לא תאמינו מה מלמדים היום את תלמידי החינוך הממלכתי בישראל

כשהורים שולחים את ילדיהם לבית ספר ממלכתי – למה הם מצפים? מן הסתם, בעיקר לכך שהילדים ירכשו את ההשכלה הטובה ביותר. האם הם מצפים גם לחינוך ערכי? ברמה מסויימת, בוודאי שכן. בכל העולם, אזרחים מצפים ממערכות חינוך ממשלתיות לספק חינוך לערכים בסיסיים מוסכמים: סובלנות, הגינות, חמלה, חריצות...

אבל מה קורה כאשר מערכת החינוך מאמצת ערכים שחלק גדול מהורי התלמידים לא מסכימים איתם? בארצות הברית הגדולה, ארגוני הורים מנהלים מלחמת חורמה כנגד ניסיונות התערבות של הממשלה הפדראלית בתכני הלימוד. שמרנים רבים מסרבים להנהגת 'לימודי ליבה' שיכפו את עצמם הר כגיגית על ערכי ההורים. במדינות כמו טקסס, למשל, בתי ספר רבים לא מלמדים את תיאוריות האבולוציה, ובמקום זה מלמדים – במסגרת שיעורי מדע – כי העולם נברא על ידי אלוקים. התאמות כאלה ואחרות של תכנית הלימודים לסוג האוכלוסיה הן דבר שבשגרה. לבתי הספר יש חירות גדולה לבחור מה ללמד, תוך התחשבות במרחב התרבותי והדתי בו הם מתפקדים.

בישראל, כנראה, השיטה האמריקאית לא ממש עובדת. הורים מסורתיים רבים, עם אמונה בתורה מסיני וערכי היהדות, שולחים את ילדיהם לבתי ספר מהזרם הממלכתי, מתוך אמונה שהחינוך שיקנו שם לא יעמוד בסתירה חדה מידי לחינוך של הבית. אבל אם ההורים הללו היו בודקים מקרוב את תכניות הלימוד של משרד החינוך – בעיקר החדשות יותר – לא בטוח שהם נותרים כל כך רגועים.

התכנית החדשה שמשרד החינוך מתפאר בה היא התכנית 'לקידום חשיבה מגדרית ושוויון הזדמנויות'. היא מופעלת הן בבתי הספר היסודיים והן בחטיבות הביניים, ומיועדת בעיקרה גם לבתי הספר הממלכתיים דתיים.

כותבי התוכנית ללא ספק מונעים מכוונות טובות. בחלק מהחומר שהם מציעים ללמד אין שום פגם: אחרי הכל, למה לא ללמד שגם לגברים מותר להרגיש וגם לנשים מותר להיות אסרטיביות? וסביר להניח שגם נתקשה למצוא זוג הורים, מכל מגזר שהוא, שיתנגד להנחלת הרעיון המהפכני לפיו זה לגיטימי שאישה תחליף צמיג, או שגבר יתלה כביסה.

אלא שלצד הרעיונות התמימים הללו, מופיע חומר נוסף, שאי אפשר להגדירו אחרת מאשר 'שנוי במחלוקת' – גם אם בתרבות הפוליטיקלי-קורקט שבה אנחנו חיים, הרעיונות הללו הפכו למוסכמות שאסור לערער עליהם.

כך, למשל, מנחים כותבי את התכנית שיש להציג את נושא 'המשפחה' בזהירות מרבית: "יש לציין כי קיימים פורמטים שונים של משפחות, ועל כן רצוי להקדים ולהתייחס למושג "משפחה" כמושג רחב, שאינו מתייחס בהכרח למשפחה הסטריאוטיפית של "אבא" ו"אמא" הורים נשואים לילדים ביולוגיים"

התחשבות בילדים יתומים או בילדים להורים גרושים? בהחלט. אלא שכאן לא נגמרת הליברליות: "הבהירו בתחילת השיעור כי המשפחות שלנו שונות זו מזו...(וכוללות בין השאר), הורים החיים יחד ואינם נשואים, משפחות עם הורים ממין זהה..."

למי אכפת בכלל אם אתם מחנכים את הילד שלכם בתפיסה הפרימיטיבית, לפיה על מנת להקים משפחה יש להינשא – ולאדם מהמין השני? בבית הספר ילמדו את הילדים שלכם שמדובר בקונספט ישן שאבד עליו הכלח. זוג הוא כל מי שקורא לעצמו זוג. משפחה היא כל קבוצת אנשים שמגדירה את עצמה משפחה.

אפילו נושא התפקידים המגדריים לא מסתכם בעידוד לשטיפת כלים מצד שני בני המינים, אלא מנסה לשכנע כי למעשה אין כלל מקום לתפקידים מגדריים. ומה עם משפחות מסורתיות שבהן הבן מניח תפילין – והבת היא זו שמדליקה נרות שבת? האם הן צריכות עכשיו להתחיל להתעמת עם החינוך מחדש שיקבלו הילדים בבית הספר, שטוען ש'כל אחד מהמינים יכול וצריך לעשות הכל'?

