כתבות מגזין
נכתבו בדם: הצצה מרגשת לפרויקט המנציח דברי תורה שנכתבו בימי השואה
הפרויקט הייחודי "תורתך לא שכחתי", עושה הכול כדי להנציח גאונים עלומים מהשואה באמצעות דברי תורתם הספונים והגנוזים שנכתבו בימים אפלים של עברה וזעם. "ברצוננו להקים יד ושם לנספים בשואה ולשמר את מורשתם הרוחנית", מסביר יוזם הפרויקט
- אברהם ישראל פרידמן / יום ליום
- פורסם ז' אב התשע"ו
יהודים קדושים הוגים בגמרא בלהט בגטו // התמונות באדיבות גנזך קידוש השםרבי צבי יחזקאל מיכלסון הי"ד. רבי ראובן זהמן הי"ד. רבי יהודה הבר הי"ד. רבי יצחק ולדשיין הי"ד. הרב אשר לעמיל שפיצר הי"ד.רבי חיים אהרון דוד דויטש הי"ד. את שמות הצדיקים והחכמים הללו, תודו, לא שמעתם עד הרגע הזה, בבית המדרש ובכלל. ולא בכדי. השואה האיומה, לא די שקטלה אותם באדמה המדממת, אלא השכיחה גם את תורתם הקדושה הספוגה בעמל וזכות הרעיון. תורתו של ראש ישיבת ברנוביץ' הגה"ק הנודע רבי אלחנן וסרמן הי"ד זכתה להישמר לדורות. תורתם של אלו, למגינת הלב, פחות. וקולם זועק מן האדמה.
הכירו את הפרויקט המיוחד: 'תורתך לא שכחתי' - הנצחת תורתם הספונה והגנוזה של נספי השואה ה' ייקום דמם, שבא להדליק נר נשמה אמתי לזכרם של רבים מצדיקי וחכמי אירופה שלא נודע שמם ברבים.
תחת אזכור התפילה המצמררת מה'סליחות': "השמיעו לפניו, הזכירו לפניו, תורה ומעשים טובים של שוכני עפר... יזכור אהבתם ויחיה זרעם, שלא תאבד שארית יעקב" ונר מרצד שלא אוכל, מובאים בזה אחר זה דברי תורתם של גאוני ארץ על סוגיות 'מצוות חבילות חבילות' או 'מצוות ייבום' וכדומה.
הדברים הללו מהווים גם עדות לדבקות העיקשת והבלתי-נלאית של יהודים בתורת ה' גם ברגעים טרופים שבהם מלאה הארץ דם, אש ותימרות-עשן. רבות באמת דיברו על הגבורה היהודית של יהודים בימי זעם. כלכו לכם אל מוזיאון 'גנזך קידוש ה'' ותיווכחו בזאת. כאן אבל אתה רואה במוחש, אולי יותר מכל מוצג אחר, במה עסקו יהודים בשואה. אילו חידושים מעמיקים ומשמחי-לבב התגלו להם במקום הנוגה והעצוב כל-כך, ליד הקלגס הנאצי הברברי. ורגע לפני שחלילה ייעלמו מן העולם, יש שמבקשים לעשות הכול כדי להציב להם שם ושארית בעולם התורה.
מעניין עוד לציין, שבמסגרת הפרויקט מובאים גם פרוטרוט תולדות חייהם של אותם גאונים, למען יעמדו גם הם ימים רבים.
המעלעל בין הכתובים, כמוני, יגלה שנופך רב בכתובים ישנו לגלות המרירה שכבר מבצבצת והשמים שכבר מחלים להתקדר בעבים. הדברים, נראה, נכתבו בצל רגעי האובך הללו.
