מכרו את ביתם ובכסף קנו אתרוג: "זה מחזיק אותי בחיים"

רבי אברהם, אחיו של הגאון מוילנא, התגורר עם אשתו ועשרת ילדיהם ב'קידן', עיר קטנה ליד 'וילנא'. ילדיהם שגדלו עברו להתגורר בוילנא, בעוד הוריהם המזדקנים נותרו לגור בעיירה הסמוכה אליה.

לעת זקנותם של רבי אברהם ורעייתו, היו ילדיהם מגיעים אליהם מוילנא כל אחד בתורו, כדי לתמכם ולסעדם, טרחה גדולה היתה זו עבורם, אך הם עשו זאת בשמחה ובאהבה, הרי כיבוד אב ואם מצוה רבה היא. מידי פעם היו הילדים מציעים להוריהם שיעברו לגור לידם בוילנא, ''יש לכם בוילנא משפחה גדולה, נכדים ונינים לרוב, מה לכם לחפש בקידן, בואו וגורו ליד הנחת שלכם'', היו מפצירים בהם הילדים.

למרות ההפצרות, רבי אברהם ובעיקר אשתו הרבנית התעקשו להמשיך ולהתגורר בקידן, ולא לעבור לגור בוילנא.

שבת אחת, כאשר התארחו ההורים הגדולים אצל ילדיהם בוילנא, ביקשו הילדים מהרב של וילנא שינסה לשכנע את אמם לבוא לגור בקביעות בוילנא, ובכך יוקל עליהם ועל הוריהם. 

קרא הרב לרבנית, אשתו של רבי אברהם, וניסה להפציר בה לעשות כבקשת ילדיה. תשובתה של הרבנית היתה: "אני לא אעבור לוילנא, אך משום כבודו של הרב אספר לו מדוע רוצה אני בכל מאודי להמשיך ולהתגורר בקידן".

כך סיפרה הרבנית: "היה זה בערב סוכות לפני שנים רבות, כשבעלי חזר מבית הכנסת כשארשת של עצבות על פניו, שאלתי אותו לפשר הדבר, והוא סיפר לי כי סוחר האתרוגים היה בבית הכנסת והציע לבני הקהילה אתרוג יפה ומהודר, אך המחיר אותו ביקש עבור האתרוג היה גבוה מידי מכדי שנוכל כל בני הקהילה לרכשו בשותפות, גם הסכומים הרבים שכל אחד הסכים לתת עבור האתרוג לא הגיעו למחיר אותו דרש הסוחר, והוא כנראה ימכור את האתרוג לקהילה אחרת, ועל כך אני מצטער, שבחג סוכות הקרב ובא לא יהיה לנו אתרוג, ולא נוכל לקיים את מצות החג".

"בראותי את צערו של בעלי", המשיכה הרבנית בספורה. "הצעתי לו שכיוון שאנחנו כבר מבוגרים וילדינו כבר אינם גרים אתנו, הרי איננו צריכים בית כה גדול. הבה נמכור את הבית ונקנה לנו בית קטן יותר, ובכסף שיישאר נקנה את האתרוג עבורך ועבור כל בני הקהילה. בעלי הסכים להצעתי, אך כדי שהוא יהיה בטוח כי גם אני מסכימה ואינני אומרת כך מהשפה ולחוץ, ביקש כי אני אטפל בענייני המכירה והקניה של הבית". 

הרבנית הוסיפה וסיפרה לרבה של וילנא: "חיש מהר שלחתי להודיע לסוחר האתרוגים שלא ימכור את האתרוג לקהילה אחרת, ומחר אביא לו את דמי האתרוג. מתווך הדירות מצא עבורנו בית חדש מול הבית הישן, ובכך זכינו כי יהיה לקהילתנו אתרוג נאה ומהודר. שמחתו של בעלי לא ידעה גבולות, הנה הוא זוכה לקיים מצוות לולב ואתרוג בהידור".

"זקנה אני וחלשה, חיי באמת לא קלים", סיימה הרבנית את סיפורה המרגש. "אינני בריאה וקשה לי מאוד, אך מה שמחזיק אותי היא העובדה שכל בוקר כאשר אני קמה, אני זוכה לראות את הבית שמכרנו עבור קיום מצוה, אינני מתארת לעצמי איך יראה יומי אם לא אראה בבוקר את הבית שמכרנו עבור האתרוג. 

"אכן בוילנא יש לי הרבה נחת, וכן לא קל לי להטריח את ילדיי לבוא לקידן לתמוך בנו, אך אינני מסוגלת לוותר על המראה המשמח הזה מיד יום ביומו – לראות את הבית שמכרנו עבור אתרוג, בלי זה ודאי לא אשרוד", נימקה הרבנית הישישה את סיפורה, המלמד על מסירות נפש למען מצוות ארבע מינים.

באדיבות אתר 'דרשו'.