"מה?" נזעק בעל החנות בבהלה, "השמפניה שאני מוכר איננה כשרה?"

המדור לחיפוש קרובים יוצא בקריאה נרגשת לציבור: כל מי שפגש אי פעם יהודי חילוני, או יהודייה חילונית, אבל אורגינל!! נא להשאיר אצלנו פרטים בדחיפות.

אני אגב מחפש כבר שנים, ופעם אחר פעם מעלה חרס בידי. גם הכופרים ביותר, גם הצעקנים ביותר, ופגשתי רבים/ות מהם/ן, מתברר שבסתר לבבם/ן, הם לא באמת כאלה! (האתאיסטים, בפרט בחברה הנהנתנית של היום, הם לכל היותר בורים, מבחינת השכלתם היהודית. כיצד הם מסוגלים לכפור בדבר שאינם מכירים לעומק?! אגב, ככל שאתה חי בהכרה עמוקה יותר, כך עצמת הבוטות ורמת ההתרסה עולה. אתה פשוט לא מצליח להדחיק, לכן אתה צועק. בדוק ומנוסה).

אין יהודי או יהודייה שאין להם ניצוץ קדוש בליבם, אין יהודי או יהודייה, שאינם/ן משתדלים לקיים כמה מצוות, בסתר ובגלוי, בשביל הנשמה.

מי כעמך ישראל!!

זקוקים עדיין להוכחה?!

כנראה שטרם נכנסתם למינימרקט של אלבז בישוב 'עין יעקב'.

אני כבר נכנסתי. ויצאתי מוקסם.

היה זה לפני כשנתיים, בדיוק כעת חיה. לשם שינוי, החלטתי שזהו זה. אני חייב, אבל חייב, לנפוש קימעא, אם לא בשבילי, בשבילה, ובשבילם! נטלתי את אלה שבגלל עיסוקיי הרבים ונסיעותיי התכופות לא רואים אותי מספיק - אשתי וילדיי היקרים - והצפנתי עימם ל"עין יעקב", ישוב מקסים, פורח, ודי מבודד בגליל.

הרב ראובן זכאים

טוב, זו לא היתה מנוחה פר אקסלנס, אחרי הכל, שני הטלפונים היו עימי, כמו גם המייל. הם עבדו כרגיל, כלומר: במלוא הקיטור. ומה?! אתם באמת חושבים שלא התבקשתי למסור דרשות בבית הכנסת שם?! שלא בדקתי את כשרותו של המקווה?! שלא נשאלתי שאלות הלכתיות?! הגזמתם. אבל אני לא מתלונן. היה, ברוך השם, סבבה לגמרי, כמו שאומרים צעירי עמנו...

אתא בוקר מן הבקרים, ובמעון הקייט הזמני שלנו, החלב אזל. סרתי למינימרקט הישובי. של אלבז, כבר אמרנו?! מה כבר ביקשתי? שתי שקיות חלב. כולה. (לא תאמינו! גם בצפון הרחוק מצאתי תנובה במקררים. עולם קטן...) אבל מהר מאוד הבנתי שגם כשאתה בחופשה, שום כניסה למינימרקט/ סופרמרקט/ קיוסק/ מכולת, לא תסתיים רק בשתי שקיות חלב. הוסיפו לכך את העובדה, שבני שיחיה שהיה אז כבן שנתיים וחצי התלווה לקנייה, תרם באדיבותו כמה עצות כלכליות לעילא, ואף נטל שכר טירחה מפולפל מאבא.

זהו. סוף סוף סיימתי, וניגשתי לקופה. היה תורצ'יק קטן. ומה עושה יהודי בינתיים? סוקר את המינימרקט מארבע רוחותיו. נו, מה כבר הוא רואה?! ניחשתם נכון: מוצרים, מוצרים, מוצרים.

אך היה מדף אחד, קרוב קרוב לדלפק, שמשך משום מה את תשומת ליבי, בקבוקי שמפנייה עמדו שם, סדורים וערוכים כחיילים במסדר בוקר. התווית לא היתה מוכרת לי כלל, (ולא שאני מבין גדול בשמפנייה...) ודי אינסטינקטיבית, וגם בגלל התור המזדחל, התקרבתי למדף וסובבתי בקבוק אחד, וחשכו עיניי: על התווית האחורית מופיעות המילים: "לא כשר!"

למי שעדיין תוהה, מה כבר יכולה להיות בעיה ביין שעשוי רק מענבים?! (וגם זה לא כל כך לא בטוח, למי שיודע) נכון. אין בעיה! אבל יש בעיות!! נמנה את חלקן: איסור ערלה (קרי: כל עץ שלא עברו עליו 3 שנים מנטיעתו פירותיו אסורים באכילה מדין תורה), איסור טבל (אנו מצווים על הפרשת תרומות ומעשרות מכל הפירות והירקות). והכי גרוע: איסור יין נסך! כלומר, יין שלא נעשה בידי בני ברית או אפילו רק שנגעו בו גויים (למעט נגיעה בבקבוק יין כשר שחתום ופקוק). אסור עלינו, כיהודים, בשתייה. יש לכך טעמים רבים. אך לכל מי שממהר למחות על כבודם של גויי הארצות. תרגיעו. אני יודע ומיישם את הכלל: חביב אדם שנברא בצלם. אבל שורש האיסור לא בגללם, זה יותר בגללנו.

