קשב וריכוז - נורות האזהרה להורים שאכפת להם

תלמידים לרבבות חובשים את ספסל הלימודים. לא כולם הולכים ושבים בשמחה, לא כולם חוזרים עם חוויות הצלחה. תלמידים רבים חווים תסכול בבית הספר ומתקשים להתמודד עם המטלות הרבות. המשימה המרכזית שאליה חשוף התלמיד הממוצע היא משימת ההקשבה. הקשבה אינה מלאכה קלה, אפילו מבוגרים מתקשים לעמוד בה. האם ילדכם מתקשה להקשיב? יתכן שהוא זקוק לעזרה, וטיפול מתאים יכול למנוע ממנו סבל.

",למה את לא שומעת מה שאומרים לך?", חגית שוב ושוב התרגזה על שירה. זו ילדה קופצנית, שכל הזמן מדלגת מעניין לעניין. בנות בגילה כבר עוזרות בקניות ובסידור הבית. היא היתה אצל גיסתה בשבת וראתה איך התאומות בנות גילה של שירה לוקחות פיקוד. הן סידרו את הבית למופת. הן ערכו את השולחן ולא היה צורך להזכיר להן כל רגע מה הן באמצע לעשות בעצם. רק שירה מפונקת כזאת. לא עושה שום דבר, אלא אם כן אומרים לה עשר פעמים.

היא ניסתה שוב לומר לשירה לסדר את החדר. "שירה, אני יורדת למכולת. כשאני חזרת אני רוצה לראות חדר מסודר למופת". שירה הנהנה במרץ, והשיבה: "אני רק גומרת את הפרק הזה".

חגית נאנחה לעצמה. היא ידעה בדיוק מה יקרה עם הפרק הזה. הוא יגרור את זה שאחריו, ואחר כך את הפרקים הבאים. שירה לא תזכור בכלל מה היא הבטיחה לעשות. "שירה, תעצרי! אל תגמרי עכשיו את הפרק. קודם תסדרי ואז תוכלי להמשיך לקרוא".

"אוף!!!" שירה טרקה את הספר בחמת זעם והתחילה לסדר. ראשון בערימת הניירת מעל שולחנה היה המכתב מצביה. הי, היא שכחה לענות לה עליו. כבר קבלה את המכתב הזה לפני יומיים. בטח צביה מחכה למענה. אז היא תכתוב לה מכתב תשובה יפה. הוציאה נייר מכתבים צבעוני והחלה מקשטת אותו. חושבת מה לכתוב ותוך כדי משרטטת לבבות ועיגולים, ריבועים וקווקווים.

המכתב סחף אותה, חוויות ורשמים, ציורים ובדיחות. אמא של שירה חזרה מהמכולת ופגשה ילדה שקועה במחוזות קסומים. הבלגן שעל שולחנה נראה בדיוק כפי שהיה קודם לכן, ואולי בעצם יותר. כלי הכתיבה הססגוניים שלא היו פה קודם נוספו להמולה, ועכשיו שירה כותבת במלוא הריכוז.

"שירה???"

"אה, בטח, אממממ... שכחתי".

האם יש לשירה בעיה בזיכרון? למה היא כל הזמן שוכחת? למה היא מתחילה לבצע משימות ועוצרת פתאום באמצען? שירה כבר תלמידה בכיתה ב'. גם בבית הספר היא כל היום שוכחת: שוכחת מחברות ושוכחת שיעורי בית, שוכחת את האוכל ושוכחת לפעמים להכין בכלל מערכת.

למה הילדה הקטנה והצעירה הזו שוכחת? בגן נראה היה ששירה ילדה מוכשרת. זכרה את הסיפורים מהגן וסיפרה תמיד בשטף ובביטחון. מה פתאום קרה לה? היא מוצלחת כל כך, אז למה היא שוב ושוב שוכחת?

בקלמר של שירה כבר חסרים כלי כתיבה רבים, כי הם נשכחו בכל מיני מקומות אבודים. בילקוט שלה יש חפצים מיותרים שמעמיסים ומכבידים, אבל שירה בכלל לא טורחת לסדר. כאילו לא אכפת לה מכל העניין. הילקוט? זה העול של אמא.

