מרגש: אצילותה של משפחת ההרוגים גרמה להקלה משמעותית בעונש הנהג

לפני שש שנים אירעה התאונה הנוראה על פסי הרכבת, בה נספו שבעת בני משפחת ברנשטיין. ההורים וארבעת ילדיהם, ביניהם בתם הנשואה ובנם היחיד נהרגו בהתנגשות נוראית כאשר רכב ההסעות בו נסעו נלכד על פסי הרכבת.

כל הארץ הזדעזעה לשמע האסון המצמרר, ולמרות כל השנים שחלפו האסון הזה חקוק בזיכרון כל מי שהתוודע אליו אז.

הניצולים היחידים מהאסון היו דוד צבי גוטשטיין, שאיבד ברגע אחד את אשתו שהיתה בהריון מתקדם, בנו מוטי בן השנתיים וכל משפחת רעייתו. גם הנהג ניצל.

הנהג הועמד למשפט והוגש נגדו כתב אישום על הריגה של שבעה בני אדם. על פי כתב האישום המקורי, עונשו היה צפוי להיות עד 21 שנות מאסר בפועל.

בסוף השבוע האחרון פסק בית המשפט להרשיעו ב-21 חודשי מאסר בלבד. ההקלה המשמעותית בעונש הינה בעקבות אנושיותם יוצאת הדופן של הניצול, דוד צבי גוטשטיין, ושל בני משפחת ברנשטיין המורחבת.

על התנהגותם האצילית של בני משפחת ההרוגים, כתב בסוף השבוע האחרון הסופר חיים ולדר ב'יתד השבוע': "כדי לסבר את האוזן:, לפני ארבעה חדשים נעשתה עסקת טיעון לנהג משאית שהרג אף הוא שבעה נוסעים לפני שלוש שנים בתאונה מזעזעת בנשר. בכתב האישום נכתב בין היתר כי הנהג הוביל חלוקי נחל במשקל העולה על המותר, וכי לא דאג למצב הבלמים שלו. העונש לאחר עסקת טיעון מקילה: שבע שנות מאסר!!!".

ולדר המשיך וציין דוגמה נוספת: "צעיר בן 21 מנהריה, שגרם לתאונת דרכים בה נהרגו שלושה מחבריו נידון לחמש שנות מאסר בפועל. עמרם הסיע ארבעה מחבריו לבילוי בחיפה, כשלאורך כל הדרך ירד גשם, והכביש היה רטוב וחלק. כאשר הגיעו לצומת כפר מסריק, האט פתאום הרכב שנסע לפניו, ועמרם ניסה לבלום. לאחר מכן הסיט את המכונית לשמאל, עלה על אי-תנועה ופגע בשלושה כלי רכב שנסעו בנתיב הנגדי. שלושת הנוסעים שישבו מאחור, ירון לביא, ניר נגולה וצבי קויפמן, נהרגו במקום – חבר נוסף נפצע קל. תקראו שוב את האישום. הוא לא היה שיכור, הוא אולי נהג ברשלנות".

(צילום: פלאש 90)

מה ההסבר לזה שהוא קיבל חמש שנים, ואילו הנהג באסון הרכבת 21 חודשי מאסר בלבד?

ולדר מציין הסבר להבדל זה, "אני רוצה לספק כאן הסבר משלי להבדל הזה, הסבר שיש בו מסר עצום לכל אחד ואחד מאתנו".

"היודעים אתם מה ההבדל המהותי בין נהג אסון הרכבת לבין שני הנהגים האחרים? "אצל הנהגים האחרים הגיעו בני משפחות ההרוגים לאולם בית המשפט, הסתכלו בעיניים של השופט ואף נשאו כיתובים על חולצותיהם בנוגע לדמם השפוך של בני משפחותיהם.

"מלבד הסניגורים שעשו את מלאכתם, לא היה מי שימליץ יושר על הנהגים. השופט (שהוא בשר ודם ולא פועל על פי חוקי התורה), היה צריך לבחור במי להתחשב. בנהג שהרג או באימהות ובאבות שעמדו לו מול העיניים, במקרה הטוב בכו ובמקרה הפחות טוב האשימו. השופטים החטיפו לנהגים כהוגן", ממשיך ולדר בדבריו.

ולדר ממשיך ומתפעל מהתנהגותם האצילית של בני משפחות ההרוגים: "אבל באסון הרכבת, ההרוגים היו בני משפחה חרדית. קרוביהם בעלי אמונה היודעים ש'מאת ד' היתה זאת, היא נפלאת בעינינו', לא זו בלבד שלא שאפו לנקם ולעונש אלא ההיפך הגמור", כתב כשההתפעלות מנקדת את מילותיו.

