סוד ההתחלה מחדש של חודש אלול

פעם לא אהבתי את המילה הזאת, 'תשובה'. 'תשובה' הצטיירה לי כמצעד האשמה, מצעד הכישלון, מצעד הלא-בסדר, מצעד כל מה שחשבתי שאני אשתפר בו ואני אפילו לא זוכרת מה זה היה. עד שגילו לי שלחזור בתשובה זה "לשוב את הדבר למקום שניטל ממנו", להחזיר אותנו למקום שממנו הלכנו לאיבוד, להביא אותי הביתה, להביא אותי אליי, לגלות אותי לעצמי.

תשובה זה לא "נו-נו-נו, את לא בסדר!", תשובה היא כמו נר בחושך או כמו דרך חדשה שנפתחת מאחורי תמרור של 'אין כניסה'. תשובה היא ים של רחמים ושל סליחה, והיא אומרת, "רחמנות עלייך! כל כך התכסית והתלכלכת והתאבקת במשך שנה שלימה עם קיץ וחורף ובוץ.. נפלו עלייך כל כך הרבה שכבות וכיסו אותך והסתירו לך את הנוף האמיתי וחסמו את הטוב שבך מלהאיר.. אז הנה זמן כזה, שהוא כמו מקלחת עדינה, שתחזיר אותך אלייך מאווררת ונקייה".

אם אסק שמיים ואציעה שאול

יש בעולם כוח מאוד גדול שנקרא תשובה.

מה זה תשובה?

תשובה זה כל פעם להתקרב פנימה, לנכון, להתקלף מעוד קליפה.. תשובה היא להתקדם כל פעם עוד, להאיר עוד, לשוב אל הלב הנקי שלנו הביתה.

ואיך עושים את העבודה הזאת?

הצדיקים אומרים שכל המהות של העבודה שלנו, מצוירת באות אל"ף. האות אל"ף משורטטת משלושה פסים - פס עליון מצד אחד, פס תחתון מצד שני, ופס-אלכסון באמצע. יש את העולם העליון מצד אחד, יש את העולם הזה של העשייה מצד שני, ובאמצע יש אותנו, שצריכים לחבר. כמו שאומרים חז"ל: "שמים וארץ ואדם המחברם".

באיזה אופן אנחנו מחברים שמים וארץ?

תחשבו על הפס האמצעי באות אל"ף, הוא לא ישר; הוא אלכסון כזה, הוא כמו מגלשה. עולים, עולים, עולים, מגיעים. ואז – הופ - יורדים. ועוד פעם עולים, ועוד פעם יורדים.

אם היינו רק עולים ונשארים למעלה, היינו מתנתקים מהחלק התחתון, זה לא נקרא לחבר. אבל כשאנחנו יורדים ועולים ויורדים ועולים, התנועה הזאת של הלוך ושוב, עושה את הפעולה של החיבור.

בשביל ללכת בדרכי התשובה, צריך שתי בקיאויות, "בקי ברצוא, בקי בשוב".

להיתקע פחות

האופן הזה של רצוא ושוב, שהיה שייך לכל הדורות, שייך אלינו במיוחד. מפני שאנחנו באמת לקראת הסוף, ומוטל עלינו לתקן את התיקון האחרון של העולם במלכות שד-י. לכן הכול מהיר כל כך. מה שהיה אתמול, והוא היה אחרי תקופה שהסתבכתי והתבלבלתי ושכחתי ושקעתי והתעוררתי והתרגשתי והנה הבנתי משהו מאוד מאוד חשוב – זה באמת מרגש, זה יאיר לי גם מחר, אבל מחרתיים כבר אשכח. מחרתיים זה כבר לא יפרנס אותי.

אנחנו ממש על האוטוסטרדה. בקושי זוכרים מה היה לפני חצי שעה. כמו מכונת כביסה בפעולה של הסחיטה בסיבובים האחרונים לפני הסוף, סוחטת בקצב תזזיתי וכולה מזדעזעת. לא נשאר הרבה זמן כאן בעולם, ולכן העליות והירידות על הקו של האל"ף הן מאוד מאוד מהירות.

אתה עולה? - תרד! נו, מהר, מהר, תרד. חבל על הזמן. כולנו מאוד ממהרים. כולנו בריצה לקראת הגאולה.

הנשמה שלנו קיבלה במתנה עוד הזדמנות לעשות את מה שהיא צריכה, אז יש הסכם סמוי בינה לבין הקדוש ברוך שאומר לה, "טוב, אני אעזור לך לא לבזבז זמן, אני אעזור לך לא להיתקע. אבל את – תזכרי, את צריכה בקיאות! תעשי לי טובה, זה לא שייך שאם נפלת, תשבי בחושך שנתיים ותבכי ותייללי – 'מה נשאר ממני, לא נשאר ממני כלום, פעם הייתי צדיקה.. היום אני לא שווה כלום...' אין לנו זמן, מבינה? את תפלי מהר כדי לקום מהר, אז בבקשה ממך, אל תשכחי את 'סוד כוונות אלול' הזה, תהיי בקיאה!"

סימן לאדם שמתקדם בעבודה, זה שהוא הרבה פחות נתקע.     

הסוד

אנחנו צריכות לזכור את קו האלכסון של האל"ף. לא נבראנו מהטחב הזה שגדל על האגמים, מכסה את סלעי החוף וזהו, ירוק לו טוב לו... אנחנו לא מהירוקים. לא טוב לנו לישון שנת רחוקים ומנוונים. אנחנו מאלה שרוצים כל הזמן לעשות תנועות של חתירה במים... האפשרות להיות טובה יותר, להתקדם באמת, זה שכאשר התגלשתי - והתגלשתי כי ככה נבראה המציאות שלי, עולה ויורדת ומחברת – כל מה שאני צריכה, זה לבקש עזרה.

זה הסוד הכי עמוק שרבי נחמן מברסלב מנסה כל הזמן לצעוק לנו: "גוואלד! אין שום ייאוש בעולם כלל! אין שום ייאוש!!" זה מה שהוא שואג ממש בכל הכוחות: "תקשיבי, אל תאמיני לביקורת ולשיפוט! אל תיפלי מהנפילה! אל תהיי עצובה! תהיי בקיאה בדרך התשובה. תביני שלא כועסים עליך שנפלת. תבקשי עזרה, ותראי שיעזרו לך להתחיל מהתחלה".