איך השתלטו ארגונים רפורמיים על לימודי היהדות בבתי הספר הממלכתיים?

איך לומדים בבתי הספר הממלכתיים בישראל, בימים אלה, על הימים הנוראים ועל מצוות התשובה? באלפי בתי ספר, ההיכרות עם המושגים הללו תתבצע דרך ספר לימוד שהוציא מכון הרטמן, ואישר משרד החינוך. בספר זה יצוטטו הלכות נבחרות מתוך 'הלכות תשובה' לרמב"ם, תחת הכותרת 'צו פיוס'. וכדי להמחיש לתלמידים את מהותה של תשובה, תעטר אף הדף תמונה צבעונית של הצייר ההולנדי רמברנדט. 'רמברנדט, שובו של הבן האובד' נכתב מתחתיה. התמונה מתארת את אחד מהמשלים המוכרים ביותר בנצרות, משל הלקוח מהברית החדשה ונועד להסביר את מעשיו של אותו האיש. זו התמונה שנבחרה כדי להדגים לתלמידי ישראל את יופייה של התשובה.

איך הגענו למצב שבו מוטיבים נוצריים מתערבים בקלילות בספרי לימוד המתיימרים להנחיל יהדות? זה מה שקורה כשהוראת היהדות בבתי הספר הממלכתיים עוברת לגורמים שהפרשנות שלהם למושג 'יהדות' לא דומה בכלום לפרשנות המסורתית.

בשנת 1991, התעורר מישהו במשרד החינוך לעובדה שתלמידי ישראל יודעים פחות מתמיד על מורשתם היהודית. כמו כל דבר במדינה, הדרך לפתור את הבעיה עברה דרך הקמת וועדה – וועדת שנהר.

מסקנות הוועדה היו כי המשבר בלימודי היהדות עלול להיות "סכנה של ממש וליצור משבר של מדינת ישראל", ולפיכך לגרום ל"פגיעה קשה בלכידות הקולקטיב“. אנשי הוועדה, כמובן, לא הוטרדו ממש מרמת שמירת המצוות או היכרות עם התנ"ך שהייתה לתלמידים, אבל הם נחרדו מכך שבורות הולכת וגדלה לגבי מושגי יסוד יהודים, מושגים שהאפיקורסים של פעם הכירו ואפילו חיבבו, תוביל את תלמידי ישראל לנתק רגשי גם מרעיון הציונות ותגרום להם: 'לפקפק בצדקת דרכה'.

דוח הוועדה אומץ על ידי משרד החינוך בשנת 1995. כדי ליישם אותו, הקים משרד החינוך בשנת 1999 את מטרה שנהר-קרמניצר שהופקד על גיבוש מדיניות להוראות מורשת תרבות ישראל בהתאם להמלצות וועדת שנהר.

אחת מההמלצות של הוועדה היו להעניק ללימודי התרבות היהודית צביון הומניסטי וליברלי. במקום שהתלמידים ירגישו שהם לומדים טקסטים מיושנים שלא נוגעים לחייהם, הציעו בעצם חברי הוועדה, הבה נראה להם יהדות שנושבת בה רוח אוניברסלית ופלורליסטית. מטבע הדברים, כשהגיעו לשלב איתור גורמים פדגוגיים שיכולים להעביר יהדות פלורליסטית שכזו, ארגונים ומוסדות אורתודוקסיים קלאסיים לא ממש יכלו להציע שירותים רלוונטיים.

בבתי הספר הממלכתיים כיום עובדים מגוון גדול של ארגונים, מכל קצוות הקשת היהודית, שמלמדים תרבות וערכים יהודיים. אבל כשמדובר בהנחיות החדשות, אלה היו מטבע הדברים ארגונים רפורמים וקונסרבטיביים – או כאלה שהאורתודוקסיה שלהם אינה אלא מעטה דק לחשיבה רפורמית – שהגיעו עם תכניות לימודים מתאימות. כך למשל מעבירה התנועה ליהדות מתקדמת בישראל תכנית הכנה לבר מצווה ברוח רפורמית בבתי הספר הממלכתיים, בעוד מכון הרטמן הליברלי-קיצוני אחראי על תוכנית לימודי תושב"ע בבתי הספר הממלכתיים, תכנית שזכתה לשם 'תכנית בארי'.

