אלישבע גליקסברג: "מתוך הכאב והקושי הגיעה ההארה הפרטית שלי"

עשרה בטבת תשס"א התחיל כעוד יום שגרתי בחייה של אלישבע גליקסברג, שהייתה באותה עת אישה צעירה שעסקה בהוראה ובשעות הפנאי שלה עיצבה אירועים וחלונות ראווה. "אני זוכרת כיצד ישבתי בשעות הבוקר והתפללתי", היא מספרת, "ופתאום, בסיום התפילה, אחרי 'עלינו לשבח', נפתח לי הסידור במקרה בתפילת הדרך. מבלי להבין מדוע מצאתי את עצמי מתפללת את התפילה הזו בכוונה עמוקה פעם אחר פעם, למרות שעמדתי לנסוע בתוך העיר נסיעה קצרה בלבד".

מיד לאחר מכן כבר יצאה אלישבע לדרכה, אלא שלא חלפו חמש דקות עד שהתרחשה תאונת דרכים קשה. "המכונית התרסקה טוטאלית", היא מספרת על רגעי האימה. "בתחילה איבדתי את ההכרה, והתעוררתי לאחר מכן, כשכבר הייתי מוטלת על הכביש. אני זוכרת כאבים נוראיים בכל חלקי הגוף. נשברו לי העצמות בכל מקום אפשרי. כמובן שפוניתי לבית החולים ואושפזתי במשך תקופה ארוכה, אבל היה זה נס גדול, כי חיי ניצלו".

כל התמונות הן מתוך MASTERPIECE מדעי האירוח - ספר של גליקסברג שיוצא בקרוב. (צילומים: דניאל לילה)

תאונת הדרכים היוותה מכה קשה עבור אלישבע, ולא רק במובן הפיזי. "מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי טיפוס שאוהב לפעול וליצור, במשך כל חיי מסרתי שיעורים וסדנאות לתלמידות, עסקתי בתחומים רבים ואהבתי את היצירתיות הזו. לפתע רותקתי למיטה ואז גיליתי שאני חייבת לעצור את כל מרוץ החיים. זו הייתה תחושה של חוסר אונים".

במשך שנה תמימה שכבה אלישבע בחופשת מחלה. "בתחילה הייתי ממש מדוכאת", היא נזכרת, "אך בעלי המריץ אותי: 'קחי את הידע שלך ואת החוויות שצברת בתחום עיצוב האירועים ונסי למנף אותם כדי ליצור תכנית לימודים ולהקים בית ספר'".

בעלה של אלישבע, הרי הוא הרב הידוע איתיאל גליקסברג, רב מרכז העיר גבעתיים, ידע על מה הוא מדבר. רעייתו הספיקה להתמחות במשך השנים בשלל תחומים: הוראה, ריפוי באומנות, עיצוב חלונות ראווה, עיצוב אירועים, ועוד, ועוד. החודשים הארוכים בהם היא שכבה בחוסר מעש הפכו בסופו של דבר למבורכים, שכן הודות להם היא הצליחה לקחת את כל התחומים שלמדה ולצרפם יחד. "כך נוצרה התשתית לשיטה שאותה אני מלמדת כיום", היא אומרת בסיפוק.

דרך חדשה

אלא שדבר לא היה קל בדרכה החדשה של אלישבע. "את כל הכסף שקיבלתי מהפיצויים על הפציעה החלטתי להשקיע בפרסום של בית הספר שאותו עמדתי לפתוח", היא מציינת, "אולם על אף שפרסמתי באופן אינטנסיבי, במשך כמעט שנה, לא הייתה אף אחת שהתקשרה או התעניינה. בפרסום האחרון, כשאזל כבר התקציב, התקשרה אליי התלמידה הראשונה ומיד אמרתי לה: 'את הפכת אותי למורה, ואת עוד תעבדי אצלי בעזרת השם".

מאז הכל היסטוריה. במשך השנים הספיקה אלישבע להוציא למעלה מ-45 מחזורים בהם למדו אלפי בוגרות מכל רחבי הארץ והעולם, שזכו להתמקצע בלימודי ייזום, הפקות ועיצוב אירועים, הום סטיילינג, שזירת פרחים ועיצובי מתנות.

האם מתוקף היותך אישה חרדית את חווה קשיים בניהול בית ספר שכזה?

"ממש לא", משיבה אלישבע, "אפשר לומר שאפילו קל לי יותר לעסוק בכך, כיוון שאני מוצאת אסמכתאות לכל עניין האסתטיקה והשמחה במקורות ובחז"ל. האמונה הדתית אינה סותרת יופי, אלא להיפך, בתרבות היהודית יש המון שמחות ואירועים, ויש גם מצווה לשמוח ולארח. מה שאני מלמדת את תלמידותיי זה איך לעשות זאת בפועל".

הזמנים היחידים בהם מגלה אלישבע שהערכים שלה מתנגשים מעט עם העיסוק, מגיעים כאשר מתוקף עבודתה היא נדרשת לטוס לתערוכות בחו"ל ולהשתתף באירועי הפקות ברחבי העולם. "אני מוצאת את עצמי לא פעם כשומרת המצוות היחידה בקבוצה (לעתים גם היהודייה היחידה), כשאני מוכרחה להיצמד כמובן לאוכל שלי, להישאר במלון בשבת ולא להשתתף בחלק מהאירועים. אבל גם את זה אנשים לומדים להעריך, וכששומעים על כך שאני מישראל אני זוכה דווקא לתגובות נלהבות מאוד. כי יש למעצבים הישראלים ולמפתחי המוצרים והטכנולוגיות בארץ שם מאד טוב".

