הומור עד לרגע האחרון: הלכה לעולמה שרה אהרון בת ה-112, מוותיקי עולי תימן

שלשום (א') הובאה למנוחת עולמים הסבתא שרה אהרון בת ה-112 מפרדס חנה, שעלתה ארצה מתימן בשנת  1949, והותירה אחריה דור מפואר: בת, שישה נכדים, 27 נינים וארבעה בני נינים. אז מה הסוד שבזכותו האריכה חיים, וחייתה אותם באיכות אמיתית? לדברי בתה חנה, הסוד הוא העובדה שהיו לה גנים טובים לאריכות חיים – דהיינו, הומור ושמחה אמיתית.

"לאמא היו יחסי אנוש טובים לכולם. היא אהבה לעזור ולתרום, והקפידה לאכול כל יום שום חי, שקדים, אגוזים, ותאנים טריים. היא אמרה שזה בריא, וצדקה. אבל יותר מכל, היה לה חוש הומור בריא. לא משנה מה קרה – היא תמיד צחקה, והצחיקה. ונראה לי שזה המתכון הטוב ביותר לאריכות ימים".

למעשה, עד לפני חודשיים תפקדה שרה בצורה עצמאית לחלוטין, וסירבה לקבל מטפלת צמודה. אולם ברגע שבו נפלה ונחבלה, החליטה המשפחה לאשפז אותה במוסד, כדי שתהיה תחת השגחה צמודה. "גם שם, היא שמרה על חוש ההומור שלה, צחקה איתנו ואמרה: 'אני יודעת. אתם מאשפזים אותי כי אתם רוצים את כספי הביטוח לאומי. תפסתי אתכם על חם'. ושם היא נפטרה".

בכל קנה מידה שהוא, שרה הייתה טובה, והשתדלה לשמח את כולם. "אפשר לכתוב ספר שלם על הצורה שבה היא גידלה אותנו", אומרת יפעת שרעבי, נכדתה של שרה. "היא הייתה כמו אמא לנכדים, הייתה מוציאה אותנו מהגן ומבית ספר, ונותנת לנו ארוחת צהריים חמה. רק צדיקים זוכים להגיע לגיל הזה, ולראות את הילדים של הנינים. היה לה חוש הומור מפותח מאוד, והיא כל הזמן הייתה צוחקת איתנו ומבקשת שנמצא לה חתן. כואב לנו מאוד שהיא נפטרה", היא אומרת, וחנה מוסיפה: "היא הייתה אמא חמה וסבתא חמה לנכדים ולנינים. כואב לנו מאוד להיפרד ממנה".

פרקי תהילים לעילוי נשמתה של שרה ע"ה:

אות ש
(קסא) שָׂרִים רְדָפוּנִי חִנָּם וּמִדְּבָרְךָ פָּחַד לִבִּי: 
(קסב) שָׂשׂ אָנכִי עַל-אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב: 
(קסג) שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי וָאֲתַעֵבָה תּוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי: 
(קסד) שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: 
(קסה) שָׁלוֹם רָב לְאהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל: 
(קסו) שִׂבַּרְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה וּמִצְוֹתֶיךָ עָשִׂיתִי: 
(קסז) שָׁמְרָה נַפְשִׁי עֵדתֶיךָ וָאהֲבֵם מְאד: 
(קסח) שָׁמַרְתִּי פִקּוּדֶיךָ וְעֵדתֶיךָ כִּי כָל-דְּרָכַי נֶגְדֶּךָ: 
אות ר
(קנג) רְאֵה-עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי-תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: 
(קנד) רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי: 
(קנה) רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי-חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ: 
(קנו) רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי: 
(קנז) רַבִּים רדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי: 
(קנח) רָאִיתִי בגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ: 
(קנט) רְאֵה כִּי-פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יְהוָה כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי: 
(קס) ראשׁ-דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל-מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ: 
אות ה
(לג) הוֹרֵנִי יְהוָה דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב: 
(לד) הֲבִינֵנִי וְאֶצְּרָה תוֹרָתֶךָ וְאֶשְׁמְרֶנָּה בְכָל-לֵב: 
(לה) הַדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּ י בוֹ חָפָצְתִּי: 
(לו) הַט-לִבִּי אֶל-עֵדְוֹתֶיךָ וְאַל אֶל-בָּצַע: 
(לז) הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא בִּדְרָכֶךָ חַיֵּנִי: 
(לח) הָקֵם לְעַבְדְּךָ אִמְרָתֶךָ אֲשֶׁר לְיִרְאָתֶךָ: 
(לט) הַעֲבֵר חֶרְפָּתִי אֲשֶׁר יָגרְתִּי כִּי מִשְׁפָּטֶיךָ טוֹבִים: 
(מ) הִנֵּה תָּאַבְתִּי לְפִקֻּדֶיךָ בְּצִדְקָתְךָ חַיֵּנִי: