חשוב שתדעו: הקשר המשמעותי שבין שלום בית לחזרה בתשובה

בטור הקודם פגשנו את דברי המסילת ישרים, שאומר שמי שיודע לטהר ליבו יותר - הוא המתקרב יותר והאהוב יותר אצלו יתברך. עוד ראינו, כי אותה פנימיות המכונה 'לב' היא נסתרת מעיני בשר ודם, ולמרות זאת נתן לנו הקב"ה כמה דרכים לגלות את איכות פנימיותנו, כמו בעת שכרות או כעס (כמו שהארכנו לעיל), או דרך ילדינו: התבוננות בילדים מגלה את פנימיות ההורים.

אני מכיר משפחה בה ההורים מסורתיים עם זיקה מסוימת לחקלאות, וממש ניכר איך כל בן הגשים רצון מסוים של הוריו: אחד חזר בתשובה, ואחד פנה לתחום עבודת האדמה. וכך התבוננות בנטיות הילדים מגלה על רבדים סמויים ברצונות הוריהם.

עזר כנגדו

ישנה דרך נוספת אותה נתן לנו הקב"ה לגלות את פנימיותנו, ועל ידי כך לתקן מעשינו ולקרב ליבנו לעבודת ה' – והיא אשת חיקנו. וכפי שמצופה מעזר שכזה, הדבר מתחייב כבר מראשית הבריאה, וכמבואר בתורה בפסוק (בראשית ב' י"ח): "אעשה לו עזר כנגדו". ישנם מאמרי חז"ל רבים שמבארים כי הגבר הוא הנותן והאישה היא המקבלת במערכת היחסים שביניהם. דרך נוספת להסתכל על כך היא שהקב"ה פרס כביכול את ליבו של האדם לפניו בצורה נפלאה על ידי אשתו הניצבת מולו. בפרקים הבאים נראה כיצד עניני שלום הבית מקבילים לעבודת הלב, ובכך נרוויח גם זוגיות ושלום בית אמיתי, וגם מדד ישיר ויעיל לתיקון הפנימיות.

מהי ההקבלה בין עניין שלום הבית לעבודת הלב?

כולם יודעים ששלום בית הוא יסוד חשוב בעבודת ה', ושיש להשקיע בזה מאמצים רבים. ישנם מאמרי חז"ל רבים בעניין זה, ומחברי זמננו מרבים לכתוב ספרי חיזוק בנושא זה, ולכן חלק מהמקורות אותם נביא בפרקים הבאים, ודאי יהיה מוכר לקורא. אנסה לכתוב את התייחסותי, תוך הדגשה לחיי שלום בית אצל בעלי תשובה, ונקוה שזכות הרבים, בצירוף נקודת ההסתכלות המיוחדת שעניינה להקביל את נושא שלום הבית והקשר עם האישה לקשר עם המערכות הרוחניות ועם ליבנו, יביאו תועלת בשני העניינים.

באמת, שורש שני העניינים הוא אחד, מכיוון שאדם שהוא זר לעצמו - ומתעלם באכזריות מנפשו ומרצונותיו - דומה לאב שמחנך את בנו רק על ידי צעקות וגערות, מבלי שהוא בכלל מתעניין בו (וכמובן שגם אינו מראה לו חום ואהבה). זרות עצמית זו מקרינה ומשליכה באופן ישיר גם על הקשר עם זוגתו ועל הקשר עם ילדיו, שהרי אם הוא לא למד להשפיע בנועם ובחכמה גם על החלקים הרכים שבו, על הילד שבו, היאך יוכל להצליח להשפיע על אשתו וילדיו? הסיבה העיקרית לכך שאדם מתנהג עם משפחתו באכזריות ובכעס, היא בגלל שכך הוא רגיל להתייחס לנפשו.

ולכן עניני שלום הבית מובאים כאן, אחרי שהארכנו בעניין השלום עם עצמו, כי בזה טמון חלק גדול מהיכולת להשרות שלום בבית. אבל עניני שלום הבית אינם רק מושפעים מעניין השלום הפנימי, אלא הקשר הוא דו-סטרי, ומי שיתאמץ וישקיע בזוגיות יקבל כלי עזר עצום בעניין עבודת ה' הפרטית שלו.

מהו עיקר המבחן?

יש כאלה שחושבים שלהגיע לחיים של התעלות רוחנית ודביקות בה' ובתורה ובמצוות, היה קל הרבה יותר מבלי עול אישה וילדים. ומי שבאמת חושב כך, צריך לעשות בדק בית רציני בגלל שהוא זכה לכוון לגישת הנצרות.... רצון הקב"ה שנתחתן ונביא ילדים, אפילו שהדבר גורר "בזבוז" שעות יקרות בשיחות עם האישה ובצרכיה במקום להתעלות וללמוד. ובהכרח צריך לומר שאי אפשר להגיע להתעלות ולדביקות אמיתית בה' מבלי להיות נשוי.