שירה כבר ילדה גדולה והילקוט אמור להיות על כתפיה בלבד. כך קורה אצל החברות בנות גילה. הן אלו שמסדרות את הילקוט והן אלו שטורחות להכין מערכת בקפידה. הן מארגנות את הספרים והמחברות וגם אחראיות לגבי תכולת הקלמר. האינטואיציה הפנימית של חגית מאותתת לה ששירה לא בשלה. היא לא מסוגלת עדיין לנהל בעצמה את חפציה, ולכן היא רואה צורך להתערב ולסייע. היא בודקת מדי פעם את הילקוט של שירה. עוזרת לה להשליט סדר ומשלימה חפצים אבודים. אולי זה גורם לשירה לזלזל ברכוש שלה? יכול להיות. בכל אופן לא נראה בינתיים ששירה יכולה לקחת אחריות בעצמה. למה? אם היא כל כך חכמה ומוצלחת, מה פתאום היא מתנהלת בצורה כל כך מוזנחת?

שירה, כמו ילדים רבים אחרים, מתנהגת בצורה שמאפיינת בעלי הפרעת קשב. היא מלאת מוטיבציה למלא משימות ויש לה מזג נוח. היא לא מעוניינת להרגיז את המבוגרים או לאכזב אותם. ההתנהלות שלה נגרמת למרות רצונה, והיא לא מצליחה להתרכז במשימות יום יומיות מורכבות. חגית התייעצה עם המורה. זו המליצה לפנות לאבחון של קשב וריכוז. "בבית הספר נדרשים הילדים לרמה גבוהה יותר של קשב וריכוז. הרבה דברים שלא באו לידי ביטוי במסגרת הגן צצים במסגרת בית הספר. יתכן ששירה סובלת מהפרעת קשב וזה מקרין על ההתנהגות שלה. שכחת חפצים והסחות דעת במילוי משימות מורכבות הם איתותים אופייניים. כדאי לכם לבדוק את הנושא".

הוריה של שירה ניעורו והלכו לבדוק את העניין. אמנם אבא שלה חשב שסתם מגזימים פה, ועושים עסק מכל דבר, ובכל זאת הוא נאות לשתף פעולה. יבדקו, מה יפסידו?

הבדיקה העלתה כי ההשערה של המורה היתה נכונה. אכן התנהגותה של שירה הסגירה את הקושי והיו בה חלק מן התסמינים האופייניים.

איתותים

איך מזהים הפרעות קשב וריכוז? גם במסגרת הבית ניתן לזהות איתותים אופייניים להפרעות קשב וריכוז. להלם נמנה חלק מן האיתותים, על מנת שתוכלו לשאול את עצמכם אם יש צורך להפנות את ילדיכם לאבחון.

1. מוישי הלך למכולת לקנות לחם. הוא התרגש מאוד מן המשימה, כי היתה זו הפעם הראשונה שבה הוא יוצא לקניות לבדו. מוישי התלהב מכך שסומכים עליו ומפקידים בידו כסף אמיתי. הוא אחז את המטבע של עשרת השקלים ודילג בשמחה לכיוון המכולת השכונתית הקרובה. אמא שלו חיכתה לו בבית, מקווה שיחזור שמח ומלא סיפוק. לאחר רבע שעה חזר מוישי מייבב ובוכה במבוכה. מה קרה? דקות ארוכות ניסו להרגיע אותו, עד שמוישי סיפר: "נאבד לי הכסף". אילו היתה זו פעם ראשונה, לא היתה אמא שלו מייחסת חשיבות לעניין, אבל מכיוון שזו לא הפעם הראשונה וגם לא הרביעית, זה היה נראה לה קצת יותר  מדי.

התופעה - איבוד חפצים: הילד מרבה לאבד חפצים, ואפילו חפצים חשובים.

2. "אתה שומע או לא???" שמע אבי את עצמו גוער במרדכי. "אני מדבר לקירות?" הוא שמע את עצמו צועק בתסכול. אז הוא פתאום חשב לעצמו: אולי מרדכי באמת לא שומע? הם פנו לבדיקת שמיעה והתברר שמרדכי שומע מצוין. אבל בכל זאת היתה תחושה כזו שמרדכי לא שומע. "אולי הוא שומע, אבל הוא לא מקשיב. יש לו דמיונות ומחשבות משל עצמו והוא לא שם לב למה שמדברים אליו".

התופעה – חוסר קשב. פונים אליו בדברים והוא לא מקשיב. אין זו תופעה התנהגותית הנובעת מחוסר רצון לציית ולשמוע, אלא תופעה חסרת שליטה הנובעת מחוסר ריכוז.

