אברי הגוף אינם שייכים לנו – ולכן מותר לנו להשתמש בהם רק לפי רצון בוראנו

"זכרון תרועה" (ויקרא, כ"ג כ"ד)

בכל המצוות, לפני שמברכים עליהן, מגלים אותן. אם זו מצוות תפילין, אם אלה ארבעה המינים, וכן בשאר כל המצוות. המצווה היחידה המוסתרת מעין כל היא מצוות שופר. עד שבאים לקיים את המצווה, מצניעים את השופר שלא יראוהו.

ומסבירים רבותינו, שהסיבה היא שכשבא אברהם לשחוט את יצחק בנו על גבי המזבח, קינן בליבו חשש שמא ירצה השטן למנוע את קיום המצווה ויטיל בו אבן, יעשהו לבעל מום ויפסול אותו לקרבן.

מה עשה אברהם?

כיסה את יצחק בנו שלא תשלוט בו עין הרע, וכדי להזכיר את הזכות הנוראה הזו גם אנו מכסים את השופר, שכל עניינו הוא הַזְכרת זכות עקידת יצחק.

שני עניינים למדנו מכאן. הראשון, שלשטן יש כח למנוע, וכוחו בזה רב מאוד. עד כדי כך שניתנה לו רשות לזרוק אבן על יצחק כדי לפוסלו. והדבר השני הנורא בזה, הוא, שדומני שזו הפעם היחידה מיום ברוא אלוקים שמים וארץ שאבא מכסה ומעלים את בנו במטרה אחת ויחידה: להביאו לשחיטה!

אם הזדמן לנו פעם לשמוע שאב מכסה את בנו, זה כדי למנוע דברים אלה, דהיינו שלא יזיקו לו, אך היכן שמענו שאב שומר את ילדו-חביבו במטרה לשוחטו?

זו הזכות הגדולה של עקידת יצחק אותה אנו מזכירים בימי הדין והמשפט.

איברים חינם אין כסף

דבר נוסף עוררני עד למאוד. באיטליה קיים מרכז למכירת איברים. מחירה של כליה משובחת הוא חמשים אלף דולר טבין ותקילין. לפי זה לא קשה לשער מה יהיה מחירה על עין טובה ובריאה, או מחירו של מוח, אם יימכרו שם.

והרי אנחנו זכינו במתנת שמים, שיינתנו לנו איברים אלה חינם, בלא תשלום כלל. יש לנו ב"ה עיניים בריאות, כליות שלימות, וכן כל שאר האיברים. האם חשבנו פעם מדוע לא תבעו מאתנו מחיר עבור הגוף היקר שלנו, ששוויו לפי האמור לעיל, מגיע למליון דולר?! ואולי אף הרבה יותר!

הרי עצם העובדה שקיבלנו הכל חינם, היא-היא הראייה שדורשים מאתנו משהו על חשבון זה.

ומה באמת שואל הקב"ה מאתנו? -

שנשתמש באיברים שנתן לנו לעשיית רצונו ולקידוש שמו הגדול, ותו לא. שלא נביט בדברים שלא שייכים לנו, שלא נאזין לדברים שאינם הגונים, וכיוצא בזה ביתר האיברים.

חסידים מפרשים את הפסוק (תהילים, פרק כ"ז פסוק ד') "אחת שאלתי מאת ה'", כך: "אחת" - זו הנשמה, "שאלתי מאת ד'" - הִשְאילו לי אותה משמים, ואני בחזקת שואל עליה. "אותה אבקש" - אני מבקש לשאול אותה גם להבא. והרי דיניו של שואל מאוד חמורים, וחייב הוא אפילו באונס, ומהיכן יהא לי הכוח לשומרה היטב?

והתשובה: מכוח הדין שאם היה בעליו עמו במלאכתו, פטור מלשלם; לכן, "שבתי בבית ד' כל ימי חיי", אהיה כל הזמן עם המשאיל ואז אפטר מלשלם.

העוור ליד 'דובק'

זכורני בימי צעירותי בישיבת סלבודקה הבחנתי בבחור ההולך מדי בוקר לרחוב רבי עקיבא ונעצר ליד מפעל "דובק", ולא ידעתי מה מושך אותו לשם. פעם אחת עקבתי אחריו וראיתי שלפני שהוא מברך "פוקח עוורים" הוא מתבונן בעוור היושב שם ברחוב, שעולמו חשך בעדו.

אז, כשהוא יודע ומרגיש בצערו של העוור, ומבין בדעתו איזה יסורים נגרמים לאדם בשל עוורונו, אפשר לברך ולהודות להקב"ה בשמחה על העיניים הבריאוֹת שהעניק לנו ברוב חסדו.

נדע נאמנה, שהאיברים ניתנו לנו כדי לעשות רצון האלוקים, ורק לשם כך יש רשות להשתמש בהם. אחרת ניחשב כגזלנים של ממש.