דרשת שבת הגדול בגטו
הנה למשל דברים בעלי נופך אקטואלי מאוד מהגיוני תורתו של הגאון רבי מרדכי דב איידלברג הי"ד – רבה של העיירה ליסקובה שבליטא ומחבר הספרים 'חזון למועד', שאותם כתב בלכוביץ', שאליה נדד כאשר כבשו אז הגרמנים את העיירות הסמוכות ותרו אחריו:
"מה שכתבו המפרשים שמשום כך ניתנה התורה בקולות וברקים, להראות שהתורה צריכה למסירת נפש, ובלא מסירת נפש אי אפשר בשום אופן לקיים מצוות התורה בשלימותם. ובפרט בתקופות הגזירות והשמדות רחמנא ליצלן, ובניסיון העוני והדחקות כמו בתקופה שלנו, בעוונותינו הרבים, כי בלא מסירת נפש אי אפשר לשמור את השבת מפני גודל המיסים וארנוניות, וקשה לקבוע עתים לתורה ולגדל בניו לתלמוד תורה ולצאת ידי חובת צדקה – ולכן בשעת קבלת התורה נעקרו ההרים, הר המוריה שהוא סמל של מסירת נפש של עקידת יצחק, והר הכרמל עבר את הים, שהוא סמל של רוח וגבורה וניצחון שאליהו הנביא נצח עליו את נביאי השקר במסירת נפש וכל העם קראו אחריו 'ה׳ הוא האלוקים!' והם יעוררו ויעידו על גודל הנחיצות למסירת נפש לקיום התורה ולימודה בכל העתים והזמנים!". חשוב לציין, כי ביום ח' בחשוון תש"ב נספה הרב יחד עם מאות מיהודי העיירה.
והנה דרשת שבת הגדול, אף היא בעלת נופך אקטואלי, אותה מסר הגאון רבי אהרון וואלקין הי"ד: "דרך אנייה בלב ים. מרור – במקום המרירות שם עיקר החיות. זהו מה שאמר שלמה דרך השני שנפלא ממנו, הוא 'דרך נחש עלי צור'. שהנחש ימצא מזונו גם על הצור וצחיח סלע. וכל זה הוא משום שעפר לחמו. כן גם דרך העם הזה, מזונותיהם גם בצחיח סלע, משום שהורגלו לכל רע, גם לישב בגטו וכדומה לא היה קשה לפניהם. וכדוגמא חיה לתכונת הישראלי בזה, מציין המדרש 'מצה'. עם שלם שפעל בעצמו לצאת למדבר בלי שום צידה לדרך, כי אם במעט מצה לא אפויה הצרורה בשמלתו. לפני עם כזה אין שום עצה ותחבולה לסתום בפניהם צינורות הפרנסה ולסוגרם בתחום היותר צר, כי גם באוויר מחניק כזה ימצאו בנקל פרנסתם עד שלבסוף יעלו מעלה ראש".
הסופר מאוטבוצק מבכה
גם בכתביו של איש הספר החסידי הרה"ג רבי יהודה אריה ליב בלכרוביץ הי"ד מאוטבוצק – מחבר הספר 'זקני מחנה יהודה', הוא מזכיר את תלאות התקופה: "'למה רגשו גוים... יתיצבו מלכי ארץ... ה' ילעג למו'. הנה יש שני מיני גלויות: גלות הגוף וגלות הנפש", פותח הרב בלכרוביץ' בדבריו.
"גלות הגוף הוא מה ששונאי ישראל מענים את היהודים בעינויי הגוף בהכאות גופניים ופרוע פרעות בישראל, בהטלת מסים וארנוניות קשים מנשוא וכדומה.
"וגלות הנפש - זהו כלי זינם של שונאי ישראל החכמים להרע אשר המה יודעים כי לבני ישראל בני עם סגולה וגוי קדוש כל כלי יוצר עליו לא יצלח, ולכן רוצים המה להדיח את ישראל מעבודת ה' יתברך ואינם מענים, לכתחילה, את ישראל בעינויי הגוף אלא אדרבא, מתחברים להם לישראל כמו רעים אהובים, ובדרך אגב הם מתכוונים להסיתם ולהדיחם, מייסדים בתי ספר בעבור ישראל שבהם מלמדים נימוסיהם ותהלוכותיהם הם, וכדומה, ועל ידי זה ממשיכים אחריהם את קלי הדעת שבישראל. ואחר כך כשכבר החטיאו את ישראל בנפשותם מתחילים המה לענותם בסבלותם בעינויי הגוף.