3. ציפי סובלת מהפרעת קשב וריכוז. כאשר מבקשים ממנה לבצע משימה, היא נענית ברצון, אבל לא מבצעת אותה. היא תמיד שוכחת ומלאת תירוצים להצדיק את עצמה. ציפי אינה מתכוונת לזלזל. מילוי הוראות הוא מדד חשוב מאוד וכאשר ילד אינו מצליח לציית להוראות, יש לבדוק מה סיבת העניין. בדרך כלל ילדים נורמליים רוצים להשביע את רצונם של המבוגרים בסביבתם. ילד רוצה לרַצות, חשוב לו לחוש שהוא מספק את הציפיות של הסביבה, וכך הוא מעוניין למלא את ההוראות שהוא מקבל. כאשר ההוראות מתאימות לגילו ולרמתו, וכאשר הוא מסוגל למלא אותן ומתחמק, חשוב לבדוק את סיבת הדבר. מה הם המניעים? האם משהו 'ניתק' בחוט מחשבותיו וגורם לו להפסיק במה שתכנן לבצע? כדי לברר זאת כדאי לנסות לבודד משימות מורכבות לחלקים קטנים. כך למשל במקום 'סדר את המטבח' מנסים לומר 'זרוק לפח את הצלחות החד פעמיות'. ואחר כך 'יפה מאוד. עכשיו אסוף את הסכו"ם לכיור.' אחר כך בשלב הבא: 'נהדר. עכשיו הדח את הסכו"ם', וכן הלאה על זה הדרך.

4. עצלן – המילה עצלן היתה בעבר נחלתם של כל המתקשים והנכשלים. כמה חוסר צדק יש בדבר, כמה כאב ועלבון. האומנם כל מי שאינו מצליח יואשם בעצלות? והרי יש משקיעים עם מוטיבציה גדולה וחוסר יכולת. יש תלמידים שהיו רוצים בכל מאודם להצליח, אך הדבר נבצר מהם. פעמים רבות מהווה העצלות חיפוי על קושי והפרעה. כיום נפוצה ההבנה כלפי תלמידים שאינם מסוגלים להגיע להישגים והם לאו דווקא עצלנים, אלא מתמודדים. חשוב להעריך נכונה את השקעתם ואת תכונותיהם הברוכות, גם אם אינם משיגים ציונים גבוהים בלימודים. לא זה המדד לחריצות או לעצלות. לא התוצאה אלא ההשקעה היא זו שקובעת. גם ילד שמראה סימנים של חוסר חשק להשקיע לא בהכרח עצלן הוא. יכו להיות שניסיונות העבר הותירו בו טעם כה מר עד שהוא הפסיק להאמין בעצמו והוא חושש לנסות. חשוב לזהות את נקודת הקושי על מנת לעודד את הילד להאמין בעצמו ולנסות שוב. במקרים שנראה כי הילד מתחיל לאבד מביטחונו העצמי והוא חושש להתנסות, אסור ליפול בפח. לא להתפתות ולהאמין כי מדובר בעצלות, כי פעמים רבות זו דווקא תופעה של תסכול פנימי הרסני.

ילד שיגדל על המצע הזה יתקשה לעזור לעצמו, והוא עלול להמשיך לפעול בהתאם לדפוס הזה ולגרור כישלון אחר כישלון. מכיוון שכך חשוב לשים את האצבע ולזהות את מקור הקושי. כך ורק כך יוכל הילד לגייס את כישוריו ואת המוטיבציה שלו על מנת להשיג את התוצאות שאליהן הוא בלבו מייחל כל כך.

5. "נתי שכחתי" כך קראו לו כולם מרוב שהיה שוכח. הכול הוא שכח: את המשקפיים, את המעיל, את הקלמר, את הכסף, את הרשימה לסופר. הכול. בני המשפחה אהבו אותו ולא שמו לב כמה מעליב התואר שנדבק בו. אפילו כאשר זכר משהו, היו כולם צוחקים ואומרים שהוא 'שכח לשכוח'. כולם כינו אותו 'נתי שכחתי' וחשבו שזו בדיחה טובה. לימים התברר שתופעת השכחה מקורה בהפרעת קשב וריכוז. נתי היה כבר פגוע וחסר ביטחון עצמי. לא חבל? אילו היו קוראים לבעיה בשמה הנכון, יש להניח שנתי היה נעזר ומתפטר מהרה מן הסטיגמה השלילית. אבל מכיוון שזה לא קרה, נתי נותר שלומיאל בעיני עצמו, וספק גדול אם יצליח אי פעם לשקם את הדימוי העצמי שלו.

