ישי ריבו: "אני חולם שהשירים שלי ישפיעו"

לאחר כשבועיים של ניסיונות נמרצים, ב"ה זה קרה - הצלחנו למצוא שעה פנויה בסדר יומו המלא בכל טוב של ישי ריבו (27) לטובת קיום ריאיון זה. לא הייתה זו משימה קלה כלל וכלל - אפשר להניח שבימים אלה מדובר בזמר העסוק בישראל. לאנשים המחוברים לקב"ה, ולחפצים בקידוש שמו, הימצאותו של ריבו במרכז העצבים של התרבות הישראלית משמחת עד מאוד ואיננה מובנת מאליה. אין זה מחזה שבשגרה לראות בחור צעיר חבוש כיפה שחורה גדולה, מעוטר בזקן ועטוף בטלית קטן שפתילותיה הארוכות משתלשלות מטה בעזות דקדושה ומרחפות על במת הענק בקיסריה, שר דואט (שכיכב, כמו רבים משיריו של ריבו, במצעדים הנחשבים בארץ) עם שלמה ארצי שזועק בקול גדול: "והאמת - שאתה הוא אלו-הינו, ואתה הוא מושיענו".

נפגשנו בשדרת ממילא הסמוכה לחומות העיר העתיקה מלאות ההוד בשעת בוקר מוקדמת, ושיחתנו הקולחת נמשכה מעבר למה שתוכנן מראש. מתברר שהתוכנית הראשונית שלי עבדה - שיחה עם ישי על עניינים שבדרך כלל לא מדברים איתו עליהם בראיונות עיתונאיים, ובעיקר על עניינים שבקדושה, תגרום לו להיפתח ולשתף מצפונות ונבכי לבו את קוראינו. האמת היא שנפגשנו בשעת בוקר כה מוקדמת, עד שארבעת המקומות הראשונים בהם ביקשנו לשבת היו עדיין סגורים. בבואנו לבית הקפה החמישי, נפתחו השערים בפנינו, וכך גם הלבבות.

ישי, מהם הקשיים איתם אתה מתמודד כתוצאה מהעיסוק בו בחרת?

"קשיים, בעיקר רוחניים, יכולים להיווצר, אבל זה מאוד תלוי מה אתה משדר ומה אתה מנסה להיות. במקרה שלי, עיקר הנזק שאני מרגיש בצד הרוחני זה שאני פחות לומד תורה בגלל שאני מופיע בערבים, ולכן אני מקפיד ללמוד שני בקרים בשבוע - בוקר אחד עם אבי, ובוקר שני עם חברותא משתנה".

מה כוונתך במשפט – "זה מאוד תלוי מה אתה משדר"?

"אני לא רוצה לקרוא למה שאני עושה "שליחות", כי שליחות זו מילה גדולה ומי אני בכלל, אבל כשאני עושה את מה שאני עושה, אז גם הקהל מכבד את זה ומקל עליך. ואם אני משדר משהו מסוים, של השתדלות בשמירה על ההלכה למשל, אז מכבדים את זה ומתנהגים אחרת. הרבה פעמים למשל באים אלי חילוניים אחרי הופעה ואומרים לי: "אנחנו לא שומעים את השירים שלך בשבת". ויש כאלה שאומרים: "אנחנו לא שומעים בשירותים". ואני אומר לעצמי – למה הם מתחשבים בדעתי? ואני חושב שזה כי זה נוגע בהם. כי הם מרגישים שהדברים האלה חשובים לי. ב"ה אני לא מתמודד עם ניסיונות קשים, ואני חושב שזה קשור למה שאני משדר, והקהל מכבד את זה בחזרה. אני גם מרגיש שיש לי אחריות גדולה לייצג את מה שאני שר. ומצד שני, אני לא מתיימר להיות רב. אני חושב שצריך המון אחריות בשביל זה, בשביל קירוב רחוקים. הרבה אנשים אומרים שזה מה שהשירים שלי עושים להם, ב"ה, אבל אני לא אומר מראש – 'ערב קירוב לבבות עם ישי ריבו'. וזה יפה שכל אחד לוקח את זה מהמקום שלו. בכל אחד נוגעת נקודה אחרת".

