מה הקשר בין סליחה ויום המנוחה?

במוצאי שבת הקרוב או בבוקרו של יום ראשון, יתאחד עם ישראל באמירת 'סליחות'. סוף סוף גם האשכנזים ישכימו לסליחות או יאמרו אותן לאחר חצות הלילה.

הפיוט 'הסליחה' המבטא את העיתוי הזה פותח במילים 'במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה' ההדגשה על מוצאי שבת ובהתייחסות לכך שהשבת היא יום מנוחה. הסליחות מתחילות למנהג אשכנז דוקא בתחילת שבוע וכפי המשתמע מהפיוט הנזכר 'במוצאי מנוחה'. הדגש הוא על מוצאי שבת לאחר יום המנוחה, מה הקשר בין מנוחה וסליחות?

יתכן כי הדגש הוא על כך שיום המנוחה – מנוחת הנפש בעיקר - מאפשר לנו לחשוב קצת על עצמנו ועל החיים... לפני כל שינוי, לפני כל התקרבות לבורא עלינו להיישיר מבט אל עצמנו לצאת מהמירוץ ולהתבונן פנימה...

להתבוננות צריך להקדיש זמן וצריך מנוחת הנפש, המצרכים היקרים הללו כמעט אינם קיימים בחנות שלנו: הכל חלק מהמרוץ, גם עבודת ה'.

פרעה של המאה העשרים ואחת

כבר לפני למעלה ממאתים שנה – כשמרוץ החיים המודרניים טרם פרץ - כבר הצביע הרמח"ל על תחבולת היצר: שהאדם יהיה עסוק במרוץ החיים ולא יהיה לו פנאי להתבונן. וכפי שכתב בספרו מסילת ישרים פרק ב': "...ואולם הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים... והרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה): תכבד העבודה על האנשים -  שהיה מתכוין שלא להניח להם ריוח כלל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע ליבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת - כן היא עצת היצר - הרע ממש על בני האדם, כי איש מלחמה הוא ומלומד בערמימות, ואי אפשר להמלט ממנו אלא בחכמה רבה והשקפה גדולה... "

הרמח"ל מתייחס למרוץ החיים הנראה לנו כחלק מהמציאות הטבעית, כ'תחבולה' ו'עצת היצר', והוא רואה צורך בתחכום רב כדי להמלט ממנה. מבט על החיים בעולם המודרני ימחיש לנו את כוונתו בצורה ברורה מאד.

האדם המודרני כעבד...

לכאורה התפתחות הטכנולוגיה ושלל ההמצאות המסייעות לאדם בחיי היומיום היו אמורות להותיר לו פְּנִיוּת. הוא לא זקוק לכבס ביד וגם לא לתלות כביסה. הוא גם לא צריך ללכת לבנק ולא לשום משרד: הוא יכול לבצע הכל מהבית. ההגעה מקצה העולם עד קצהו – גם כשהיא כבר נצרכת – מתבצעת בתוך יממה... ובכל זאת לאנשים אין זמן, או יותר נכון: אין פְּנִיוּת ואין מנוחת הנפש. אין לאדם רגע עם עצמו וגם אם אינו מן היושבים מול המרקע, השתלט הטלפון הניד על כל שלל צורותיו ושמותיו על חיי הפרט ללא רגע של מנוחה. אין שיחה זוגית ללא הטרדה, אין ארוחה משפחתית ללא היסח הדעת, אין רגע של טיול שקט ורגוע – רוב האנשים אינם מסוגלים לנתק את עצמם ולהתעלם טוטאלית מהמכשיר...  מה שגרוע יותר הוא שהאדם איבד את האפשרות של שעת שקט, שעת מחשבה. ואם פעם נסיעה באוטובוס בינעירוני היתה עשויה להביא את האדם לרגע של התבודדות עם עצמו בא היצר הרע בתחבולותיו ולקח מהאדם את ההזדמנות היקרה הזו. אם פעם היתה הפרסומת לטלפון ניד: 'להפוך שעה אבודה לשעת עבודה' היום יותר מתאים להגדיר אותו כהופך שעת עבודה (עבודה אישית או עבודת השם) לשעה אבודה...

לשומרי שבת עדיין יש את 'שבת יום מנוחה', לא רק שהיא מנתקת מ'פלאי' התקשורת, גם מצד מהותה יש בה כח של מנוחת הנפש ובמיוחד אם משתדלים לקיים את ההלכה 'שתהא כל מלאכתך עשויה'. כך אפשר להגיע ל'מנוחה וקדושה' במוצאי מנוחה אחרי שאדם נפגש עם עצמו, אחרי שהיתה לו הפניות להתבונן ולערוך מעט חשבון הנפש – ולהתחיל את העבודה הפנימית של ימי הסליחות.

הרב מנחם יעקובזון הוא ראש ישיבת 'מאור יצחק' במושב חמד.

הטור מתפרסם לעילוי נשמת מנחם ורחל שרעבי ע"ה.