הנישואין מציבים בפני האדם אתגר גדול, ובמיוחד בזמן הזה, שהפינוק והשפע שולטים, וקל יחסית לקנות תפילין וציצית, לשמור שבת ושביעית, ואפילו להתמסר ללימוד התורה ולעשותה אומנותנו, עיקר הניסיון והמבחן אם התורה תיהפך לנו לסם חיים או לסם מוות היא בהתמודדות שלנו בדרך ארץ וביחסינו עם הזולת, ובעיקר עם האישה.

שלום בית מחייב אמונה

אמרו חז"ל (מדרש בראשית רבה, י"ז ב'): כל השרוי בלא אישה שרוי בלא חיים, שנאמר (קהלת ט' ט'): "ראה חיים עם אישה אשר אהבת". ועוד אמרו חז"ל שכל השרוי בלא אישה, שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, ובלא שלום (יבמות ס"ב ב', מובא בטור וברמ"א בתחילת שו"ע אהע"ז). והרמ"ק (תומר דבורה, פ"ט) כתב שאדם שאין עמו אישה, פשוט שאין עמו שכינה כלל.

והטעם לכך מובן היטב, שקשר הנישואין הוא קשר מחייב, ולכן לא דומה ליתר הקשרים החברתיים שלנו בהם אנחנו חופשיים לקרב או להרחיק חברים לפי יחסם אלינו. אבל הנישואין מציבים שני בני אדם שונים לפרק זמן ממושך, במעין סיר לחץ גדול, ולכן רק שם ניצב האדם בפני ניסיונות אמיתיים בתחום הביטחון והפרנסה, בתחום הכרת הטוב והנשיאה בעול עם חברו, ולכן קשר זה ממש מחייב את האדם לאמונה כדי שיצליח בניסיונות הבאים אליו.

בלי מסכות

נקודה נוספת שייחודית לקשר הנישואין, היא ששם מכירים אותנו כפי שאנחנו באמת, ללא העמדת פנים. בעוד שבשאר הקשרים החברתיים, האדם מציג פנים מסוימים באישיות שלו ומשמיט צדדים אחרים. ההתנהגות שלנו שונה כשאנו מדברים עם אבא, עם רב חשוב או מנהל החיידר, עם חבר ילדות ועם הילדים שלנו.

המקום היחיד בו אין מסיכות, מכירים אותנו כמו שאנו באמת, זה בבית מול האישה. ולכן דווקא בבית קשה לשקר ולהעמיד פנים [כמו שאנו מיטיבים לעשות בחוץ, כמה קל לעזור לחבר - וכמה קשה להוריד את הפח...]. ומי שזוכה לעמוד בהצלחה באתגרים אלה זוכה למעלות הנ"ל, והוא היחיד שבאמת יכול לזכות להתעלות ולהגיע לדביקות אמיתית בה'.

ובגמרא (שבת ל"א א') מובא שהשאלה הראשונה שהאדם נשאל בהגיעו לשמים היא היאך היה משאו ומתנו עם הבריות. וכמובן שגם אשתו של האדם היא בכלל הבריות אשר איתה היה עליו לשאת ולתת בכבוד. ואולי אפילו היא היא הבריה העיקרית אשר תוכל להעיד על דרך התנהגותו של בעלה, מאחר והיא זאת שחיה איתו ורואה אותו גם ללא המסכות שהוא עוטה כלפי חוץ אלא כמו שהוא - בכל המצבים. ולכן המבחן היאך היה משאו ומתנו עם הבריות, יימדד בעיקר על פי יחסיו עם אשתו.

מהי הדרך לקבל את הברכה?

יש לדקדק בדברי חז"ל הנ"ל [שכל השרוי ללא אישה – שרוי ללא ברכה וכו'], שכל אותן מעלות לא נאמרו בכל מי שנשוי, אלא בכל מי ש'שרוי' עם אשתו. ואם כן, גם למי שנשוי יש עבודה לעשות כדי להיקרא 'שרוי עם אשתו' ולזכות בברכות שהבטיחו חז"ל. ומלבד מעלות אלה, מנו חז"ל רווחים רבים ועצומים למי ששרוי עם אשתו, שזוכה לחנך ילדיו כראוי, וזוכה לברכה ולשפע, וכמו שנאמר בגמרא בב"מ (נ"ט): 'לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, עכ"ל.

ופשוט שהברכה לה זוכה הבעל אינה רק בממון, אלא גם בבריאות, חינוך ונחת מהילדים, וגם בלימוד התורה ובעליה ביראת השמים ובדביקות, וזוכה גם להשראת שכינה בביתו. ואפילו הרווחים המיידים והגלויים הם עצומים, שזוכה להרגשת שמחה ואושר, סיפוק, בטחון עצמי ורוגע. ויכולת עצומה להתמודד.

וכן גם האישה, כאשר היא מקבלת מבעלה חום ואהבה, ולגיטימציה להנהיג את עניני הבית והטיפול בילדים. וממילא גם הילדים, הגדלים בבית שההורים אוהבים ותומכים, יקבלו על ידי זה בטחון וחוזק נפשי עצומים, וגם ישאפו לחקות התנהגות זו בעתיד עם בני זוגם.

לרכישת ספריו של הרב דן טיומקין 'מקום שבעלי תשובה עומדים', לחצו כאן.