5 דקות תורה ביום
בריכה וים בשלושת השבועות - מהו עיקר הדין, ומה המנהג?
דבר התורה היומי מפי הרב רונן חזיזה, במסגרת "לפחות 5 דקות תורה ביום". יוֹם רִאשׁוֹן ג' אָב (7 בְּאוֹגוּסְט)
- הרב רונן חזיזה
- פורסם ד' אב התשע"ו
א. מֵעִקַּר הַדִּין הָרַחֲצָה בַּיָּם אוֹ בִבְרֵיכָה בְיָמִים אֵלּוּ מוּתֶרֶת. אֶלָּא שֶׁמֵּחֲמַת הַסַּכָּנָה הַמְּצוּיָה בַּתְּקוּפָה זוּ - נָהֲגוּ לְהִמָּנַע מִכָּךְ, וּבִפְרָט מִי שֶׁשָּׂמֵחַ וְנֶהֱנָה מִכָּךְ מְאֹד יֵשׁ לוֹ לְהַחְמִיר שֶׁכֵּן: "מִשֶּׁנִּכְנַס אָב מְמַעֲטִים בְּשִׂמְחָה", וְכָל שִׂמְחָה בִכְלָל. אוּלָם, אִם נִזְקָק לִשְׂחוֹת בַּבְּרֵיכָה בִשְׁבִיל בְּרִיאוּת גּוּפוֹ, וְעוֹשֶׂה זֹאת בִּזְהִירוּת - מֻתָּר. (וְכַמּוּבָן, שֶׁמְּדֻבָּר בְּמָקוֹם שֶׁהָרַחֲצָה הִיא נִפְרֶדֶת).
ב. כְּמוֹ כֵן, יֵשׁ לְהִמָּנַע מִלָּצֵאת לְטִיּוּלִים בְּיָמִים אֵלּוּ עַד אַחֲרֵי תִשְׁעָה בְּאָב. אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ בְּכָךְ עִנְיַן שֶׁל בְּרִיאוּת, וְעוֹשֶׂה זֹאת בִּזְהִירוּת.
ג. אָסוּר לִבְנוֹת מִבְנֵה שֶׁמְּיֹעָד לְהַרְוָחָה. כְּגוֹן: פֶּרְגוּלוֹת לַצֵּל, מַחְסָן וְכַדּוֹמֶה, אַךְ מֻתָּר לִבְנוֹת בָּיִת לְצֹרֶךְ מְגוּרִים, וְכֵן מֻתָּר לְהִכָּנֵס לְבָיִת חָדָשׁ לָגוּר בּוֹ בְיָמִים אֵלּוּ, וְלֹא יַעֲשׂוּ חֲנֻכַּת הַבָּיִת עִם מוּזִיקָה וְשִׁירִים, אֶלָּא רַק לִמּוּד בִּלְבַד.
ד. אֵין לְטַפֵּחַ אֶת הַגִּנָּה בִשְׁתִילַת עֵצִים וּפְרָחִים חֲדָשִׁים בְּיָמִים אֵלּוּ, אוֹ בִבְנִיַּת חוֹמָה וְכַדּוֹמֶה, שֶׁכֵּן כָּל זֶה מְשַׂמֵּחַ אֵת לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם. אֶלָּא יְטַפֵּל בָּהּ רַק בְּמָה שֶׁנִּצְרַךְ כְּדֵי לִשְׁמֹר אוֹתָהּ שֶׁלֹּא תִנָּזֵק. וּלְאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב - יַמְשִׁיךְ לְטַפֵּחַ אוֹתָהּ.
ה. אָסוּר לִצְבֹּעַ אֶת הַבָּיִת בְּיָמִים אֵלּוּ, עַד לְאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב. אַךְ מֻתָּר לִצְבֹּעַ בָּתֵּי כְנֶסֶת בְּיָמִים אֵלּוּ. וּמִי שֶׁהוּא צַבָּעִי וְלָקַח עַל עַצְמוֹ עֲבוֹדָה בְיָמִים אֵלּוּ בְבָתִּים פְּרָטִיִּים - יַעֲשֶׂה שְׁאֵלַת רַב כֵּיצַד לִנְהֹג.
ו. הָאַשְׁכְּנַזִּים נוֹהֲגִים לֹא לְהִסְתַּפֵּר וְלֹא לְהִתְגַּלֵּחַ מִי"ז בְּתַמּוּז עַד אַחֲרֵי ט' בְּאָב. אָמְנָם, הַסְּפָרַדִּים מִסְתַּפְּרִים וּמִתְגַּלְּחִים כָּרָגִיל עַד שֶׁמַּגִּיעַ הַשָּׁבוּעַ שֶׁחָל בּוֹ ט' בְּאָב. הַשָּׁנָה תִּשְׁעָה בְּאָב חָל בְּיוֹם שַׁבָּת וְנִדְחָה לְיוֹם רִאשׁוֹן וְאֵין "שָׁבוּעַ שֶׁחָל בּוֹ ט' בְּאָב", וְלָכֵן מֵעִקַּר הַדִּין מֻתָּר לַסְּפָרַדִּים לְהִתְגַּלֵּחַ וּלְהִסְתַּפֵּר כָּל הַשָּׁבוּעַ. וּמִי שֶׁמַּחֲמִיר בְּתִסְפֹּרֶת - תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה.