תכניות הלימודים הללו אמנם משתמשות בציטוטים וטקסים יהודיים, אבל הפרשנות אינה מחויבת לאף קו רבני או הלכתי מקובל. כך, למשל, כאשר 'תכנית בארי' של מכון הרטמן מצטטת את דברי הלל ושמאי, היא גם מחווה דעה על אופיו של כל אחד מהשניים – דעה שאינה עולה בקנה אחד עם הפרשנות המסורתית. כך מגיעים מוטיבים נוצריים כמו פסל 'השומרוני הטוב' (דמות המופיעה בברית החדשה) לדפי התכנית העוסקים בלימוד הציווי: 'לא תעמוד על דם רעך'. וכך גם מגיע ציורו של מיכלאנג'לו על בריאת העולם, ציור נוצרי מובהק שמתנוסס בתקרת הקפלה הסיסטינית, אל התכנית 'אדברה נא שלום' של התנועה הרפורמית. כותבי התכנית לא נמנעים מלציין בפירוש כי מדובר באמנות נוצרית, אבל גם מבקשים מהתלמידים להתעמק בה ולברר אילו אלמנטים של סיפור בריאת האדם היא כוללת. כל זה, כאמור, במסגרת לימודי 'תרבות ישראל'.

המיזמים הללו אינם חדשים. שיתוף הפעולה בין מכון הרטמן ומשרד החינוך, למשל, התחיל כבר לפני שבע שנים, אז כיהן גדעון סער כשר החינוך. אבל העובדה נותרת בעינה ששני שרי חינוך חובשי כיפה כיהנו מאז ואיש מהם לא ניסה למנוע את ההשתלטות של גורמים בלתי אורתודוקסיים על לימודי התרבות היהודית בזרם הממלכתי. למעשה, רק בשנה שעברה חתם משרד החינוך – בראשו עומד נפתלי בנט, איש הבית היהודי – על חוזה חדש על מכון שלום הרטמן, במסגרתו ימשיך המכון לספק שירותים למשרד תמורת סך של 5 מיליון שקלים.

לא רק שאף אחד לא טורח לצמצם את דריסת הרגל הרפורמית בבתי הספר, מבחינות רבות הקרקע אף מוכשרת להשתלטות רחבה יותר שלהם. שר החינוך בנט הורה, עם היכנסו לתפקיד, על הרחבת לימודי היהדות בכל בתי הספר בישראל. לצד צעדים חיוביים כמו הכנסת לימודים על גדולי תורה של הציבור הספרדי לבתי הספר בישראל, הורחבו גם שעות לימודי היהדות בבתי ספר ממלכתיים. החל מהשנה הנוכחית, כל תלמידי ישראל ידרשו ללמוד 5 שעות בשבוע של 'תרבות יהודית ישראלית'. מקצוע שיו"ר הוועדה שלו מטעם משרד החינוך מגדיר כ: 'דתיות ישראלית ללא מחויבות הלכתית'. במילים אחרות, הכוונות אולי טובות – אבל בפועל הרחבת לימודי התרבות היהודית תגרום לכך שתלמידי בתי הספר הממלכתיים פשוט יקדישו יותר זמן להיכרות עם גרסה מעוותת מאד של היהדות.

ומה אומרים במשרד החינוך? מכון אספקלריא בראשות הרב מיכאל זלבה, שהקדיש מאמצים רבים כדי לחקור את היקף התופעה ולתעד אותה בחוברת ברורה, מאירת עיניים ומצמררת, לא הצליח לקבל תגובה רצינית. התגובה המפורטת ביותר הגיעה מיו"ר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך, ד"ר משה וינשטוק. תכניות הלימודים הללו, הוא טוען, 'מאהיבות את היהדות על תלמידי ישראל'. אכן, הוא מסכים, תכניות אלה: 'מציגות את היהדות באופן שמקרב אותה לעולם הממלכתי ופחות מדגיש את העולם ההלכתי'. ללמד יהדות בהקשר הלכתי, הוא מוסיף, לא נראה לו רעיון מתאים לבתי ספר ממלכתיים. 'המטרה היא שיהודים שומרי תורה ומצוות יעריכו את היהדות ויזדהו עמה'.

יש רק בעיה אחת, כמובן: תלמידי הזרם הממלכתי שנחשפים לתכניות הללו לומדים אולי על ישראליות, על פולקלור, על ספרות יהודית ועל סיפורים נוצריים, אבל כל קשר בין מה שהם לומדים לבין יהדות אמיתית – מקרי בהחלט.