סיפור לשבת: "בשמים החליטו שמגיע לי רק מטבע קטן"

מרת בלומה נרדמה באפיסת כוחות על הספה. זה שעות מספר שניצבה ליד מיטת בתה הכורעת לילד, מנסים בכה ומתאמצים בכה, אך הוולד מסרב לצאת. עמדה בלומה ליד בתה ושירתה אותה בכל כוחה למען הקל מעליה לפחות במקצת את צער הלידה.

כעת, שעת לילה מאוחרת, היא פשוט נשמטה אל הספה ונרדמה. בחלומה הופיעה אשה אצילית: "הלא רצונך שתלד בתך למזל טוב", אמרה לה האשה שתואר פניה היה שמימי. "גשי נא לבית המדרש, שם יושב בני שהוא צדיק נשגב ולומד ברעב ובחוסר כל. הביאי נא לו "צֶענֶערְל" (מטבע מסוים שהיה בזמנם) ולבתך תבוא הישועה ותלד בנקל".

בלומה התעוררה בחיפזון, החלום היה כה מוחשי. שניות ספורות התלבטה, לבסוף סידרה את בגדיה עמם נרדמה והחליטה לגשת לבית המדרש לראות האם יושב שם בשעה כזו תלמיד חכם. אם כן, אות הוא שהחלום אמיתי והיא תעניק לו את המטבע.

בהיכנסה לבית המדרש ראתה את הרה"ק רבי צבי הירש מליסקא, בעל "אך פרי תבואה" (יד באב יום פטירתו) שנדד באותה תקופה ממקום למקום ואיש לא הכירו כרבי קדוש. היא ניגשה לפניו, סיפרה את חלומה והניחה לפניו את המטבע בציפייה.

הרה"ק מליסקא העניק לה ברכה ללידה קלה לבתה. ואכן כך היה. בשובה לביתה גילתה שנולד כבר ולד בריא ושלם.

לימים, כאשר סיפר הרה"ק מליסקא את הסיפור לשומעי לקחו, נענה להם: "ראו נא איזו אם מסורה יש לי, הטריחה את עצמה מן השמים ופעלה אצל בני האדם שיבואו להחיותני. אולם אם כבר טרחה לרדת מן העולם העליון לכאן, מדוע ביקשה רק "צענערל", ולא ביקשה מטבע הגון וחשוב יותר?"...

שאל, ותירץ: "אלא על כרחך שכל דבר קצוב ומדוד מן השמים. בשמים החליטו שמגיע לי רק מטבע קטן זה"...

שוב היה מעשה עם רבי צבי הירש מליסקא שיצא מביתו למסע אצל צדיקים. אחד מהחסידים שהכירו התחנן לפניו שייקח אותו עמו בנסיעתו. בר דעת היה חסיד זה והבין שבנסיעה עם רבי צבי - שאינו איש פשוט כפי שחשבו כולם טרם שנתמנה לאדמו"ר - יוכל לראות הרבה וללמוד.

רבי צבי הסכים. בתנאי אחד: "אני נוסע (נסיעה שארכה מספר שבועות) באופן כזה שאינני מבקש משום אדם מזון ומשקה. רק כאשר יציעו לנו מעצמם להתארח אצלם – אז נאכל ונשתה. אם אתה מוכן לבוא עמי, הרי שאתה מקבל על עצמך גם כן להתנהג כך ולא לבקש משום אדם צדקה".

החסיד הסכים. בהיותם בדרך, הייתה פעם שכבר עברו עליהם שלושה ימים ולילות ללא מזון ומשקה, אך נאמן לתנאי, לא ביקש החסיד מאומה מאיש. לפתע באחד הלילות בעוד שהם משרכים רגליהם בחולשה, קרא לעברם מישהו: "עצרו, עצרו!"

היהודי רץ בחושך לכיוונם והזמין אותם לביתו לסעוד אצלו ולישון אצלו. כאשר הגיעו לבית הכין להם האיש ארוחה הגונה ומכובדת והם תמהו מדוע הוא טורח בשבילם כל כך. הוא לא אמור לדעת שרבי צבי הינו צדיק גדול.

היהודי חיכה שיסיימו לאכול וסיפר להם כך: "אני צאצא לבעל הש"ך (ש'פתי כ'הן, רבי שבתי הכהן), מקודם הגיע אלי הש"ך בחלום ואמר לי שיש יהודי מהונגריה שהינו תלמיד חכם גדול ולומד תורה לשמה שעובר על יד ביתי והוא רעב מאוד. לכן באתי להזמין אתכם לסעוד עמי"...