6. בלגן במגירה – המגירה הכי מפוזרת בבית היא המגירה של נועה. מסיבה זו תהו הוריה שמא יש לה בעיה נוירולוגית. דווקא הנוירולוג פסל את הרעיון. לדעתו יש כאן רק צורך בביסוס הרגלים של סדר, ותו לא. אמנם בלגן יכול להדליק נורה אדומה, אבל לא תמיד זו באמת עדות להפרעה. הוריה של נועה השקיעו בהקניית הרגלי סדר, ובאורח פלא, יחד עם השיפור בהתנהלות ניכר שינוי גדול לטובה גם בהרגלי הלמידה. עצם הסדר ששרר בין חפציה, ספריה ומחברותיה של נועה – השפיע לטובה על ההתנהלות שלה כתלמידה, ואף הציונים שלה עלו באופן משמעותי.

אבחון מקצועי

אם אתם מזהים בילדיכם כמה מן התסמינים המתוארים לעיל, פנו לאבחון. אל תזניחו את הבעיה, כי כיתר הבעיות, דרכה לספח לעצמה ספיחים שונים ומשונים. הפרעת קשב וריכוז בדרך כלל מצמיחה לעצמה תופעות לוואי, כמו ירידה בדימוי העצמי, פגיעה בביטחון העצמי, הרגלי למידה שגויים ודפוסי חשיבה לא יעילים. ככל שתקדימו לזהות את הקושי, תיטיבו לעזור לילד ולמנוע ממנו קשיים מיותרים. כיום ניתן לקבל בהשתתפות קופת חולים אבחון מקצועי ואפילו חוות דעת נוספות. בררו אודות אבחון יעיל ומשקף ותוכלו לקבל תמונה מעמיקה ומקיפה לגבי היכולות של הילד שלכם. בדקו את יכולותיו הדידקטיות, היו מודעים לחולשותיו ולחוזקותיו, וכך תוכלו לסייע לו בדרכו.

שתפו את המורה

באותה מידה שאתם לא מסתירים מן הרופא עניינים רפואיים, אל נא תסתירו מן המורה כל עניין הכרוך בלמידה. המורה הרי יפגוש את ילדיכם בהתמודדותו, וחבל שתמנעו ממנו את היכולת לעזור. הרי לכם עצה טובה שיש הורים שאינם מודעים לחשיבותה: שתפו את המורה בכיתה. מודעות של מורה בכיתה יכולה לשפר פלאים את המצב. המורה יכול למנוע מבוכה מן התלמיד ובכך לסייע לו בהתמודדות החברתית הכרוכה בכל הווי לימודי.המורה בכיתה יכול להטרים לילד את החומר, להקל עליו במשימות ובייחוד להתחשב בתחושותיו על ידי עידוד והבעת הערכה למאמציו.

ילד שנכשל בלימודים ואינו מגיע להישגים טובים, מתמודד עם תחושת כישלון מעיקה. השקיעו בעידוד הילד ובטיפוח הדימוי העצמי שלו. מצאו מקומות שבהם הוא יכול להצליח ולזכות להערכה ולסיפוק. ילד צריך חוויות של הצלחה כדי להיבנות בצורה חיובית וטובה. כאשר הוא רואה הישגים והצלחות הוא מקבל את הכוח להמשיך להשקיע ולהתקדם בכל תחום שהוא.

זהירות, לא לכולם יש

לא כל הילדים סובלים מהפרעות קשב וריכוז. לפעמים כשקוראים כתבה מסוג זה, נראה שכל הילדים סובלים מן התופעה. הרי לכל אחד יש מקצת מן העצלות או צורך לעבוד על מידת הציות. לרבים כל כך יש העדפה למנוחה ובטלה ואפילו יצר של חוצפה. בדיוק מן הסיבה הזו חשוב כל כך לפנות לאבחון ולקבל מימד מקצועי לגבי המצב. האם זה בתוך הנורמה או שיש כאן חריגה? האומנם חסר דופמין במוח כהגדרת ההפרעה של קשב וריכוז או שיש פה סימפטום התנהגותי שצריך לאמן? לא לכל הילדים יש הפרעות קשב וריכוז, ודאי שלא לכל הילדים שלכם. ואם כן? אל תמהרו לקבוע זאת לבד. תייעצו עם המומחים שיקבעו את המצב ואת האופן שיוכל להועיל לילדיכם.