קיים את המצוות ברגליים והכאבים חלפו כלא היו

הנהגתו של הקב"ה ב'מידה כנגד מידה' מביאה חיזוק רב לכל יהודי, היודע שגם אם חלילה מתרגשת עליו צרה גדולה, תהיה לו דרך להפטר ממנה אם ישכיל ויידע מדוע הביא עליו קודשא בריך הוא דווקא את הצרה הזו.

בניגוד להשקפה השוררת במקומות שאינם מושתתים על דרך התורה, התולים כל אירוע בסיבות צדדיות ומקריות, יודע היהודי המאמין שהקב"ה לא עביד דינא בלא דינא, ואם ניחת עליו אסון רח"ל, הרי שהפתרון היעיל ביותר תלוי בתיקון הדבר המקביל שבו עווה ופשע.

מעשה שהיה ביהודי שניכנס לביתו של הרב וסיפר על כאבים עזים שתקפוהו ברגליו. כשהלך להיבדק אצל רופא, שלחו הלה לבצע צילום מקיף על הרגל, וכשהתשקיף היה בידו קבע הדוקטור שהכאבים מתעוררים כתוצאה מבריחת סידן בעצמות הרגלים.

היהודי סיפר שלפני שהתחיל את הטיפול הרפואי הממושך שרשם לו הרופא, החליט ליטול את ספר "חרדים" לידיו ולראות מה נאמר שם אודות החיובים המוטלים על רגליו של היהודי ואילו מצוות ניתן לבצע בעזרתן. על ידי כך יוכל להיווכח במה חטא ופשע ואולי ירצה ה' את תשובתו ויירפא לו.

בין יתר המצוות שמציין ה"חרדים" ברגליים, נאמר שעליהן לרוץ לבקר חולים, לנחם אבלים ולשמח חתן וכלה. בתוך כך נזכר מיודענו שזמן קצר לפני שתקפוהו הכאבים ברגליו, שמע על חבר טוב המאושפז בבית חולים ומחמת עומס הטרדות שהיו לו לא הלך לבקרו. בתוך כדי דיבור נזכר גם שזלזל בניחום אבלים של קרובי משפחה וגם בשמחת חתן וכלה.

החליט האיש לאזור כוח, ולמרות כאביו העצומים שהלכו ותכפו, התאמץ לקיים את שלשת המצוות הללו ברגליו, ואף סיפר את סיפורו וביקש שיסלחו לו על שלא ניצל את הרגליים לקיום המצוות הללו.

וראה זה פלא, בתוך זמן קצר מאד הוטב המצב, הכאבים פחתו מיום ליום, עד שלא נזקק כלל לטיפול הרפואי, וקם והיה כאחד האדם.

ללמדנו, הוסיף הרב, שעוד לפני שמתחילים בטיפולים רפואיים יש לבצע טיפול יסודי ב"מידה כנגד מידה" ולנסות לאבחן את המידה שחטאנו בה כדי ללמוד ממנה על המידה שנענשנו בה.

סיפור נוסף באותו ענין מסופר בספר "טללי אורות" על הגר"ח מוולוז'ין זצ"ל שהקפיד תמיד להתפלל במקום שיש בו ספר תורה, ופעם בחתונת בנו רבי יצחק מוולוז'ין לא היה בנמצא ס"ת, ואחד הרבנים החשובים אמר לר' חיים שאפשר להתפלל גם ללא ספר תורה. ביטל הגר"ח מוולוז'ין את דעתו לדעת הרב ההוא והתפלל כך, ללא הספר.

משחזר לביתו גילה שספר התורה הניצב בחדרו נגנב... לא פנה ר' חיים למשטרה כדי שזו תאתר את הגנב אלא החל מיד להתוודות על כך שהתפלל ללא ס"ת, והנה עוד במהלך התפילה הושב לפתע הספר למקומו. היה זה הגנב בעצמו שהחליט לעשות תשובה ולהחזיר הספר לבעליו.

משפתחו את הספר התברר שכל היריעות נמצאות, לבד מהיריעה שקראו ביום החתונה.

ידע אותו רבן-של-כל-בני-הגולה שגניבת ספר תורה אינה מתרחשת סתם כך, ללא סיבה, או ש"במקרה" הצליח הגנב לפרוץ את ההיכל. לא כך הם פני הדברים. וכיון שחיפש את מקור הסיבה, ואף התוודה עליה, קיבל מיד את הספר בחזרה.

עידוד רב אפשר לשאוב מסיפורים אלה הממחישים לנו פעם אחר פעם את מציאותו בעולם של אבינו שבשמים ואת השגחתו התמידית על כל צעד ושעל של כל בן מבניו האהובים. ואם עלה בדעתנו שרק אצל הגאון ר' חיים מוולוז'ין מתרחשים מקרים כאלו, יבוא הסיפור הראשון ויוכיח כאלף עדים שגם יהודי בדורנו, המפשפש במעשיו ושב עליהם בתשובה שלימה, זוכה לראות נס גלוי ולהירפא באורח פילאי מתחלואיו.

ובעצם, אין בכך פלא. זה "טיבעו" של העולם, יציר כפיו של א-ל עליון.