יהודים מצטופפים ללמוד תורה // התמונות באדיבות גנזך קידוש השם"ועל זה, יש לומר, עומד וצווח דוד המלך עליו השלום: 'למה רגשו גוים' – למה זה רוגשים המה על בני ישראל לענותם בסבלותם בעינויי הגוף, 'ולאומים יהגו ריק' – ויש אשר האומות רוצים להגות ולהורות לבני ישראל את נימוסיהם ודרכיהם הריקים הבנויים עלי יסודות חכמת יוונית". בשנת תש"ב נספה בטרבלינקה הרב אריה יהודה ליב הי"ד. כן נספו אשתו רחל, הוריו, סבו, אחיו ואחיותיו. מכל משפחתו נותרו בחיים לאחר השואה רק אחיו, הרב יעקב יהושע, ואחותו גיטל, שקפצה ונמלטה מרכבת שגירשה את יהודי אוטבוצק למחנה המוות טרבלינקה.
צוואת הקדושים
"בשנות ראינו רעה", פותח הרב רזיאל – יוזם היוזמה הייחודית והמרגשת, "הושמדו גם כתבים רבים שהאירו את העולם באור היהדות. יש נספים שכתבו רבות, אך רק מעט מכתביהם הודפס. יש שלא הדפיסו רבות, אך רק מעט מכתביהם שרדו. לעתים, ללא הפניה לכתביהם - יישארו הדברים עלומים ובלתי נגישים".
נבירה סיזיפית הולידה בסייעתא דשמיא את האוצר הבלום והנדיר שנגלה לעינינו. מדובר בחומרים שמרביתם לא שזפתם עין בת-זמננו. "לפני שנים מספר", מספר הרב רזיאל, "בעקבות מחקרים משפחתיים ופעילות חינוכית, הגיעו לידי מספר ספרים נדירים עם שרידי דברי תורה שכתבו רבנים גדולים שנהרגו על קידוש השם בשואה. התחלתי לחפש היכן מרוכז המידע על כתבים אלה ודומיהם, ומתברר שטרם נאספו התורות שנכתבו בטרם החורבן. במקום שאין איש, השתדלתי להיות איש, והתחלתי לאגור מידע על כתבים וספרים של קדושי השואה ומידע על הכותבים. וזאת על מנת שנוכל להתחבר לתורת הקדושים ולעולמם הרוחני, להציל ולהחיות תורה שאובדת ונשכחת ולהנציח את נפשות הצדיקים.
"פרויקט זה הוקם למעשה ככלי למילוי צוואת החכמים שנספו בשואה ללמוד וללמד מכתביהם ולהחיות את תורתם, להקים יד ושם לנספים בשואה ולשמר את מורשתם הרוחנית. כדי להציל את האודים המוצלים מאש של מרב אוצרות המורשת התורנית של הנספים בשואה, ולהחזיר את הכתבים היקרים לידי עם שרידי חרב, יש צורך לאתר את הכתבים, המאמרים והספרים שנותרו לפליטה ולהנגיש אותם לציבור. מטרת הדברים שיובאו כאן, היא להציג את מה שידוע לנו על הכותבים ועל תורתם, ולבקש מהציבור מידע נוסף על כתבים בלתי ידועים.
כולל שארית הפליטה ליוצאי המחנות // התמונות באדיבות גנזך קידוש השם"חשיבות רבה יש בסיוע ובעידוד לימוד תורת הנספים, הן כגורם חשוב בהנצחתם והן כבסיס להנחלת עולמם הרוחני העשיר לדורות הבאים", טוען הרב רזיאל. "יש משמעות עצומה ללימוד התורות שכתבו לנו אותם הקדושים, להארת התורות המונחות בקרן זווית ולהחייאת האותיות שפרחו לאוויר – אותם רצו הרשעים לכבות, להשכיח ולמחות מן העולם. על ידי הנגשת דברי התורה של דור הנספים וחשיפת כתבים נסתרים ומוצנעים, ניתן יהיה, בע"ה, להתחבר לתורת הקדושים ולעולמם הרוחני, לקלוט את האותיות הפורחות ולהחיות בקרבנו את תורתם".
