נעמי בירמכר: "הקב"ה נותן לנו את הניסיונות כי הוא אוהב אותנו"

נעמי בירמכר, אלמנתו של ר' ראובן בירמכר הי"ד, שנרצח בפיגוע בשער יפו כששב משיעור תורה שמסר לתלמידיו, מספרת בראיון ל'משפחה' כיצד ניתן למצוא את הקדוש ברוך הוא גם בהסתרה שבתוך ההסתרה.

נעמי חוזרת שמונה חודשים אחורה. י"א בטבת תשע"ו. הרב ראובן בירמכר הי"ד יצא מישיבת 'אש התורה' לאחר שיעור תורה שמסר לתלמידיו, ונרצח בפיגוע דקירה בשער יפו.

"זו שנייה אחת, יותר נכון שבריר של שנייה, שבה החיים שלך משתנים לחלוטין", מנסה נעמי בירמכר לתאר ולו במקצת את התחושות שחלפו עליה באותו רגע מר ונמהר, בו נודע לה כי בעלה נפגע בפיגוע. "פחות משעה לפני הפיגוע הוא עוד התקשר אליי ושאל מה צריך לקנות לשבת. הכל היה רגיל ושגרתי. מכיוון שאני לא חשופה לאמצעי התקשורת בכלל לא ידעתי שהתרחש פיגוע, ופתאום התקשרו אליי והודיעו שבעלי נדקר. גם כשהגעתי לבית החולים עדיין לא שיערתי את חומרת הפגיעה. אני זוכרת את עצמי יושבת מחוץ לחדר הטראומה, מקבלת על עצמי קבלות, קוראת תהילים ובטוחה שבעוד כמה שעות, לכל היותר כמה ימים, ראובן יחזור הביתה ויספר לכולנו באריכות על כל מה שעבר עליו. לרגע לא הכנתי את עצמי לכך שאלו הם רגעיו האחרונים".

"הקדוש ברוך הוא נתן לי כוחות מיוחדים להמשיך הלאה ולבחור בחיים"

כשנעמי מדברת על אותם רגעים, היא מודה: "במבט לאחור, כשאני מסתכלת על מה שעברתי, אני לא מבינה איך שרדתי את השעות האלה. איך הצלחתי לשמוע את הבשורה הנוראה ולהמשיך לתפקד כפי שנדרש ממני - לברך 'ברוך דיין האמת', לאסוף את ילדיי כדי להודיע להם שאבא איננו ולהיות אתם ובשבילם. אין לי גם הסבר איך הצלחתי לקבל את ההמונים בימי השבעה, ובעיקר אני לא יודעת איך המשכתי הלאה ובחרתי בחיים. ברור לי שהקב"ה נתן לי כוחות מיוחדים, כי אם לא - אז כבר מזמן הייתי קורסת".

"אנחנו עולים חדשים ונמצאים בארץ בסך הכל חמש שנים", היא מספרת, "במהלכן היו ארבע פעמים שהיינו ממש על סף חזרה לארגנטינה – ארץ מולדתנו. רצינו לחזור כי הכל היה לנו קשה, החינוך, המנטאליות וגם הפרנסה. אבל בכל פעם כשדיברנו על כך שאולי נחזור, ברגע האחרון החלטתי עם בעלי שלא, פשוט לא. אנחנו כל כך אוהבים את ארץ ישראל, את ארץ הקודש. החלטנו להישאר".

נעמי מדגישה כי בכך שהם נשארו היא רואה סייעתא דשמיא מיוחדת. "כאישה מאמינה ברור לי שאילו היינו בארגנטינה, בעלי היה גם כן נפטר, אך בדרך אחרת, כי הגיע זמנו לעזוב את העולם. כעת, הודות לכך שנשארנו בארץ, זכה בעלי למות על קידוש השם. אני גם בטוחה שאת התמיכה שאנו זוכים לה מהקהילה החמה בטלזסטון לא היינו מקבלים באף מקום אחר בעולם, כי יש כאן אנשים שדואגים לנו כל הזמן, יש לי חברות טובות שאני וילדיי מתארחים אצלן, ואנו מרגישים ממש כמו משפחה גדולה".