כאן גם המקום לציין כי במשך שנים ניהלה אלישבע יחד עם בעלה תכנית ייחודית בשם: 'מות"ג - מדע ותורה גבעתיים' אשר פועלת כיום תחת השם: 'בימת הלכה ועריכה'.  "במסגרת התכנית אנו מכנסים את תושבי העיר מידי תקופה, בעלי מעביר שיעורי הלכה בנושאים שונים, ואילו אני עורכת את השולחנות ומתאימה להם סגנונות של עריכה, בהתאם למעגל החיים ולמעגל הזמן. כשאנשים מגיעים ורואים את השולחנות הערוכים בטוב טעם ושומעים את דברי התורה, זה עושה קידוש השם ומעורר התפעלות גדולה".

שימו לב לאירוע

אלישבע מעבירה קורסים ממושכים בהם נלמדים כל רזי המקצוע הנוגעים לעיצוב אירועים, אבל יש לה גם עצות שהיא נותנת לנו בחינם: "אם אתן באות לערוך שולחן, אני ממליצה לחשוב בראש ובראשונה על הסועדים ועל הנוחות שלהם. כך למשל, כשיש במרכז השולחן זר גדול הוא עלול להפריע לקשר העין בין הסועדים ולתפוס את מקום המנות המרכזיות. לכן לא יתאים להשתמש בו באירועים כאלו. אך לעומת זאת, עיצובים קטנים ומיניאטוריים על יד הצלחות, יעניקו לשולחן טאץ' מיוחד, והם גם יגרמו לכך שכל אחד מהסועדים יחוש שייכות לחברים שיושבים לצדו".

גם על בחירת צבעי הצלחות והסכו"ם טוענת אלישבע שכדאי לתת את הדעת: "אם רק נשתמש בצבעים מתאימים ובתאורה נכונה, התחושה סביב השולחנות תהיה נעימה ונינוחה. אולם כשנעמיס יותר מידי צבעים על העיניים, זה לא יהיה לתועלת, כי זה יעמיס גם על הנשמה".

וכאשר באים להשתמש בכלים חד פעמיים, ממליצה אלישבע לבדוק את האיכות והתקינות שלהם. "אם רוצים לקנות סכו"ם חד פעמי יש לכופף אותו ולוודא שהוא לא נשבר, גם כוסות או צלחות עלולות להתגלות כבעייתיות בעת שמגישים בהן שתייה חמה או מאכלים חמים, ולכן הייתי ממליצה לרכוש כלים שרשום עליהם באופן ברור שהם עמידים במיקרוגל. אם הם עמידים בחום של מיקרוגל, הם בוודאי ישרדו בכל מצב".

הכלים האיכותיים עולים לא מעט כסף, גם הראנרים ויתר האביזרים. לא כולנו יכולות להרשות לעצמנו להשתמש בהם!

"אני בכלל לא חושבת שמוכרחים להשתמש בכל האביזרים היקרים הללו", מפתיעה אלישבע, ובנוגע לכך היא מספרת את הסיפור הבא: "בהיותי בסוף שנות התיכון לימדתי ילדות צעירות כיצד לערוך שולחן. אני זוכרת שבאחד הימים כשהגעתי לחדר בו מסרתי את הקורס, גיליתי כי ארונות הציוד נעולים, ואין לי שום אפשרות ללמד את הבנות. ברגעים הראשונים לא ידעתי מה לעשות, אך אחר כך יצאתי מהמבנה וגיליתי בחוץ, בתוך מכולת הפסולת, שאריות של כריכות וחומרי גלם נפסדים. בסופו של דבר לקחתי את החומרים מהאשפה והילדות הצליחו ליצור מהם יצירות פאר. זה לימד אותי הרבה על החיים, כי עריכה יוקרתית אינה חייבת להיות יקרה אלא יפה, נעימה לעין, אסתטית ועונה על הדרישות. יש הרבה דברים שאפשר לוותר עליהם, יש גם דברים שאפשר למחזר, ובסופו של דבר, גם אם לא נשתמש בתקציבים גדולים, נוכל להגיע לתוצאות מדהימות".

לגבי אירועים מיוחדים, מדגישה אלישבע שלדעתה כן יהיה נכון להשקיע בהם מעט יותר גם מבחינה תקציבית. "כי אין ספק שמנה שמוגשת בעיצוב נאכלת יותר בנימוס, לא מתנפלים עליה, האכילה גם איטית יותר והמוח מספיק לשלוח תחושות שובע - זה מספיק משכנע כדי להשקיע?"

ויש לה גם המלצה: "שתפו את הילדים שלכן בעת עריכת השולחנות, הכינו איתם כוסות עטופות בבדים, או אגרטלים קטנים עם כדורי קל-קר שנראים כמו פרחים, תנו להם לבחור ראנרים מדוגמים, התייעצו אתם בבחירת הצלחות ואפשרו להם להרגיש שייכים. "והכי חשוב", היא מוסיפה, "זה לבקש מהקב"ה שייתן לנו רק סיבות טובות לארח, לשמוח ולשמח!"