למענם כצוק איתן

כשהזדמנתי, כתושבת ירושלים, בר"ח סיוון לכותל המערבי, לא ידעתי באיזו חוויה מדהימה אזכה לקחת חלק. מאות אנשים מכל גווני הקשת של העם היהודי, מלווים בתהלוכה מרשימה ספר תורה ורוקדים לכבודו שעות ארוכות, בוכים ורוקדים, מזילים דמעה ומפזזים.

ארגון הידברות, בשיתוף עם עמותת 'בית חם לכל חייל', יזם את כתיבתו ועריכתו של ספר תורה מיוחד ומהודר לרחבת הכותל המערבי. הספר נכתב לעילוי נשמת חללי מבצע 'צוק איתן', וכל אחת מהמשפחות השכולות כתבו אות בספר התורה המיוחד הזה.

עמותה שאסור לסגור

הכל החל לפני כארבע שנים, עת קיבל הרב זמיר כהן שיחת טלפון מאישה בשם שפרה שחר. הרב זמיר כהן פינה עבור השיחה ארבע דקות מסדר יומו העמוס, אך השיחה התארכה הרבה למעלה מזה. גב' שפרה, מנכ"לית ומקימת עמותת 'בית חם לכל חייל', עמותה שקיבלה בזמנו מאות פניות בשנה, אך בשל קשיים תקציביים הצליחה לטפל רק בחלק מפניות אלו, פנתה לרב זמיר בבקשת עזרה. הרב זמיר שמע מפי גב' שפרה על העמותה שמספקת פתרונות מקיפים הכוללים דיור, משפחות מאמצות, תמיכה רגשית וכלכלית, עזרה בזמן החלמה מפציעה, טיפול בחובות, סיוע בסבך הבירוקראטי, מלגות לימודים והשמה בעבודה לחיילים משוחררים ועוד. העמותה מכוונת את מאמציה לעבר אתגרים אשר אינם מטופלים על ידי צה"ל ומהווים עמוד תווך לאלפי חיילים ובני משפחותיהם. סיבת פנייתם היתה הקשיים הכלכליים שהגיעו עד כדי חובות אישיים, שגב' שפרה ובעלה לקחו על עצמם לטובת העמותה. לאחר ששמע הרב זמיר את דברי הגב' שחר אמר: "עמותה כזו לא סוגרים". הרב זמיר כהן הפנה אותה לרב דוד תופיק, מנכ"ל הידברות, שיזם עבורה משדר מיוחד בו הצליחו לגייס תרומות נכבדות עבור משפחות הלוחמים המצויות במצוקה כלכלית קשה. משדר זה היווה תחילתו של שיתוף פעולה פורה בין העמותות, שיתוף פעולה שבא לידי ביטוי במבצע 'צוק איתן'.

מרגע שהתחיל מבצע צוק איתן, התגייס עם ישראל כולו, מתוך תחושת אחדות, לעזרה ללוחמים. בארגון הידברות, כחלק מהמאמץ הלאומי הכללי, התחילו לחלק לחיילים ספרי תהילים וצ'ופר כלשהו, אך לאחר שנציגי הארגון באו במגע עם החיילים, התברר שצרכיהם שונים במקצת. מיד החלו בהידברות במבצע של הכנת ערכות אישיות לחייל וחלוקתן. החיילים קיבלו חבילות קרטון עמוסות בגופיות חמות, מגבות פנים, ספרי נגד יתושים, דאודורנט, שמפו, תהילים ועוד מספר דברים שחיילים צריכים בשטח.

לאחר מכן, נציגי הארגון, אופיר אזרד, יצחק לגמי ושגב אורן, פתחו במסע לחלוקתן של למעלה מ-2,000 ערכות. למרות הסכנה הם ירדו לעזה, עברו מחסומים, ובסיעתא דישמיא הצליחו להגיע אפילו לקבוצות קטנות של חיילים. התגובות של החיילים היו מחממות לב. הערכות סיפקו להם צרכים פיזיים, אך מעבר לזה העבירו להם את התחושה שהם לא לבד, שכל עם ישראל עומד מאחוריהם, מתפלל עליהם ומחזיק להם אצבעות.

במקביל, ערך הארגון עצרת תפילה למען שלום הלוחמים בכותל המערבי. לעצרת הגיעו למעלה מ-10,000 אנשים, שהעתירו בתפילה להצלחת המבצע ולשלום חיילינו.

אט אט החלו לזרום הידיעות המעציבות בדבר החיילים שמסרו נפשם למען עם ישראל ונהרגו על קידוש ה'. בהידברות ישבו על המדוכה וחשבו מה ניתן לעשות על מנת להנציח את שמות הלוחמים ולנחם את המשפחות השכולות. עד מהרה עלה הרעיון של כתיבת ספר תורה לעילוי נשמת הקדושים. בזכות ההיענות הגדולה מצד נדיבים בעם ישראל, שתרמו סכומים גדולים עבור ספר התורה, הצליחו לכתוב ספר תורה מהודר ביותר, שעמד בכל הדרישות המחמירות המתבקשות לצורך הכנסת ספר תורה לכותל המערבי.

התאריך למעמד הנשגב נקבע בר"ח סיוון, ערב חג השבועות, חג מתן תורתנו, ברובע היהודי - מקום שטומן בין אבניו אלפי שנים של מסירות נפש למען יישוב ארץ ישראל.

נפטרים או ישנים?