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

עלעול בתכנית הלימודים לחטיבות הביניים רק מחזק את ההבנה שיש אג'נדה ברורה מאד – ובלתי יהודית ביותר – מאחורי התכנים הללו. כך למשל מתוודעים התלמידים לנושא 'קול אישה': בניגוד למקובל בקהילות הדתיות בארץ, מוסבר להם, בקהילות מזרחיות בחוץ לארץ לא הקפידו על איסור 'קול אישה' וזמרות יהודיות רבות הנעימו בקולן לסולטנים ומלכים. מעבר לעובדה שמדובר בעיוות היסטורי גס (בקהילות ספרד כמו בקהילות אשכנז היו יהודים שלא הקפידו על מצווה כזו או אחרת, אבל בוודאי שאף קהילה עם רב בקיא בהלכה בראשה לא נתנה מעולם לגיטימציה להפרת קביעת התלמוד בעניין האזנה לשירת נשים), התלמידים נרתמים להערצת פועלה של אישה ישראלית הפועלת להרמת קרנן האבודה של אותן זמרות מזרחיות. והם נחשפים למחאות לוהטות על 'הדרת נשים מעולם הפיוט'. כאילו הפיוטים המזרחיים לא חוברו מלכתחילה כחלק מהתפילה – וממילא כפופים לכללים דתיים – אלא היו פשוט עוד ז'אנר מוזיקלי, שננעל בפני נשים מטעמי שוביניזם נטו.

דוגמה נוספת להטייה האידיאולוגית היא כאשר התכנית מונה שורה של 'גיבורות נשיות' שיש ללמד את התלמידים אודותיהן. מיד אחרי רוזה פארקס, האישה השחורה שישבה במקום המיועד ללבנים ובכך פתחה את מאבק השחורים לשווין זכויות בשנות השישים, מופיע שמה של לא אחרת מאשר טניה רוזנבליט, אותה אישה שהתיישבה במכוון ב'צד הגברים' של אוטובוס 'מהדרין' ופתחה את סערת 'הדרת הנשים' הזכורה לרע. התכנית אמנם נאותה לציין כי 'המעשה שלה גונה כפרובוקציה משום שנעשה לעיני התקשורת', אבל מיד לאחר משפט מגנה זה היא מספקת קישורים לכתבות עיתונות בהן מוצגת רוזנבליט כגיבורת זכויות אדם של ממש.

מי שצלח את כל הפרקים המגדריים הכלולים בתכנית, יגלה הפתעות נוספות: פרקים שעוסקים בהרחבה בקהילת הלהט"ב וזכויותיה (האיסור התנכ"י לא כלול בשום מקום, תודה ששאלתם) ופרק נוסף שמכיר לילדים מקרוב את תעשיית הפורנוגרפיה והזנות על כל המתרחש בה. לצוות החינוכי ניתנים הסברים בסוף אותו פרק מאלף: היום כל הנוער גולש חופשי ברשת ונחשף לחומרים האלה על בסיס קבוע, מסבירים המומחים של משרד החינוך. אי אפשר לחסום או לעצור את זה, ולא נותר אלא 'לחנך' כדי שהתלמידים יבינו את 'הניצול' הגלום בתעשייה הזו, מה שצפוי – לפי תמימותם הנלבבת של הכותבים – לגרום לתלמידים הצעירים להתנזר מחומרים כאלה בעתיד.

אין ספק בכך שמשרד החינוך הצליח בהנפקת תכנית לימודים פלורליסטית וליברלית לעילא. היא עומדת בכל מבחני התקינות הפוליטית, ומן הסתם רוב ההורים המתגוררים בצפון תל אביב או ברמת השרון ישושו וישמחו בהנחלת ערכים נאותים כאלה לילדיהם. אבל צפון תל אביב ורמת השרון, כידוע, אינם מייצגים היטב את כל שאר המדינה. האם להורים בצפון או בדרום לא מגיע שילדיהם יתחנכו לערכיהם-שלהם בבתי הספר, או לפחות לא יקבלו חינוך מנוגד לדרכו של הבית? האם הורים שומרי מסורת חייבים להשלים עם מציאות בהם בתי הספר מחנכים את ילדיהם לכך שההורים שלהם הם פרימיטיביים צרי מוחין? ולמה שהורים יבטחו בכלל במערכת חינוך שמבהירה ישירות שאין לה שום דרך להשפיע על הרגלי גלישה הרסניים ומזעזעים של התלמידים, למשל, ולא נותר לה אלא לתלות תקווה בתעמולה רגשנית שסיכוייה להשפיע על נוער שטוף-הורמונים קלושים כל כך?

יש מי שסבור שמשלוח ילדים לבתי ספר תורניים הוא צעד מיותר. יש מי שמאמין כי חבל שלא לנצל את המשאבים הלימודיים העשירים יותר העומדים לרשות המערכת הממשלתית. הורים כאלה סבורים כי החינוך האמיתי מתרחש בבית, ולכן אין סיבה לא ליהנות מיתרונות החינוך החילוני.

להורים כאלה מומלץ בחום להעמיק קצת יותר בתכניות הלימוד של משרד החינוך. הילד שלכם אולי ייצא מבית הספר הממלכתי עם חמש יחידות מתמטיקה (וגם זה, כמובן, לא בטוח כלל) אבל הוא גם ייצא משם עם חינוך ערכי שלא רק שמתעלם מהשקפת עולמכם, אלא גם מוקיע אותה כעבירה שיש עמה קלון. אל תגידו שלא ידעתם.