מרגש: צפו בישי ריבו שר את 'גם כי אלך' ביחד עם רועי, הילד הקטן שהחלים מסרטן

האלבום השני, מסביר ריבו, הופק בסוף מבלי להתחשב בשיקולים כלכליים, אלא מתוך רצון פנימי ליצור אלבום רוחני מאד ודתי מאד. לאו דווקא כזה ששיריו יתקבלו בקלות להשמעה בגלגלצ. "ובאמת, הרבה אנשים שבאים מעולם התורה מבינים היטב את השירים שבאלבום השני. אבל מה שמדהים זה שגם הקהל החילוני, ואולי בעיקר הוא, מאוד אהב את האלבום הזה. גיליתי שלא צריך לחשוב על איך אני קולע לטעם של הקהל. איך אני מרצה אותו. הבנתי שפשוט כדאי להיות אתה בהכי אמיתי שלך, ואם תכוון לנקודה הפנימית המדויקת שלך, יש סיכוי טוב שהקהל יאהב את זה".  

אתה רק בן 27, וכבר הגעת להישגים מרשימים ביותר בתחומך. אתה לא חושב שכל זה קרה מהר מדי?

"לעניות דעתי לא. אמנם ב"ה אני כל הזמן רואה התקדמות, אך לא קפיצות גדולות מדי. לא רבים יודעים זאת, אך אני כותב, מלחין ושר מגיל צעיר מאוד. עסקתי במוסיקה קודם כל כי אני אוהב את זה, ולא רק חיכיתי כל הזמן שהשירים שלי יהפכו ללהיטים בגלגלצ. הופעתי המון ב"ה, בכל רחבי הארץ, הרבה פעמים מול מספר אנשים מצומצם מאוד בקהל. למשל השיר 'תוכו רצוף אהבה' התקבל באהבה בציבור הדתי, אבל בהתחלה לא נכנס לגלגלצ. הקהל הדתי פרגן, אבל החילוני לא. היה לי חשוב להגדיל את הקהל שלי, אז המשכתי להופיע, ולאט לאט יותר ויותר הקהל הגיע. לא חיכיתי שיזמינו אותי למקומות, אלא פשוט הופעתי. פתחתי קופות".

ומה קרה בסוף? הרי שמעתי בגלגלצ עשרות פעמים את 'תוכו רצוף אהבה'?

"נחמד לראות את זה, וזו בדיוק הנקודה עליה דיברתי מקודם, שאחרי שצברתי עוד ועוד קהל בהופעות קטנות, ועשיתי את מה שאני מאמין בו, שלחנו שוב את השיר לגלגלצ, כמעט שנתיים אחרי שהם סרבו להכניס אותו, והפעם זה נכנס".

"רוצה לתת את האמת שלי"

בנוגע לשילוב שאתה עושה בין התורה לשירה, אתה לא חושב שיש משהו מתפשר בזה? משהו שלא הולך עד הסוף? הרי ברור שאתה לא יכול להיות איש תורה עד הסוף - ללמוד ברצינות וכו', ומצד שני - זמר עד הסוף - לשיר מה שאתה רוצה, עם מי שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה.

"אז האמת ששאלת שאלה מאוד גדולה. ומאוד חשובה ויסודית. זו נקודה מאוד עמוקה, והיא גם ממש קשורה לנקודה עליה דיברנו לגבי האלבום השני. יש משהו נכון במה שאתה אומר. אני באמת מוגבל ביצירה שלי. אני מוכרח לצמצם את עצמי. אבל עם השנים למדתי שבמקום של החיסרון שלי - שם נמצא היתרון הכי גדול. אני קורא לזה סוד הצמצום. כי אני לוקח את מה שיש לי, את מה ומי שאני, את כישרונותיי, את מה שחשוב לי, את ערכי, ועם הדבר הזה, שהוא אכן מצומצם בכמה מובנים, אני יוצר. אבל את מה שיש לי אין לאף אחד אחר. וזה לא כי אני משהו מיוחד, אלא כי כל אחד הוא יחיד ומיוחד במינו. ועם מה שיש לך, עם המוגבלויות שלך, אתה צריך ליצור. וזה היתרון שלך - כי רק לך יש בדיוק את הדבר הזה. למדתי את הסוד הזה מהאלבום של שולי רנד, שנתן לי המון השראה. שולי, כמוני, מכפיף את עצמו להלכה. והוא היה מוגבל בהמון דברים. לא יכול לשיר מה שבא לו. ועם מי שבא לו. אבל שולי לקח את העולם המצומצם יחסית שלו, והפך אותו למה שמיוחד ויפה בו. וככה אני עושה, או לפחות משתדל לעשות. אני מביא אותי, וזה הכוח שלי השירים שלי. וזה לא שאני חף מחשיבה כלכלית, אני כמובן לא מחפש שירים שיכשלו, אבל אני רוצה לתת את האמת שלי".