ולדר משחזר את תגובתו של אביו של ר' אריה ברנשטיין ז"ל אל הנהג בימי השבעה הקשים. "מיד כשהודיעו לאביו של המנוח ר' אריה – ה"ה ר' אברהם ברנשטיין – שמשפחתו של הנהג מגיעה לנחם אותם אמר ר' אברהם, 'אנחנו מקבלים אותם בכל הכבוד הראוי, אין לנו שום טענות כלפיהם'. והאח ר' בנימין הוסיף, 'הם כמו משפחה שלנו, ממש כך'.

"הם פרשו הצידה לחדר צדדי – ושם החל ר' אברהם לנחמם ולעודדם, שאין לו שום טענות כלפי הנהג שהיה סה"כ השליח לגזרה שנגזרה משמים. והוסיף, שהוא בטוח שהקורבנות כיפרו על כלל ישראל ולכן אין כאן כל מקום לכעס", משחזר ולדר.

"בני המשפחה לא הסתפקו בזה וביקשו לדבר עם הנהג עצמו, העלו אותו על רמקול והוא החל לבקש סליחה בקול שבור ורצוץ. מיד ענה לו האב ר' אברהם, שאינו צריך לבקש סליחה. והוסיף, שהוא מבקש מאד ממנו ומשפחתו להיות בקשר רצוף איתם כי הוא מרגיש אליהם ממש כאל בני משפחתו, והם (משפחת ברנשטיין) מעוניינים אף לעזור למשפחתו בכל נושא הצריך עזרה בין בעניינים כספיים ובין בשאר הדברים על מנת שיוכלו לעבור את התקופה הקשה הזו בקלות.

"מכאן ואילך בכל ענייני המשפט עשו בני משפחת ברנשטיין הכל כדי להביא לזיכויו של הנהג. וזה בדיוק מה שקרה. לבכות מזה", מסכם ולדר במילים נרגשות.

בהמשך הטור, הנקרא 'מליצי יושר', מקשר ולדר את סנגורם של בני המשפחה לעונשו הקל (יחסית) של הנהג, וממליץ לכל אדם לדאוג שיהיו לו מליצי יושר לקראת יום הדין.

"אני רוצה לקחת את זה לימים הללו, ימי אלול", כותב ולדר. "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, אך ראוי לו לאדם שידאג שיהיו לו מליצי יושר. אמנם הקב"ה חנון ורחום גם "באין מליץ יושר מול מגיד פשע", אך ברור שאם יש מליצי יושר, הסיכוי לעבור את מידת הדין גדול יותר.

"הדוגמא הארוכה שהבאתי כאן אינה אלא משל, אך מפליאה בחדותה. כיצד דברים צדדיים שאינם קשורים לכאורה לכשל של האדם, משפיעים בגזירת דינו.

"במקרה של נהג תאונת הרכבת, העובדה שבני המשפחה היו לו למליצי יושר ולא לקטגורים, אפשרו לקטגורים ולשופט לראות את צדדי הזכות, את המחדלים והכשלים של רכבת ישראל ומשרד התחבורה, ולאפשר לו לצאת בעונש מזערי. במקרים האחרים לא היו מליצי יושר, והנהגים זכו ליחס של "ייקוב הדין את ההר", אך כאשר יש מליצי יושר ניתן לעבור את המשפט בחסד וברחמים", מבהיר ולדר את כוונתו.

"איך עושים זאת בפועל?" הוא שואל, ומשיב מיד על ידי דוגמה: "סיפר לי איש עסקים, שפעם ראה במרכול משפחה מעוטת יכולת והודיע להם בהחלטה של רגע שיעמיסו על העגלה שפע מוצרים והוא ישלם עבורם. כשראה שהם מהססים רץ ופשוט מילא את העגלה עד אפס מקום במוצרים טובים ויקרים. החשבון הגיע לכלל אלף שקל.

"באותו שבוע התקשרו אליו בני המשפחה ואמרו לו: 'בכל פעם שאנחנו שמוציאים עוף מברכים אותך, בכל פעם שפותחים קופסת שוקולד מברכים אותך'. האיש אמר לי כי מעולם לא תיאר לעצמו שסכום שהוא פעוט בשבילו יביא לו שפע כזה של ברכות. מאז הוא מקפיד על המנהג בכל הזדמנות ומרגיש שזה נותן לו את הברכה בעסקיו.

"כמו כן, תרומה לכוללים ולאברכים. אנשים שאין להם זמן ללמוד יכולים להחזיק תורה ולגרום לגופי תורה להיות תלויים בהם", ממשיך ולדר את הצעותיו להרבות מליצי יושר.

"הדברים אמורים גם לחסד בגופו, לסיוע לאנשים הזקוקים לעזרה פיזית, ואפילו ליחס טוב כלפי גלמודים ואנשים שאין מי שיתעניין בשלומם.   

"אם כל אחד ידאג ל'רצועת ביטחון' כזו ולמליצי יושר אלו, הוא מבטיח את עצמו יותר לעבור את הימים הנוראים ואת יום הדין בשלום ולזכות לכתיבה וחתימה טובה", מסכם ולדר את טורו הנוקב.