סיפור לשבת: למה דוד המלך לא חילק מסרקים בבית המרחץ?

האברך הסתובב בבית המדרש לכאן ולשם, הציץ בגמרותיהם של הלומדים בבית המדרש בבעלזא שלפני למעלה מ-150 שנה ופיזם לעצמו נעימת לימוד שובת לב. למרות שסרק את בית המדרש לאורכו ולרחבו והציץ בספרו של כל לומד, הלומדים לא ראו בו משהו מוזר. הם פשוט לא ראו אותו בכלל...

כה שקועים בלימודם היו ה'יושבים' בבעלזא (כינוי ליהודים שהיו פרושים מרוב ענייני העולם הזה ועסקו כמעט אך ורק בתורה ובחסידות) לא שתו לב לרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין (ט' אלול יום פטירתו) שהסתובב בינותם.

סיבת ביאתו של רבי צדוק לבעלזא הייתה בשל מקרה מצער: נישואיו לא עלו יפה, רעייתו לא אפשרה לו ללמוד תורה כרצונו, וככל שניסה לעשות מאמץ עבורה, היא סירבה להתגמש. כאשר לא מצליחים הנישואין יש אפשרות נוספת: גט כריתות. אך גם לזאת לא הסכימה האשה...

הסתובב רבי צדוק ברחבי גליציה וחיפש מאה רבנים שיחתמו על "היתר מאה רבנים" שיתיר לו להינשא בשנית למרות שאינו יכול להתגרש. כאשר הגיע ללעמבערג, העיר הגדולה, הסמוכה לבעלזא, ראה אותו רבה של לעמבערג, הגאון רבי יעקב אורנשטיין, שריחם על האברך התלמיד חכם שנאלץ להסתובב מעיר לעיר ונתן לו עצה חכמה: "סע לבעלזא, שם, בצילו של האדמו"ר הקדוש רבי שלום רוקח, ה"שר שלום" מבעלזא, מסתופפים רבנים גדולים ורבים, שם תוכל בנקל להגיע למאה חתימות".

כעת הגיע רבי צדוק מלובלין שבפולין לבעלזא שבגליציה והסתובב בבית המדרש. לפנות ערב עלה רבי צדוק לבימת בית המדרש, נתן דפיקה על הבימה ושקט השתרר בהיכל הגדול.

רבי צדוק החל באמירת שיעור תורני שהדהים את השומעים כולם: הוא חרז את כל הסוגיות שעסקו בהן ה'יושבים' כעת - למרות שכל אחד עסק בנושא שונה ובעניין אחר - למחרוזת אחת גדולה של שיעור חריף ומפולפל ועשה מכך חטיבה אחת בגאונות מפליאה. לימים יתפרסם הרה"ק רבי צדוק מלובלין בכתבי המחשבה העמוקים שלו המשמשים אבני יסוד מופלאות להבנת עומק דברי חז"ל.

הלומדים שהתפעלו מאוד נכנסו אל מורם ורבם, ה'שר שלום', וסיפרו לו שאברך צעיר הגיע מפולין וגאונותו היא יוצאת דופן ונדירה. ה'שר שלום' קרא לרבי צדוק והורה לו לחזור על הפלפול. לאחר שסיים, הוכיח לו ה'שר שלום' שהפלפול נשען על יסוד שנסתר באופן מפורש ממשנה מפורשת.

רבי צדוק הצטער צער רב על ששכח את דברי המשנה. אך לא ארכו רגעי הצער. ה'שר שלום' ביקש לספר לו מעשה שאירע עם מורו ורבו, הרה"ק רבי יצחק יעקב – "החוזה מלובלין".

החוזה מלובלין שמע על יהודי פשוט מתושבי העיר שקנה מסרקים וחילקם בבית המרחץ העירוני לשימוש בחינם. כך עשה חסד עם המתרחצים. החוזה מלובלין שיבח זאת ואמר שיש בכך מצוה.

שמע זאת אחד מתלמידי החכמים של לובלין וחלק על דברי החוזה: דוד המלך מתאונן שבעת כניסתו לבית המרחץ הוא ערום מכל המצוות, עד שנזכר שיש לו את מצוות המילה ונתיישבה דעתו. ולכאורה, אם לחלק מסרקים במרחץ זו מצוה, מדוע לא עשה אותה דוד המלך?

שמע זאת החוזה מלובלין ונענה: משנה מפורשת היא שאסור למלך לרחוץ בנוכחות אנשים אחרים. רק לבדו. אם כן, לא היה לו למי לתת את המסרק...

סיים ה'שר שלום' מבעלזא לרבי צדוק הכהן: "הינך רואה, לפעמים גם אנשים גדולים ממך שוכחים דברים מפורשים"...