - נסו לנחש. לא תצליחו.

הרופאים היו המומים

למעלה מחמישים בני תורה ישבו ושיננו תלמודם בנעימות שאי אפשר לתארה.

היהודי החילוני עמד המום. כמה דקות חלפו עד שפצה את פיו. הביט ניכחו בשני הבחורים שהלכו מקצה אחד של האולם לקצהו השני כשהם משננים יחדיו את דברי התוספות, מתבונן בלב פועם בריתחא דאורייתא המפליאה, ואיננו מאמין למראה עיניו.

כסף הם לא מקבלים; איזו טובת הנאה יש להם מלימוד זה? - שאל את הרב שמואל ק.

רק שלוש מילים נוספות אמר בצאתו את היכלה של הישיבה:

"אני חוזר בתשובה".

וחזר לשבת ליד מיטת בנו החולה, נסער כולו מעוצמת החוויה שעברה עליו בלילה זה. הפך לאדם אחר.

וחזר בתשובה.

סיום הפרשה היה מרגש עוד יותר. לא עברה שעה קלה מאז שב האב לסעוד את בנו המפרפר בין חיים למוות, והנה חל שיפור ניכר במצבו. הרופאים שהגיעו לחדר התפלאו מאוד כיון שסיכויו של הילד לחיות יותר מעשרים וארבע שעות נוספות, היו קלושים ביותר. השיפור הורגש משעה לשעה.

ארבעים ושמונה שעות לאחר אותו ביקור בישיבת פוניבז' שוחרר הילד לביתו, כשהוא בריא ושלם. הרופאים היו המומים.