מוטי גלעדי: "עוד בבית ילדותי ספגתי את האהבה לתנ"ך"

"הנני העני ממעש ... נרעש ונפחד..." קולו של מוטי גלעדי מתנגן ונישא ברמה, כאשר אנו מבקשים ממנו לשמוע על ההצגה החדשה – 'המלבוש', שהוא עומד לקחת בה חלק מרכזי.

ההצגה היא מבית תיאטרון אספקלריא, ומשחקים בה דני שטג, יגאל פילר, ציון אשכנזי, ובתפקיד הדומיננטי - מוטי גלעדי.

אומנם ההצגה נכתבה במקור על ידי שי עגנון, והוא כלל לא הכניס בה את הקטע הלקוח מתפילות הימים הנוראים, אבל מוטי גלעדי, אשר נולד אל תוך המסורת, והאמונה החזקה מלווה אותו עד היום, הרגיש כי זה פשוט נדרש להוסיף את הקטע הזה. אז הוא הוסיף.

למי שלא יודע, ולא מכיר את השחקן המעניין שעומד לפנינו, נבהיר כי גלעדי אינו מוכן לשמוע על עצמו רק כשחקן, אלא הוא עושה עוד הרבה מעבר לזה – הוא כותב חלק גדול מההצגות, משתתף בבניית התפאורות וחי את הבמה מכל הזוויות האפשריות. "מרבה מלאכות, מרבה ברכות", הוא מצטט פתגם מוכר באידיש, ועד מהרה מתברר שזו לא השפה היחידה שהוא דובר, שכן במסגרת משחקיו על הבמה הוא לימד את עצמו לא פחות מ-21 שפות נוספות.

תמונות מתוך ההצגה

לא רוצה להתנצל

מוטי גלעדי נולד בכרכור, לפני שבעים שנה בדיוק. כנער הוא עבד בקטיף תותים ובצביעת צינורות אינסטלציה באזור, אלא שלצד זאת, הוא גם היה חובב במות מושבע, וכשאנו שואלים אותו מתי הוא התחיל לעלות על הבמה, הוא משיב שכבר בגיל שנתיים וחצי. "אז הייתה ההופעה הראשונה שלי", הוא מסביר ברצינות, "כבר אז אהבתי להציג, לשיר ולהמחיז מחזות".

מאוחר יותר, הגיעו פעילויות כמו הצגות ומקהלות במסגרת הלימודית – החל מבית הספר בכרכור ועד התיכון בפרדס חנה, ואחר כך הגיע גם השירות שלו בלהקה הצבאית.

"התקבלתי ללהקה בעיקר בגלל השירה שלי והחיבור למוזיקה", הוא מסביר, "אבל מהר מאוד התחלתי לכתוב בעצמי את השירים ואת המחזות שהועלו בה, כי גיליתי שהחליפות הטובות ביותר הן אלו שאני תופר במו ידיי. עד היום, אני משתדל להוסיף לכל הצגה שאותה אני מעלה נגיעות מפרי עטי. אבל זה לא רק בגלל שאני אוהב את הכתיבה שלי", הוא מדגיש, "אלא גם בגלל שאני חושב שבהצגה צריך להיות בסופו של דבר ערך מסוים, ודווקא בגלל שבמשך השנים זכיתי בסטריאוטיפ של בדרן וחקיין (הוא עוצר לרגע את הריאיון ואז הוא הופך את קולו לעמוק ונשמע בדיוק כמו בנימין נתניהו, וברגע השני, הוא משנה את הטון ונדמה לנו שהרב ישראל מאיר לאו יושב לפנינו) "למרות זאת", הוא ממשיך, "אני חושב שאין מצב בעולם להצחיק את הקהל בלי תוכן, ואם נרצה לדייק נקרא לזה במילה כללית – 'רמה'. ואני באמת משתדל במשך 52 השנים שאני מופיע לפני קהל, לשמור על הרמה שלי וגם על רמתם של הצופים. אני לא אעשה משהו שנכדיי יתביישו בו במשך הדורות. היו לא מעט סרטים ומחזות שדחיתי ולא השתתפתי בהם, כי הם זלזלו לדעתי באינטליגנציה האנושית".

