נטע לביא: "ברור לי שהגאולה ממש כאן, מאחורי כתלנו"

ביום הושענא רבא האחרון נרעשה הארץ ממעשה הגבורה של הרב נחמיה לביא הי"ד. הרב נחמיה, שהיה בסוכתו עם בני משפחתו, שמע את זעקותיה של אדל בניטה, אלמנתו של אהרן הי"ד, וירד למטה לסייע לה. במאבקו עם המחבל, נרצח הרב נחמיה הי"ד.

היום (רביעי) החליט מפכ"ל משטרת ישראל, רנ''צ רוני אלשיך, להעניק אות הוקרה מטעם המשטרה לרב נחמיה לביא הי"ד על מעשה הגבורה שלו.

כתגובה, כתב גיסו של לביא, אלקנה בר איתן, כתב בעמוד הפייסבוק שלו כי "כל מי שהכיר את הרב נחמיה הי"ד יכול להעיד שלא הופתע מהעובדה שיצא מהבית וחירף את נפשו למען הזולת. זה היה ברור, משום שכל חייו שם את האחר לפני טובתו האישית''.

"אני זוכרת את עצמי צורחת – נחמיה!"

נטע לביא, אלמנתו של הרב נחמיה הי"ד, משחזרת בשיחה לערוץ 20 את הרגעים הקשים שחוותה במהלך הפיגוע. "היינו בסיומה של סעודה, ירדנו הביתה מהסוכה ואז שמענו צעקות נוראיות מהחלון. החלונות שלנו פונים בדיוק לרחוב הגיא שמוביל בין שער שכם אל הכותל ואנחנו שומעים צעקות קשות ביותר. אני לרגע חשבתי שזו אולי איזו אישה לא נורמלית שצועקת. זה לא היה נשמע משהו רגיל. הבת שלנו בכיתה ו', התרוממה לחלון כדי לראות איזו דמות רואים, אם זו ערביה, יהודיה, מי זו שם שצועקת. והיא צעקה 'זו יהודייה".

נטע לא הספיקה להבין מה קרה והרב נחמיה כבר ירד למטה. "שניות אחרי כבר לא ראיתי אותו. הוא פשוט רץ למטה לעזור לה. אני לא קלטתי את זה מיד כי עוד לא הבנתי מה בדיוק קורה. הוא קלט מיד מה שקרה למטה".

הרב נחמיה לביא היד

היא מתארת את גבורת בעלה באותם רגעים. "הוא יצא מהחצר, פנה לעבר אדל שנפצעה פצעים קשים מהמחבל. זה היה כמה מטרים ימינה מאיפה שנחמיה פגש אותה. הוא לא הבחין במחבל ופנה אליה כדי לסייע לה. המחבל הבחין בו ואז הוא בא אליו מאחורה ודקר אותו דקירה בעורק הראשי, שהיא לא בלבלה את נחמיה. הוא התחיל מאבק פיזי קשה מאד".

גם נטע ירדה למטה ונחשפה לטרגדיה, "אני קולטת מה קורה ויורדת למטה, פותחת את דלת החצר ויוצאת לרחוב. מה שאני רואה זה את נחמיה שוכב על הגב, המחבל נאבק אתו על הנשק, הם נאבקים זה עם זה. באיזשהו שלב נחמיה שלף את הנשק כדי לירות בו אבל הכוחות שלו הלכו ונחלשו מאיבוד הדם. אלה רגעים נוראיים. אני זוכרת את עצמי צורחת - נחמיה!".

"הקב"ה נושא אותי ואת שבעת ילדינו על כפיים"

"אחרי הרצח של בעלי, חשתי כבר מהרגע הראשון שהקב"ה נושא אותנו על כפיים – אותי יחד עם כל שבעת ילדיי", אומרת נטע. בשיחה שהעניקה לאחרונה ל'משפחה' סיפרה כי "הרגשתי שהקב"ה הוא זה שמלווה אותנו באופן אישי, כי כפי שידוע - יתומים ואלמנות הם בניו של הקב"ה ומי שפוגע בהם, כביכול בא בחשבון עם ריבונו של עולם. ראיתי זאת במו עיניי, ועד היום אני ממש יכולה להצביע ולהגיד – 'זה השם קיווינו לו', כי הוא נמצא אתנו ולא עוזב".