כתבים זועקים מהאדמה
הרב רזיאל מבקש לצטט מדבריו המצמררים של הגאון הרב אפרים ברמן זצ"ל – תלמיד ישיבת סלבודקא בימי זוהרה, שמתרפק על הזיכרונות מימי טרום השואה ומעלה זעקה מייסרת: "לעתים קרובות עולים בזיכרוני אותם השנים שלמדתי בישיבה, וגדולי הרבנים בערים ובעירות בליטא, וגדולתם של בני הישיבה. בישיבה (ישיבת סלבודקא). היה אז קיבוץ גלויות של בחורים עילויים, גדולי תורה, בקיאים בש"ס ופוסקים, חריפים גדולים… בקרבי זועק הדרך-ארץ לאותם הגדולים, שכל חידוש שלהם היה מלא הברקות חריפות, שהיו מעוררות לחדירה יותר עמוקה לסוגיה שבה היינו עסוקים אז…
"העמדתי לעצמי את השאלה: איה הם, ולא רק הם עצמם, אלא גם חידושי התורה שלהם? לצערנו הגדול, רבים מאלה שהגיעו להוראה, וגם ישבו על כיסא הרבנות בקהילות גדולות באירופה, ומהם שנהיו לראשי ישיבה גדולים באירופה, נשמדו. ולא רק גופותיהם, אלא גם הכתבים שלהם, שהיו יצירת-חייהם, ספו יחד אתם. כמו שאמרו חז"ל אצל רבי חנינא בן תרדיון: 'נשרף וספר תורה עמו', וכמו שאמר ר' יהודא בן בבא לתלמידיו: 'בני רוצו, אמרו לו רבי ואתה מה תהא עליך? אמר להם הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין' (עבודה זרה ח, א). הוא נהרג אבל תלמידיו נצלו. מה שאין כן בחורבן האחרון, שלצערנו נספו הרבנים ותלמידיהם ביחד עם חידושיהם.
"החיסרון הוא שאנו שוכחים את העובדה ששכחנו, וגדול מזה החיסרון שזה לא מפריע את מנוחתנו… בזמננו, אין תובע ואין דורש, שום אדם אינו מתאונן על שכחת התורה, וכך נרדמים. 'הישמר לך... פן תשכח... הדברים... ראו עיניך', אנו קוראים בפרשת ואתחנן. ואנו הרי ראינו הרבה מגדולינו שאינם יותר אתנו. ועד כמה גדול צריך להיות הפחד 'פן תשכח' - -". (מתוך חיבורו 'אפר קדושים', ברוקלין תשל"א).
נערים הוגים בתורה במחנות במסתרים // התמונות באדיבות גנזך קידוש השםלסיום, מבקש הרב רזיאל להעביר מסר חשוב לציבור הרחב: "הציבור כולו נקרא להיות שותף מרכזי ופעיל בעבודה קדושה זו, למסור מידע, ללמוד וללמד. ראוי לגבש את אוסף תורת דור הנספים, להנגיש את דברי התורה ולחשוף כתבים נסתרים ומוצנעים, מתוך שיתוף פעולה עם הציבור הרחב ומכוני מחקר. לכן אבקש מכל מי שיש לו מידע לגבי דברי תורה של נספים בשואה, בין בכתבי יד ובין בדפוסים נדירים, ומעוניין להביאם לידיעת הציבור הרחב, ליצור קשר ולחלוק עמנו את המידע. בטרם אובדן עוד ועוד מקורות מידע ומסורות משפחתיות, חובה עלינו להגביר את המודעות לגודל אובדן עולם התורה בשואה ולצורך להנציח את הנספים בשואה.
"בכך אפוא, נוכל להתחבר לתורת הקדושים ולעולמם הרוחני, לקלוט את האותיות הפורחות ולהחיות בקרבנו את תורתם, להציל את מה שניתן מאוצרות המורשת התורנית של הנספים בשואה, לסייע ולעודד את לימוד תורת הנספים, להנציח את נפשות הצדיקים ולדובב שפתי ישנים".
המייל של אברהם ישראל פרידמן: abyisrael@gmail.com