החזון איש אמר רק מילה אחת - והשואל ויתר על המניות בחברה מחללת-שבת

רוצים לשמוע על סגולה להצלחה בחינוך ילדים?

לפנינו סיפור שנאמר על ידי הגאון רבי מנחם צבי ברלין, ראש ישיבת 'רבינו חיים עוזר', ממנו עולה שאם האדם עושה דברים שיש בהם קידוש שם שמים ומוסר את נפשו למען הקב"ה, משיבים לו בכפל כפליים בנחת יהודי אמיתי מכל ילדיו.

הסיפור הובא בהלווייתו של יהודי חשוב בשם הרב דונט והגרמ"צ שהכירו עוד מהתקופה שבה התגורר בחיפה, סיפר מעשה נפלא ביותר כדי להמחיש את גדלותו של הנפטר, וכיצד השיב לו הקב"ה במנה גדושה של נחת.

יהודי זה התגורר במשך כל שנותיו בעיר חיפה, וזכה לבנים שכולם תלמידי חכמים גדולים ויראי שמים אמיתיים, ואחד מהם יודע ש"ס כמעט בעל פה. בתקופת קום המדינה החזיק הנפטר במניות של חברת "השחר", היא חברת האוטובוסים שפעלה באותה תקופה. מניות אלו העניקו לו פרנסה מצוינת.

לימים, התאחדה החברה הנ"ל עם חברת "אגד" שהפעילה את רכביה בשבתות. בעלי המניות הדתיים שהשקיעו כספיהם ב"השחר" חיפשו עתה לעצמם היתר כזה או אחר כיצד להמשיך בשותפות עם החברה, אבל הרב דונט הרהר בליבו שלא יעלה על הדעת שהוא, כיהודי חרדי וירא שמים, יהיה שותף לחילולי שבת.

העניין הזה הציק לו במאוד עד שהחליט לגשת אל הגר"א קליין זצ"ל, רבה של הקהילה החרדית בחיפה באותם ימים, וקיבל על עצמו לעשות כפי שיורה לו.

ללא שאלות, ללא תהיות, ללא ספקות

צריך לדעת שפרנסה באותם ימים לא היתה דבר של מה בכך, במיוחד עבור יהודי חרדי, ובמיוחד בעיר חיפה... השאלה היתה אפוא חמורה ביותר, וכרוכה בענייני פיקוח נפש והרב קליין לא רצה להכריע לבדו, ושיגר את הרב דונט אל מרן ה"חזון איש" זצ"ל בבני ברק, עם פתק מיוחד עליו כתב את השאלה.

"מסור את הפתק לחזון איש, וכפי שיורה לך, כך תעשה", אמר הרב קליין.

היהודי החיפאי מיהר לבית החזון איש, והנה בבואו לשם מצא המון רב הממתין בתור. הוא ישב והמתין, והמתין, במשך כמה שעות, ולבסוף - כאשר החזו"א היה כבר עייף מאוד מטורח היום - נכנס לחדרו של גדול הדור.

החזו"א שכב על מיטתו והרב דונט הגיש לו את הפתק של הרב קליין. החזו"א השיב לו במילה אחת: אסור.

ללא שאלות, ללא תהיות, ללא ספקות, חזר האיש לחיפה, וביטל את המנייה שלו שהיתה, כאמור, מקור פרנסה מעולה מאין כמוהו, והחל ... לחפש פרנסה.

מאז, כפי שסיפר הוא עצמו ברבות הימים, נאלץ לעמול קשה למחייתו.

"לך יש פנסיה וגם וילה מפוארת, ולי יש בנים המפארים את בתי המדרשות"

יום אחד מהלך הרב דונט בשכונת ווילות מפוארת ופוגש בחברו משכבר הימים, שגם הוא היה בעל מניות בחברה הנסיעות. במהלך השיחה מצביע החבר בפניו על הווילה הגדולה והיוקרתית שיש לו בשכונה זו, ומספר שהחברה עצמה בנתה את השכונה עבור הפנסיונרים שלה, תוך שהוא מתאר בדרך אגב את הפנסיה הגבוהה שהוא מקבל בימי זקנותו.

"גם אתה היית יכול להתגורר כיום בווילה שכזו, ולקבל פנסיה בשיעור גבוה מאוד. חבל שלא המשכת להחזיק במניותיך באותה תקופה", אמר החבר.

והרב דונט לא נישאר חייב. על פניו השתפכה נהרה-של-אור, ובנימה של הנאה רוחנית גדולה, מהולה ברחמנות, פנה אל האיש ואמר: "לך יש פנסיה טובה, אולי גם דירה מפוארת, אבל לי יש בנים תלמידי חכמים גדולים המפארים את בתי המדרשות בעם ישראל, וזה שווה לי הרבה-הרבה יותר ממניות בחברה מחללת שבת ומהעושר הבלתי-מאושר שנפל בחלקך".

כך, באמונה תמימה, חיו יהודים של פעם, וכך גידלו דורות של מקדשי שם שמים. מחלקם יהא חלקנו.