לצפייה בתמונה
לחץ כאן
לצפייה בתמונה
ברזיל: במשך 35 שנה חי ריימונדו ארודה סובריניו – ללא בית. את גופו כיסו ערימות של שקיות זבל שחורות שמצא, ומסביב לטריטוריה שתחם לעצמו באזור ההומלסים של ברזיל, נמצאו עשרות בקבוקים, מיכלים, וכלים מטונפים, ששימשו אותו במהלך השנים.
מחלפות שיערו שבמשך שנים לא טעמו טעם שמפו מהו, הפכו להיות 'עיסה' כבדה, מזוהמת ואפורה שמכבידה על הליכתו, בגדיו לא הוחלפו שנים, וגם מבט עיניו החל דועך אט אט.
אבל דבר אחד בכל זאת הצליח לשמח אותו: בחורה צעירה בשם שאלה מונטיירו, שמדי יום – בדרכה לעבודה, עצרה לידו, חייכה, דיברה, שמעה אותו והביעה אכפתיות. "אני חושבת שכל אחד היה עושה את זה", היא אומרת בביישנות. "אבל אני מאוד שמחה שזכיתי להיות זו שעל ידה, חייו של הומלס אחד מבין מיליונים, ישתנו מהקצה אל הקצה".
ולמה היא מתכוונת? ברור שבדיבורים לבדם, אי אפשר לשנות חייו של אדם מהקצה אל הקצה, אבל נגיע גם לזה.
הימים עברו ובכל ביקור שלה, נפתח אליה ריימונדו עוד ועוד, עד שיום אחד – החליט לתת לה דבר מה, כאות להערכה הרבה שהוא חש כלפיה.
היה זה נייר קרטון קטן, מקופל לשניים. "כשפתחתי אותו, ראיתי שיש בו שיר קצר. ריימונדו הסביר לי שבכל יום, הוא משתמש בקרעי קרטונים, כדי לכתוב את שיריו והגיגיו. כשקראתי את השיר, זה כל כך ריגש אותי. היה לי קשה להאמין שבמצבו, הוא עוד יכול להוציא מעצמו, כאלו מילים גבוהות ונוגעות".
הטלפון שריגש: על הקו היה אחיו של ההומלס, שמחפש אותו מזה 30 שנה
מונטיירו קיבלה את כתביו של ההומלס הכשרוני מדי שבוע, ויום אחד החליטה שהגיע הזמן לפרסם אותם קבל עם ועדה. היא פתחה עמוד מיוחד בפייסבוק הנושא את שמו המלא של ריימונדו, לצד פרסום שיריו הנוגעים.
וראה זה פלא. שבועות ספורים אחרי העשייה הזו, קיבלה מונטיירו את הטלפון הכי מרגש בחייה. "לא האמנתי למשמע אוזניי", היא משחזרת. "מעברו השני של הקו היה אחיו של ריימונדו, שחיפש אחריו במשך 30 שנה וביקש אותי להפגיש ביניהם".
היא הסכימה והאחים נפגשו, דיברו, התרגשו, ו... החליטו שלא להיפרד עוד לעולם. אחיו של ריימונדו ביקש ממנו לבוא לגור איתו ועם רעייתו, בביתם הפרטי. ריימונדו הסכים, ותוך שבוע ימים - השתנה מראהו מן הקצה לקצה.
איך הוא נראה אז וכיום? צפו במהפך המדהים:
מזהים?
*לחיפוש ביטוי מדויק יש להשתמש במירכאות. לדוגמא: "טהרת המשפחה", "הרב זמיר כהן" וכן הלאה