"הכל מנוהל מלמעלה על ידי אבא רחמן, והכל לטובה"

נקודה נוספת של השגחה פרטית נראתה מספר שבועות לפני הפיגוע: "הוריי הזמינו אותי לבקר אצלם בארגנטינה, ואני פחדתי לטוס. סיפרתי על כך לבעלי והוא השיב: 'זה כיבוד הורים, ואני אטוס אתך', אבל הוא ניסה לשכנע אותי לדחות את הטיסה לפסח. אני לא ויתרתי, התעקשתי שאני רוצה לטוס דווקא בחנוכה, ובאמת יצאנו לדרך ופגשנו את הקהילה בארגנטינה. זו הייתה הפרידה שלו מכולם, כי פחות משבוע אחרי שחזרנו לארץ הוא נרצח.

בניחום אבלים (צילום: פלאש 90)

"הדוגמאות הקטנות הללו", מתרגשת נעמי, "ממחישות לי איך שהחיים שלנו הם כמו פאזל. רק אחרי שהתמונה מורכבת, אפשר להבין מדוע החלקים הוצמדו אלו לאלו. אז נכון שעדיין חסרים לי הרבה חלקים עד להשלמת התמונה במלואה, אבל ברגע שמכירים בכך שהכל מנוהל מלמעלה, על ידי אבא רחמן, והוא זה שמתכנן עבורנו הכל, אז יודעים ומבינים שהכל לטובה".

"הרגעים הקשים עבורי ביותר הם על יד שולחן השבת", מספרת נעמי. "בעלי היה נוהג בכל שבת לקדש על היין ומיד אחר כך לברך את הילדים. לאורך כל הסעודה הוא גם היה אומר דברי תורה והצליח ליצור אווירה מרוממת. כעת, כשאני לבד עם הילדים בשבתות זה קשה לי, כי אני כל הזמן רואה מול עיני רוחי את מה שהיה ואיננו. אלו הם רגעי הקושי המרכזיים, וזו גם הסיבה שאני משתדלת להתארח עם הילדים אצל שכנים בזמן הסעודות, כדי שהם לא יחושו את החסר".

"ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה נמצא השם יתברך"

נעמי: "בדרך כלל כשקשה לי אני משתדלת להיזכר בזמנים של סעודה שלישית, אז בעלי נהג לשיר בקביעות את השיר 'ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה'. התחושה שלי היא שבעלי רצה לחזק אותנו עוד לפני שהאסון קרה, והמחשבה על המילים הללו באמת מעניקה עידוד, כי אני מאמינה שגם מאחורי כל הקשיים והניסיונות, נמצא השם יתברך".

על שאלת המראיינת: "מה את עונה לשאלותיהם של הילדים?" עונה נעמי בעוצמה מיוחדת כי "אצלנו מדברים על הכל בפתיחות. זה אומר שקורה לא פעם שהילדים שואלים אותי משהו או מבקשים להתייעץ על דבר מה, ואז אני מבקשת מהם לעצור, ואנו חושבים יחד מה אבא היה אומר ומה הוא היה חושב ורוצה. אני גם אומרת לילדים: 'בואו ננהג כרצונו של אבא, כדי לעשות לו נחת'".

איך מתמודדים עם אורך הגלות והניסיונות שחווה עם ישראל בכלל ובפרט? "צריך להתחזק באמונה ובביטחון ולהבין שאנחנו לא לבד", ממליצה נעמי, "צריך להאמין שהקב"ה תמיד אתנו, אפילו אם אנחנו לא רואים את זה, הוא אבא אוהב ואת הניסיונות הוא נותן לנו כי הוא אוהב אותנו ורוצה ומתאווה לתפילות שלנו".