אחותו של אלאור אזריה: "כמה רוע אפשר לבלוע? אנחנו לבד במערכה האכזרית"

בפוסט מרגש שפרסמה אתי אזריה, אחותו של החייל אלאור, בעמוד הפייסבוק שלה – היא מזדעקת על הסיוט שהיא ומשפחתה עוברים בחמשת החודשים האחרונים. "כמה רוע אפשר לבלוע?!", היא פותחת ושואלת. "מזה חמישה חודשים שמשפחתי ואני נתונים בסיוט מתמשך. לפעמים, כשאני מתעוררת, לאחר שסוף סוף אני מצליחה להירדם לשעות ספורות – אני עדיין לא מצליחה לעכל שזו המציאות הקשה. ונדמה לי שאני חולמת.

"מיום ליום מתבהר לציבור, ממדי העוול הנורא שנעשו לנו: מסכת של טיוחים, מניפולציות ושקרים שכל מטרתם להרשיע את אחי, ולמוטט את משפחתי. לשמחתי, קמו השבוע מפקדים אמיצים, שגיבו בעדותם את התנהלותו של אחי בקרב, ומוטטו למעשה את טיעוני התביעה. בכל מדינה מתוקנת היו מפסיקים את המשפט ומשחררים לאלתר את אחי".

אזריה מוסיפה ומתארת את מצבה הקשה של אביה צ'ארלי, שבעקבות ההאשמות – לא יכל לעמוד בכאב הנורא, והתמוטט. "אין לי שמץ של ספק שיש קשר הדוק בין הדברים, והגורם הישיר לסבלנו, הוא ההתעללות במשפחה. אבי צ'ארלי לא יכול היה לעמוד בכאב הנורא, והתמוטט. הוא עבר אירוע מוחי, וכעת נמצא בשיקום. לומד ללכת ולתפקד מחדש. אתם חייבים להבין שאבא שלי הוא מלח הארץ – אדם ששירת את המדינה כל חייו בצבא ובמשטרה, וכל רגע פנוי שמצא – עזר לנזקקים ולחיילים מ'פרויקט נערי רפול'.

"לפני שנתיים קרסו המערכות בגופו, והוא נזקק להשתלת כליה. וכעת, הוא אפילו לא יכול להגיע לדיונים – לחזק את בנו, ולתמוך במשפחה. מומחי רפואה קבעו חד משמעית שנוכחותו של אחי ליד אבי נחוצה לשיקומו. מדוע אין מאפשרים לאחי להיות עם אבי? מהיכן הרוע הזה?

"שמעתי שרוצחת שדקרה את אחותה 80 פעם, שוחררה לפני שבועיים למעצר בית... למה עושים לנו את זה?! האם רוצים לחסל את המשפחה שלי? וכאילו לא די, אתמול התמוטט גם דודי האהוב ויקטור, וכעת הוא מאושפז במחלקת לב".

אזריה מתארת כי דודה זה מילא את מקומו של אביה בשבועות האחרונים, ובמסירות נפש של ממש – דאג לאחד את המשפחה המרוסקת בשעותיה הקשות, ואף הסיע את אמו של אלאור ואת אחיו, אל הדיונים. "הוא ישב לידנו בדיונים עד השעות המאוחרות של הלילה, והרגיע את אמי שלא יכלה לשאת עוד את ההתעללות בנו. דודי היקר עבר שישה צינתורים בשנים האחרונות, ומדובר באדם שאף הוא תרם כל חייו למדינה. ככה חינכו אותנו מהיום הראשון, וזו גם הסיבה שאחי קיבל תעודת הצטיינות".

את דבריה הנוגעים חותמת אזריה בזעקת כאב עמומה, שכמו נשמעת בלי מילים. "כעת נותרנו ללא רועה. לבד במערכה האכזרית. הפקירו את אחי, ונטשו אותו מדמם בשדה הקרב. ועכשיו, הצליחו לרסק גם אותנו. מאין יבוא עזרי? למה מתעללים בנו כך? מדוע הם כל כך נחושים לחסל אותנו, ואיפה המנהיגים שלנו? אלו שיודעים להצטלם ולגרוף קולות כשנוח? אני על סף ייאוש. מעולם לא חשתי חוסר אונים מסוג זה, מהול בתסכול נורא. בבקשה תצילו אותנו. איני יכולה עוד".