אוף, מה אני עושה עכשיו?!

קול ראשון אמר לי: "עזוב. הרי אינך טיפוס ששש להעיר הערות לאנשים, על אחת כמה וכמה כשאתה בסך הכל אורח לרגע. מה אתה מבקש?! להרגיז אותו על הבוקר? שחלילה ישנא אותך ואת שכמותך? שיצעק וירטון עליך לעיני כל הקליינטים?! תתעלם. תתעלם".

אפילו, אפילו התחלתי לחשוב על מונחים של חילול השם חס וחלילה. (בדיעבד הבנתי בפעם המי יודע כמה שאפילו טיעון חזק שכזה מקומו בנסיבות אלו רק מעצת היצר הרע. כן. הוא אלוף לגייס את הטיעונים הפסבדו רוחניים הללו במקומות הכי לא רלוונטיים).

- אה, וחוץ מזה כאן אתה לא רב ולא מרצה ולא מקרב לבבות, אתה בחופש, לא?!...

אבל היה גם קול אחר, רועם יותר, ואמיתי יותר, לא הרפה ממני: "ראובן, מה איתך?! מה אתה מתחמק?! היכן מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך"?! הלא מאוד יכול להיות שבעל הבית כלל לא מודע לענין, לא הוא, ובטח שגם לא הקונים שלו. יש לך הזדמנות, על כל פנים לנסות... 
אחרי הכל, מדובר כאן באיסור חמור של יין נסך שנחשב כמו איסורי אכילה חמורים ביותר. גם אם לא ישמע לך, אתה עשית את שלך!"

הרבה זמן להתלבט לא עמד לרשותי. תורי כבר הגיע. בהחלטה של רגע, העדפתי להמתין לתום החשבון. 'גם אם יזרוק אותי מהחנות', חשבתי לעצמי, 'לפחות שיקבל קודם  את התמורה שמגיעה לו...'

החשבון הסתיים. ואני אזרתי מעט אומץ. הבטתי בעיניו של בעל הבית, ובחיוך רחב אמרתי לו: "ראשית, תודה על חוויית הקניה שהענקתם לי. ותודה שאתם כאן, מטר מהבית". 
"שנית, אני מבקש מראש סליחה ממך, איני מתערב בחייך, ובטח שלא בהעדפותיהם של הקונים שלך. ההחלטה מה למכור ומה לא מסורה בידך, כמובן. אני רק מבקש לשאול: האם אתה לכל הפחות מודע לכך שהשמפניה העומדת במדף שלצידנו לא כשרה, כלומר, היא יין נסך?!"

הוא אך שמע את צמד המילים הללו, 'יין נסך', ודרש הסבר דחוף. הסברתי בקצרה, והלה רק הבין ממני במה דברים אמורים, וזעקה נמלטה מפיו: "מה?? שאני אמכור כאן יין נסך?! שאני אכשיל את אחיי עצמי ובשרי?!"

"רק אתמול", סיפר המוכר בבהלה, "אחד המשווקים הציע לי למכור אותם. נס שעוד לא מכרתי אף בקבוק!!!"
וכאן הכריז חגיגית בקול שהגיע ומילא את כל פינות הסופרמרקט:
"כבוד הרב! אני מודה לך מאוד על שהארת את עיניי. אני רוצה שתהיה בטוח, גם אם הוא לא יחזיר לי אגורה שחוקה, אני זורק הכל! אתה תראה כבוד הרב שמחר לא יהיה כאן ולו בקבוק אחד!"

האמנתי לו. ניכרים דברי אמת. אבל בסתר לבבי לא חשבתי שהוא באמת יעשה זאת כה מהר. אך למחרת, כשנכנסתי שוב (מבטיח לכם שלא "חיפשתי" אותו, החלב פשוט אזל שוב, בלי עין הרע), הופתעתי לראות בקבוקי שוופס בכשרות מעולה ממלאים את מקומם של בקבוקי השמפניה הבלתי כשרים שהיו שם אך אתמול.

"אני מתפעל ממך! כל הכבוד!" חיבקתיו. עכשיו תמונה, ביקשתי, כי אני מאוד רוצה שכל עם ישראל ידע:

שאין, פשוט אין, יהודי חילוני! אין יהודייה חילונית!

אני לא נאיבי.

אני פשוט יודע על מה אני מדבר!

ועכשיו, עם כל הכנות, תענו לי:

אנחנו עם כל כך מיוחד, לא נפתח שמפנייה?! (כשרה, כשרה למהדרין).

הרב ראובן זכאים נמנה על סגל המרצים בערוץ הידברות. לתגובות: erez2626@gmail.com