בעוד ישי אומר את הדברים הללו, על כך שמה שהכי חשוב לו זה להביא את האמת שלו, וכל השאר טפל לכך, אני לא יכול שלא לחשוב על השוני בינו לבין זמרים רבים אחרים, בטח אלו שבגילו, שרודפים אחר הכבוד והפרסום. ריבו, למרות הצלחתו האדירה, נשאר אותו ישי שהיה לפני הפריצה הגדולה, צניעותו ניכרת עליו, וכמאמר חכמינו זכרונם לברכה - הכבוד רודף אחריו. בשעות הספורות שהיינו יחד, ניסיתי לאפיין את האנשים שבקשו תמונה - ולא עלה בידי. הכל מכל כל. את הסקרנים שמביטים עלינו מן החרכים - כבר הפסקתי לספור. מספר האנשים המצומצם יחסית שאזרו אומץ ונגשו אלינו כדי לומר לישי כמה הם אוהבים את שיריו, הוכיחו סופית את מה שחשבתי – כל אחד מהם נתקל בחיוך נבוך, מהול בשמחה, שכאילו מבקש לומר – מה כבר עשיתי? סך הכל את הדבר שאני הכי אוהב בעולם...

האלבום הראשון שלך, וכן והשני, מאוד הצליחו. מה קורה עם האלבום השלישי, ומה יהיה בו?

"לא ברור עדיין, אני מתחיל לבנות את המהלך. אני צופה שהוא יהיה גם דומה וגם שונה ממה שעשיתי עד כה. אני חושב שכרגע זה נמשך למקום של פשטות. באלבום השני ניסיתי להרשים את עצמי בלחנים וטקסטים מסובכים, והאלבום השלישי יהיה יותר פשוט".

עם אלבום שלישי בדרך, כבר אפשר לעצור ולהביט אחורנית. האם, למשל, יש משהו בקריירה שלו שריבו מצטער עליו?

"היה משהו שהצטערתי עליו, ואחר כך למדתי ממנו שיעור לחיים", הוא אומר. "הקלטתי עם עוד כמה חבר'ה את השיר 'השבעתי', שהוא לא שיר שלי במקור, והכל קרה מאוד מהר. תוך זמן קצר הם העלו אותו ליוטיוב. אני בדרך כלל עובד יותר לאט. בכל אופן, שמעתי את הביצוע ביוטיוב, והרגשתי שזה לא מספיק טוב ואיכותי, ואמרתי לעצמי - למה הם העלו את זה ככה? יש עוד מה ללטש! תוך זמן קצר קיבלתי מאות תגובות חמות על השיר הזה. הבנתי שהקהל מאוד אהב את הביצוע הזה, וחשב שהוא מאוד טוב. השיעור לחיים היה שהבנתי שלא תמיד אנחנו יודעים מה יצא מכל דבר, שצריך לסמוך על ה' שעושה את הכל לטובה, גם אם זה לא ברור לנו בהתחלה".

אפרופו הצלחת הביצוע ל 'השבעתי', מה החלומות שלך מבחינה מקצועית?

"ברמה המקצועית אין לי משהו ספציפי. החלום שלי הוא יותר גדול מלהופיע בקיסריה. היום אמנים מצליחים זה משהו שבא והולך, אף אחד לא יודע מה יהיה עוד כמה שנים. הרבה אנשים אומרים לגבי עבודתם: 'בינתיים אני עובד בזה, אבל אני לא יודע מה אני רוצה לעשות כל החיים'. אני, לעומת זאת, יודע. זה המקום שלי, זה החלום שלי, פשוט להמשיך לעשות את זה. לכתוב, להלחין, לשיר. אני לא מחפש להיות הכוכב של המדינה. פשוט שיהיו הופעות, שיהיה קהל, שאמשיך להתחבר לשירים שלי".