התהלוכה יצאה מבית-כנסת ה'חורבה' המחודש לעבר הכותל המערבי. על יד בית הכנסת סיימו את כתיבת ספר התורה, כשכל אחת מהמשפחות השכולות כתבו אות בספר התורה.

התהלוכה יצאה מבית הכנסת לכיוון הכותל המערבי, תוך שירה וריקודים. כל מי שנכח במקום לא יכול היה שלא להצטרף. הן בדרך, והן ברחבת הכותל, הצטרפו המוני אנשים לשירה ולריקודים. אף לאחר שהכניסו את ספר התורה להיכל נמשכו השמחה והריקודים עוד שעות ארוכות.

תחילה ריגש אותנו בדבריו המקובל, הרב יצחק בצרי, המלווה את הידברות בכל צעדיה: "אנו מזכירים את הנפטרים בתפילתנו שלוש פעמים ביום, אך איננו מזכירים אותם כאילו עברו מן העולם, אלא כ:'ישני עפר', כאילו אינם אלא ישנים, ועוד מעט קט יתעוררו וישובו אלינו. עלינו לזכור שנשמות קדושות אלו נמצאות פה איתנו, ואילו רק היו לנו העיניים המתאימות, היינו רואים עד כמה הן שמחות במעמד מרגש זה, בו אנו חורטים אותן בספר התורה. כשם שהתורה נצחית, כך הנשמות נצחיות, וכשאנו כותבים ספר תורה עבור עילוין, ודאי שהן מאירות בספר התורה הזה. מי יודע אלו תפילות נוספות הם מעתירים בעדנו בשמי מרומים". בסיום דבריו ברך הרב בצרי את הקהל הקדוש, שנזכה להתאחד במהרה עם כל יקירנו, ונחזה ביחד בשוב ה' לארץ ישראל השלמה.

שבילי השמחה והכאב

לאחר מכן דיבר מר דוד כחלון, נציג המשפחות השכולות, מעומק ליבו: "אני אב לשמונה וסב לחמישה. בני, אליאב אליהו חיים, נפל בא' מנחם אב, חמישה ימים לפני שחרורו מצה"ל, במהלך מבצע 'צוק איתן'.

חיינו, מאז המלחמה, נחלקו לשני שבילים - שביל השמחה ושביל הכאב. שבילים אלו אינם מקבילים, ומטבעם גם נפגשים. בשביל הכאב אנו צולחים לילות ארוכים של געגועים ובכי, אך בשביל השמחה אנו נאבקים להמשיך את החיים. בעוד כשבוע אנו מחתנים את בתנו, ועלינו לשמוח בשבילה ובשביל ילדינו האחרים.

מיד לאחר הטרגדיה יצרו איתנו קשר מערוץ הידברות, ובישרו לנו שהם רוצים לכתוב ספר תורה לזכרם של חללי צוק איתן. אנו חווים את השכול, והשכול אכן קשה מנשוא. מה שנותן לנו את הכוח לקום בבוקר הוא הרצון להנציח את בננו. הידברות, בהכנסת ספר התורה הזה, מסייעת לנו להנציח את אליאב שלנו, ולאחד בין הכאב שאנו חשים, לשמחה מהנחת שוודאי נגרמת לו כשהוא צופה בספר התורה הזה, ומעילוי הנשמה שייגרם לו בכל פעם שיקראו בספר התורה הזה. אני תקווה שגם אצל משפחות נוספות ייפגשו שבילי השמחה והכאב".

הרב זמיר כהן, מקים ערוץ הידברות, כיבד אותנו בנוכחותו, וכרגיל, הקסים אותי בדבריו: "אחד הדברים הגדולים שהתורה לימדה אותנו הוא הכרת הטוב. כשאדם עושה לחבר אפילו טובה קטנה, החבר מחוייב להכיר לו טובה. קל וחומר כשאדם שמוסר נפשו למען חברו, החבר מחוייב לו טובה גדולה לאין שיעור. בחורי ישראל שיצאו להילחם למען עם ישראל, המינימום של הכרת הטוב שאנו מחויבים להם זה להנציח אותם, ואין הנצחה גדולה מזו: הכנסת ספר תורה, הספר העליון, למקום הקדוש ביותר בעולם, הכותל המערבי, בזמן הקדוש, ערב חג השבועות".

ספר תורה עם מזל

נסיים בדבריו של הרב שמואל רבינוביץ', רב הכותל המערבי: "אמרו חז"ל: הכול תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל. יכול להיות ספר תורה מהודר מאוד, אך נמצא בבית כנסת שבו מוציאים אותו רק ביום כיפור. לספר התורה הזה יש הרבה מזל. הוא זוכה להיכנס לכותל המערבי, למקום הקדוש בעולם, בו מתפללים רבבות אנשים, שיוציאו אותו וישתמשו בו בכבוד.

מאחורי ספר התורה הזה מתאחדים המוני בית ישראל בארץ ובעולם, המעוניינים להכיר טובה לחיילים שמסרו נפשם למענם, ומתפללים שנזכה להתאחד עימם במהרה, לעלות כולנו יחד, עוד בחג השבועות הזה לרגל, לבית המקדש, ולקבל את התורה בשמחה, באחדות ובאהבה".

עזבתי את הכותל נרגשת, כמו חשה את החיבוק הגדול שעם ישראל כולו מחבק את המשפחות השכולות, את האחדות הגדולה והאהבה הנשפכת כמים, אהבת ה' לבניו, אהבת בניו זה את זה, ואהבתם את תורתו.