הגדלות המיוחדת של הצדיק? שהוא מעולם לא התרגז!

"והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר, י"ב ג')

בהלווייתו של הגאון רבי צבי שרגא גרוסברד זצ"ל נשא מרן הגרא"מ שך שליט"א מספד תמרורים כשהחוט המוביל בדבריו היה שר' שרגא, הוא הגבר הוקם-על, קיבל כל אחד בסבר פנים יפות, לא התרגז, ונשא את סיבלו של הציבור באהבה.

נכון שמרן ראש הישיבה המליץ על הניפטר הדגול והגדירו כ'ראש הישיבה הגדולה ביותר בעולם היהודי, עם ארבעים אלף תלמידים', והאריך לתאר גם את גדלותו בתורה, אך למרות זאת תיאר בהרחבה יתירה את מידת ה'סבר פנים יפות' שלו ואת העובדה שלא התרגז.

שאלתי את גיסי הגאון רבי חיים קניבסקי: האם זה העיקר בדמותו של ר' שרגא? שלא התרגז?

וסיפר לי ר' חיים שלפני עשרות שנים נסע עם דודו הגדול מרן החזו"א זצ"ל להלווייתו של הגאון הצדיק רבי אלי' דושניצר זצ"ל, מנהלה הרוחני של ישיבת לומז'ה, "ובזמן הנסיעה אמר לי החזו"א שר' אלי' לא התרגז מעולם".

דהיינו, שאם רוצים לדעת מי היה ר' אלי', צריך לדעת שלא התרגז...

ודי למבין.

סערת נפש בתורה

ואם רוצים ללמוד משהו על גדלותו בתורה של הגר"ש גרוסברד זצ"ל, אוכל לספר מה שראיתי במו עיניי. כל אימת שניכנסתי למשרדו פגשתיו במצב של מעיין מתגבר בתורה. זכורני שפעם כאשר הגעתי אליו היה ר' שרגא סוער מתמיד. הוא חיפש גמרות והוציא ספרי הלכה ממדף הספרים שבחדרו, וממש הפך עולמות.

מה קרה?

ר' שרגא ביקר באותו יום בכותל המערבי ומצא שם תייר יהודי מחו"ל שקטף עשבים מבין אבני הכותל, כדי להביאם לבני קהילתו בחוץ לארץ. לא יכול היה הגר"ש להתאפק והעיר לו על מעשהו תוך שהוא מצטט את ההלכה (שלחן ערוך אורח חיים, סימן קנ"א הלכה י'): "אפילו לאחר שחרבו עדיין הן בקדושתן, וכשם שנוהגים בהם כבוד בישובן כך נוהגים בחרבנם חוץ מכבוד ורבוץ, ואם עלו בהם עשבים תולשים אותם ומניחים אותם במקומן משום עגמת נפש, כדי שיראו העם ותעיר רוחם וישתדלו לבנותם".

כאשר חזר למשרדו, ועוד בטרם שיטפל בענייני החינוך שנערמו על שלחנו, החל ר' שרגא, לשחזר את כל שיטות הראשונים והאחרונים שנאמרו בנושא זה.

לסובבים אותו היה נידמה שהוא נמצא עתה בישיבת פוניבז' ומנווט שם את השיעור בפני התלמידים כבימים קדמונים, בהיותו מרביץ תורה, שהרי גם עכשיו הוא ר"מ לרבבות תלמידים, וכפי שאמר מרן ראש הישיבה שליט"א.