"חשובה לי מאד דעת תורה"

חוץ מחלומות מקצועיים, לריבו יש גם חלומות ערכיים ברורים מאד. הוא לא מסתפק בכך שהשירים שלו יהיו אהובים על הקהל: הוא מצפה מהם ליותר מזה.

"אני חולם שהשירים שלי ישפיעו. אני חושב שהשירים שלי הם חלק ממהפכה. עד לפני כמה שנים למוזיקה היהודית היה דימוי נמוך יחסית למוסיקה הכללית בישראל. היום ברור לכל אחד שזה שאנחנו דתיים - לא עושה אותנו פחות טובים במוזיקה. פעם היה קטע כזה, היו לוקחים שירים חילוניים ומשנים את הטקסט למילים דתיות. והיום כבר כמעט לא עושים דברים כאלה. וזה שאני חלק מהמהפכה הזאת, זה מאוד חשוב לי. ובעניין הזה אני רוצה להגיד משהו ליוצרים הדתיים המתחילים - תעשו את המוזיקה שלכם הכי טובה שיש, אפילו אם היא רק לדתיים".

לאיזה מהציבורים בישראל אתה הכי מרגיש קרוב?

"אני לא אוהב לחלק את זה, כי כולם עם ישראל. אני נאחז בכוחה של המוזיקה, כי המוזיקה היא מאוד כללית. גם הנפש שלי היא כזו. אני מחובר לאנשים מכל גווני הקשת. אני מעריך אנשים ששואפים למעלה, אנשים שחיים לפי 'סוד הצמצום' שדיברתי עליו לפני כן במגוון תחומי חייהם, וזה יכול להיות בן אדם מכל הסוגים".

אם לא היית זמר - במה היית עוסק?

"רק בזה. לא יכול לחשוב על משהו אחר".

אתה מתייעץ עם רבנים? מי הרב שלך?

"בהחלט. יש שני רבנים שאיתם אני מתייעץ - הרב אילני ממדרשת זיו, והרב בן זקן מהישיבה בשכונת גילה. מאוד חשובה לי דעת תורה".

כמה ובאיזה אופן הקב"ה שותף בחייך, ביצירתך?

"ברוך ה', רוב החומרים שאני כותב זה מהמקום הכי עמוק שיכול להיות ביני ובין ה'. זו נקודה מאוד פנימית. הלוואי והייתי עושה את כל המצוות בעומק כזה כמו שאני כותב שירים. שם אני טוטאלי. ובאמת כשאני בתקופה שאני לא מצליח להיות חזק מבחינה רוחנית, אז השירים כמעט ולא לא יוצאים לי".

לקראת הימים הנוראים, יש מישהו שאתה רוצה לבקש ממנו סליחה?

"אני רוצה לבקש סליחה מהרבה אנשים שפונים אלי בבקשה שאצלם את עצמי אומר את מה שהם מבקשים ממני, ואני לא מגיע לזה. הרבה פעמים מאוד קשה לי עם זה. מצד אחד קשה לענות לכולם, ומצד שני קשה ללכת עם התחושה שלא עניתי. לפני כמה חודשים עשינו תנאי כזה שאני עושה את זה רק אחרי הופעות. ולא כולם מקבלים את זה טוב. אני רוצה לבקש סליחה ממי שלא עניתי לו בגלל העומס, וב"ה מקווה להשתפר בזה".

לקראת סוף השיחה, הלבבות כבר ממש נפתחו, והדיבור משתחרר עוד יותר. אנחנו מחליטים לסיים את הריאיון, אך להמשיך לשוחח על עניינים אחרים שחפצנו בהם. ישי מציע שנעשה סיבוב בממילא, כי הוא רוצה לקנות ארנק חדש. בעודנו מסתובבים בין החנויות השונות, הוא מספר לי בחיוך שמח שכולו הודיה לה' על הדרך בה הכיר את אשתו, על משפחתו, ועל ילדיו. מסתבר שלבניו קוראים דוד ויונתן, ומיד קופצת מחשבה בראשי - ניתן להגיד שלאחד מהם קוראים דוד בן ישי. נו, מי יודע. אולי גם הוא יהיה כמו אביו - נעים זמירות ישראל...

צפו בראיון שערך דוד ד'אור עם ישי ריבו, במסגרת התכנית "רב אמן" בערוץ הידברות: