והחזו"א אמר: "לא יתכן שרבי אפרים זאב פלט מפיו ולו אנחה קלה"

"זאת תהיה תורת המצרע" (ויקרא, י"ד ב')

שני סיפורים על גדולי ישראל הגיעו למרן החזון איש זצ"ל. האחד נסוב על פגישה שהיתה בין ה'קצות החושן' לרבי אפרים זלמן מרגליות זצ"ל והשני על הפסד כלכלי גדול שניגרם להרא"ז מרגליות.

הרא"ז היה כידוע גביר גדול שהיו לו ספינות רבות בים וקשריו עם המלכות היו אף הם בהתאם. הסיפור הראשון מדבר על כך שהגרא"ז מרגליות הגיע לבקר את בעל הקצות החושן במעונו הדל. משראה ה'קצות' את אורחו הדגול, התפלא לאמר 'מדוע הטריח כבודו את עצמו אליי, ואני עני ודל-אמצעים'?

ומששמע הגריא"ז את הדברים, הגיב: "לא ייתכן שאתה, מחבר הקצות החושן, תעלה בדעתך שאינך ראוי שאבוא אליך בגלל שהינך עני. לא ייתכן".

הסיפור השני היה אודות אחת הספינות של הרא"ז שטבעה בים, ועימה סחורה רבה. בני החבורה חששו שהדבר יגרום צער רב לבעל הספינה הגאון, ולא ידעו כיצד לבשר לו על כך.

לבסוף נמצא השליח המתאים, ומשהגיע אל הרא"ז פתח את דבריו ואמר: 'ילמדנו רבינו. מי שקרהו אסון, כיצד מסוגל הוא לקיים את דברי חז"ל שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה?' הרא"ז הגיב מיידית באומרו 'הרי הכל משמים, וכל מאי דעביד רחמנא לטב עביד, ובוודאי שבתוך הרעה עצמה טמונה טובה גדולה, אלא שעינינו אינן רואות אותה'.

מששמע השליח את התגובה, בישר לו שהאסון ההוא אירע לגריא"ז בספינתו-הוא.

סופו של הסיפור הוא שהרא"ז בשומעו את אשר אירע, פלט מפיו אנחה קלה, אבל מיד שב לאיתנו וקיבל את הדין באהבה גמורה.

והגיב על כך החזון איש: "אין הדבר אמת! רבי אפרים זאב לא נאנח!"

והדברים מדברים בעד עצמם.

וכך גם באשר למצורע. מצינו בגמרא (סוכה, דף מ"ה עמוד ב') שרשב"י אמר "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שניבראתי עד עתה ואלמלי אליעזר בני עמי מיום שניברא העולם ועד עכשיו, ואלמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שניברא העולם עד סופו".

ופירש רש"י: "יותם בן עוזיהו צדיק היה ועניו יותר משאר מלכים, וזכה בכיבוד אב, ועליו נאמר (מלאכי, פרק א' פסוק ו') 'בן יכבד אב', שכל הימים שהיה אביו מצורע והוא שופט עם הארץ, לא נטל עליו כתר מלכות בחייו, וכל דינין שהיה דן - אומרם בשם אביו", עכ"ל.

נמצא אפוא שהצרעת של עוזיהו היתה לטובתו, כי על ידיה התגדל בנו יותם לרום שמים, וניכתב עליו פסוק בתורה 'בן יכבד אב'.