על ההתמודדות עם יתמותם של הילדים, מסבירה נטע כי היא מחלקת בין הגדולים לקטנים. "אם הבן הקטן שלי, בן השלוש, בוכה ואומר: 'אני רוצה את אבא', אז אני מחבקת אותו ומסבירה לו שאבא לא יבוא עוד כי הוא נפטר. אני מאוד משתדלת לפשט את הדברים ולא להגיד 'אבא הלך', כדי שהילד לא יחשוב שהוא יכול לחזור. אני מרגישה שהילדים, דווקא בשל גילם הצעיר, זקוקים לאינפורמציה מדויקת ולכן גם אם קשה לי למסור אותה - אני תמיד נצמדת לאמת.

"עם הגדולים, לעומת זאת, אני יכולה לדבר קצת יותר לעומק, ואז אני מסבירה את אותם הסברים שאני מסבירה גם לעצמי ונותנת להם את אותן התשובות. כך למשל כאשר הם תוהים איך ייתכן שצדיק ורע לו, או איך יכול להיות שאדם הולך לעזור והוא לכאורה שליח מצווה, וקורה לו דבר כזה, אז אני משיבה באמצעות הסבר נפלא שתלמיד חכם אמר לי בימי השבעה: 'הרוגי מלכות הם מחוץ לחשבונות של שכר ועונש'. הכוונה היא שלבעלי לא היה חשבון פרטי עם הקב"ה שבגללו קרה מה שקרה, אלא זהו חשבון כללי של עם ישראל, והמוות הזה כיפר על דבר גדול מאוד של כלל האומה. אני בכל פעם מחדש מסבירה לילדיי (וגם לעצמי): 'כאשר ריבונו של עולם רוצה לכפר על כלל ישראל, הוא לוקח את הדמויות הכי אצילות, הוא מכה בכדים החזקים ביותר שיש לו כדי להראות את טיב הסחורה'".

"אני משפוחה של כלל ישראל"

גם לאחר הרצח, יש רגעים מקסימים של שמחה. נטע מספרת כי "מעשים טובים שהילדים עושים, או אמירות מתוקות שלהם גורמים לי שמחה, ויש גם דברים גדולים יותר – היה זוג שאני ובעלי ניסינו לשדך ומספר שבועות אחרי הרצח הם התארסו. זה היה שידוך 'שלנו' והרגשתי שיש המשך למעשיו של נחמיה בעולם. במקרה אחר הייתה גאולת בית ברובע המוסלמי של העיר העתיקה, ממש סמוך למקום הרצח. זה חיזק אותי והתרגשתי מכך מאוד".

נטע מבקשת להעביר מסר לעם ישראל בעזרת סיפור בלתי נשכח על בעלה: "זה היה לפני כמה שנים, כאשר התרחש פיגוע דריסה בו נרצח חסיד תולדות אהרון. למחרת הפיגוע בעלי לקח את בני הבכור, והלך לנחם את המשפחה האבלה. הנוכחים בחדר נמנו כולם על בני החסידות והם התפלאו למראה האדם שלראשו כיפה סרוגה. אחד מהם שאל: 'אתה משפוחה?' כשכוונתו הייתה: 'אולי אתה שייך למשפחה המורחבת ולכן אינך משויך לחסידות?' בעלי רק חייך וענה: 'כן, אני משפוחה, משפוחה של כלל ישראל'. כי זה מה שאפיין את נחמיה", מתרגשת נטע. "מבחינתו לא היה משנה מהי הדעה המדויקת שיש לכל אחד, הוא תמיד אמר: 'התורה שלנו היא אחת וכולנו מאמינים בה. לכן גם אם יש יהודי ששונה ממני, הוא עדיין אח שלי'".

"אני חושבת", מסיימת נטע בדמעות, "שדווקא ברגעים של קושי וניסיונות - אם נחליט כולנו להתאחד, נפסיק לחשוב על השוני שיש בינינו ונתמקד באחדות של העם, נזכה סוף-סוף לגאולה השלמה".