* * *
שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ - הֶחָכָם מִכָּל אָדָם - אָמַר: (מִשְׁלֵי יג', כ') "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ"
פָּסוּק זֶה הוּא יְסוֹד הַהַצְלָחָה בַּחַיִּים. אָדָם שֶׁיָּבִין אֶת מַשְׁמָעוּתוֹ הָעֲמֻקָּה שֶׁל הַפָּסוּק הַזֶּה - מֻבְטָח לוֹ שֶׁיִּצְעַד בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה כְּל יְמֵי חַיָּיו. הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים - יֶחְכָּם, וְרֹעֶה כְסִילִים - יֵרוֹעַ. לְמָה הַכַּוָּנָה? לְשֵׁם כָּךְ עָלֵינוּ לִלְמֹד אֶת דִּבְרֵי הַ'נֶּשֶׁר הַגָּדוֹל' רַבֵּנוּ הַרַמְבַּ"ם בְּסִפְרוֹ הַיָּד הַחֲזָקָה בְּפֶרֶק ו' מֵהִלְכוֹת דֵּעוֹת הֲלָכָה א', שִׂימוּ לִבְּכֶם לְכָל מִלָּה שֶׁלּוֹ:
דֶּרֶךְ בְּרִיָּיתוֹ שֶׁל אָדָם לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּדֵעוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו אַחַר רֵיעָיו וַחֲבֵירָיו וְנוֹהֵג כְּמִנְהַג אַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ - כְּלוֹמַר, אֵין אָדָם שֶׁיָּכֹל לוֹמַר, אֲנִי אֶהֱיֶה בְמָקוֹם מְסֻיָּם וְאֶתְנַהֵג אַחֶרֶת מֵהֶם - לֹא קַיָּם! כִּי זֶה דֶרֶךְ בְּרִיָּיתוֹ שֶׁל הָאָדָם, שֶׁהוּא נִמְשָׁךְ בְּדֵעוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו אַחֲרֵי אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִתְחַבֵּר לְצַדִּיקִים וְלֵישֵׁב אֵצֶל הַחֲכָמִים תָּמִיד כְּדֵי שֶׁיִּלְמוֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וְיִתְרַחֵק מִן הָרְשָׁעִים הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמוֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ - כְּלוֹמַר, מֵאַחַר וְאֵין אֶפְשָׁרוּת לַמְּצִיאוּת לָלֶכֶת נֶגֶד הַחֶבְרָה חַיָּיב הָאָדָם לְהִתְחַבֵּר לְחֶבְרָה חִיּוּבִית, וְלִבְרֹחַ מֵחֶבְרָה שְׁלִילִית.
וּמַמְשִׁיךְ הַרַמְבַּ"ם וְאוֹמֵר: וְכֵן אִם הָיָה בִּמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ רָעִים וְאֵין אֲנָשֶׁיהָ הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה - יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֲנָשֶׁיהָ צַדִּיקִים וְנוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ טוֹבִים, וְאִם הָיוּ כָּל הַמְּדִינוֹת שֶׁהוּא יוֹדְעָם וְשׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָתָן נוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה כְּמוֹ זְמַנֵּינוּ, אוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לָלֶכֶת לִמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ טוֹבִים מִפְּנֵי הַגְּיָיסוֹת אוֹ מִפְּנֵי הַחֹלִי - יֵשֵׁב לְבַדּוֹ יְחִידִי. וְזֶה לֹא נִגְמַר כָּאן, אֶלָּא: "וְאִם הָיוּ רָעִים וַחֲטָאִים שֶׁאֵין מַנִּיחִים אֹתוֹ לֵישֵׁב בַּמְּדִינָה אֶלָּא אִם כֵּן נִתְעָרֵב עִמָּהֶן וְנוֹהֵג בְּמִנְהָגָם הָרַע - יֵצֵא לַמְּעָרוֹת וְלַחוֹחִים וְלַמִּדְבָּרוֹת!"
זֶה הַכְּלָל: כָּל אָדָם גַּם אִם יִרְצֶה וְגַם אִם לֹא - הוּא יַהֲפֹךְ לִהְיוֹת כְּמוֹ אֵלֶּה שֶׁהוּא מִסְתּוֹבֵב אִתָּם. זִכְרוּ אֶת זֶה לְפָחוֹת עַד לַפֶּרֶק הַבָּא.