השחקנים: יגאל פילר, דני שטג וציון אשכנזי (צילום: מוקי שוורץ)

האמת היא שלכל שחקן יש לפעמים ביטויים פזיזים שהוא אומר ואחר כך מותקף. לפני השיחה שלנו ניסיתי למצוא ביטויים כאלו בארסנל שלך ולא ממש מצאתי...

"את גם לא תמצאי, כי לא היה ולא נברא, הפיקוח שלי נמצא בתוך-תוכי. יש לי המון מודעות עצמית, וזה אומר שאני מודע מצוין גם למעלות שלי וגם לחסרונות, ומכיוון שבמשך חיי גדלתי עם די. אן. איי של אמונה וערכים, אז אי אפשר לקחת את זה ממני. מכירה את המילים - 'לשם ולכבוד ולתפארת'? לשם אני מפנה את עיניי. הקהל מבחינתי הוא קודש קודשים ואגלה לך סוד: למרות שאני עוסק בתחום כבר 52 שנה, אני עדיין רועד מפחד כשאני עולה על הבמה, כי בשבילי זה כמו הפעם הראשונה, ואני לא רוצה להגיע לרגעים בהם אצטרך לצאת בהתנצלות כזו או אחרת. אני רוצה מהרגע הראשון לא לפגוע באף אחד".

זו כנראה גם הסיבה לכך שלהצגותיו של גלעדי נוהרים מכלל המגזרים באוכלוסייה הישראלית. "אבל למגזר החרדי עדיין לא זכיתי להגיע", הוא אומר בצער. "אומנם תמיד יש בקהל שיושב מולי גם כאלו עם כובעים וחליפות, וגם היו לי מספר אירועים חרדיים שהשתתפתי בהם, אבל הייתי שמח להיכנס למגזר קצת יותר, כי אני חושב שיש לי הרבה מה למכור להם".

טעמי המקרא מבית אבא

ודווקא כעת, באווירת הימים הנוראים, מוצא את עצמו גלעדי כשהוא נסחף ומדבר על ימים הזכורים לו מבית אבא. "גדלתי בבית מוקף בפרדסים", הוא מעלה זיכרונות, "אני זוכר שביום כיפור היה בבית חושך טוטאלי, לא הייתה נפש חיה ולא היה שום אור, אפילו לא ברחוב. זו האווירה שלתוכה צמחתי, וגם ספגתי לתוכי את האהבה לתנ"ך".

כחלק מכך הוא למד בגיל צעיר מאוד אצל ר' פסח קפלן זצ"ל שהיה בקיא בנוסח התפילות ובקריאת ההפטרות, וכך הוא רכש לעצמו ידע עצום בכל נושא טעמי המקרא. "לצערי לא כולם מדקדקים בקריאה כנדרש, ואני מוצא את עצמי לא פעם מתחזן בבתי כנסת ועולה לתורה, כי פשוט אין מישהו אחר שיעשה זאת. אני שמח בכך, ואוהב את זה".

והוא גם מציין כי בשל החיבור המיוחד שיש לו עם התנ"ך, הוא גם מרבה לצטט ממנו במערכונים שלו, "כי הוא פשוט חקוק בתוכי", הוא מסביר, "בכלל, תמיד אהבתי והתחברתי לתפילה. אני גם נמשך מאוד למנהגים השונים, ולמעשה, אני נחשב לדתי מאוד בלב".

בכנות - האם יש סיכוי שיום אחד נראה אותך מתקרב עוד יותר ליהדות?

גלעדי עוצר לרגע, ואז מסביר: "אני לא חושב שזה מה שצריך לצפות ממני, כי יש הרבה אומנים שעוברים מקוטב אחד לקוטב השני, אבל אני מעולם לא הייתי מנוגד ליהדות. להיפך - אני גדלתי בתוך העולם הזה, אני דתי מאוד בלב פנימה, וזה כולל מצוות וערכים".

והוא גם מרגיש מחויבות. מחויבות למוסר ולעם היהודי. "לפני מספר שנים הוזמנתי לפסטיבל אידיש בתיאטרון וורשא. מדובר בתיאטרון מפורסם שביקש ממני להופיע דווקא באידיש, מול המון צופים (רובם המוחלט גויים פולניים). השקעתי בהצגה הזו המון, כי ראשית כל למדתי היטב את השפה הפולנית, ושרתי שם והופעתי בפולנית, עם הניב המקומי המדויק. זה הדהים אותם, אבל לצד זאת, גם השתמשתי הרבה באידיש, והצלחתי להוכיח להם, כי כל המנגינות בעולם הן בעצם יהודיות. זה היה אירוע מרגש כל כך, כאשר עמדתי בפולין, על האדמה שבה נכחדה כל משפחתי שכלל לא הכרתי, והצלחתי להוכיח לכל הגויים שיושבים מולי שעם ישראל חי וקיים".

ואם כבר מדברים על עם ישראל, זה המקום לציין שגלעדי מציג את עצמו גם כמחובר מאוד לראש הממשלה בנימין נתניהו, ובמשך שבע שנים הוא ליווה אותו בצוות האסטרטגי במשרד. ישנם לא מעט נאומים שמאחוריהם הוא מסתתר, אבל הביטוי המוכר ביותר בשמו לקוח מן הנאום של נתניהו בעצרת האו"ם בספטמבר 2011, שם פנה ראש הממשלה ליו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן וביקש: "Let's Talk דוגרי". הקרדיט לשורה הזו, אשר הייתה ללא ספק אחת השורות הבולטות בשיח הציבורי, שייך לשחקן הבלתי נלאה.

מתלבש על המלבוש

בימים אלו, כאמור, חבר גלעדי לתיאטרון אספקלריא והוא נוטל חלק נכבד בהצגה 'המלבוש', בעיבוד של חגי לובר ובבימוי פרופ' מלכה.

"היה לי חיבור עם אספקלריא כבר מהרגע הראשון", הוא מציין, "וזה לא רק בגלל התוכן של ההצגה, אלא גם מכיוון שבזכות החזרות הרבות, זכיתי לכך שהביקורים שלי בירושלים הפכו להיות תכופים יותר. במשך החודשים האחרונים גמאתי את הדרך מקיסריה (מקום מגוריי) לירושלים הלוך ושוב, שזו טרחה לא קטנה, אבל זה נתן לי המון. מבחינתי זה היה מדהים - הסתובבתי ברחובותיה של העיר וספגתי מגוון אנתרופולוגי מיוחד".

והוא גם מוסיף בנימה אישית: "ההצגה שלנו עוסקת הפעם בסיפור בעל מסר עמוק. היא מבוססת על מחזה בו רואים אותי כשאני משמש בתפקיד החייט שנדרש לתפור לשר מלבוש, אני נשבע שאצליח, אך פשוט זה לא עולה בידיי. השר הוא טוב לב ונותן לי צ'אנס נוסף, אך גם אז זה לא מצליח לי. כשאני ממחיז את ההצגה הזו, אני מרגיש שאני ממחיז את החיים שלי, כי בעצם, אין דבר שלם בעולם שלנו, אבל כולנו מוכרחים לשאוף לטוב".

האם בכוונה יצאתם בהצגה דווקא בחודש אלול?

"לא, זה דווקא לא היה מתוכנן. ההצגה כבר הייתה אמורה לעלות לפני מספר חודשים, אבל  משמיים גלגלו כך ובאמת המסר הזה מתאים מאין כמוהו לקראת הימים הנוראים – כי זה מה שנדרש מאתנו, לתפור לשר, לאלוקינו, את המלבוש החשוב והמתאים לו ביותר. הלוואי שנצליח במשימה".