איך לארח ולהתארח בחג - ולצאת מזה בשלום ואחדות

אודליה הרגישה שהיא מאבדת ידיים ורגליים, טובעת בים של נחת. שמחה ומאושרת, מודה ומהללת אבל עייפה עד כלות החושים. במבט מטושטש סקרה את הבית שלה והתקשתה להכיר אותו. שמיכות וכריות מתגוללות בכל עבר משייטות בהזנחה, מזכירות את מלחמת הכריות שהתחוללה כאן לפני כמה שעות. חלקים צבעוניים של משחקי ההרכבה פזורים בכל פינה, עדות לנכדים שהיו כאן בזירה עד לפני שעה. עכשיו הם יצאו לגינה והותירו את אודליה בממלכה שלה, מתקשה להכיל את המהומה. בינות לחפצים שעל הרצפה נצצו פיסות זכוכית – זכר לאגרטל הגבוה שנשבר אתמול בקול רעש גדול. ניגשה לאמבטיה, ומצאה אותה מלאה מברשות וקישוטי שיער בשלל גוונים. כל אחד השאיר רק פריט אחד והתוצאה – בהתאם. אל המטבח היא הציצה בחשש, מרגישה כמו אישה זרה שפלשה לאיזה מטבח מוסדי. באירוניה נזכרה בניקיון היסודי שערכה פה טרם החג. פתחה את המקרר והדלת נדבקה – מלשינה בלי מילים על הטפטופים שחוותה בימי החג האחרונים.

אודליה אוהבת כל כך לארח בחג, אבל חלישות הדעת גוברת עליה מדי פעם. היא לא זוכרת שהתנהגה כך בבית חמותה. הדור היום כה צעיר ומשוחרר, כה ליברלי ומרשה לעצמו. הצעירים מרגישים לפעמים שהם לבד על הבמה, שוכחים מכל מה שסביב.

הנה נחום ונועה עם ארבעת ילדיהם: עובדים שניהם קשה כל כך במשך השנה. נחום בבנק ונועה בגן הפרטי שלה. הם עייפים ומותשים. מגיע החג והם רוצים קצת הפוגה. זה מגיע להם, באמת. זה הזמן שהם רוצים להקשיב לילדים, להיות אתם. חבל שיטרחו ויעבדו גם בחג. הם צריכים את ההפוגות האלו. אז כשהם מגיעים היא משתדלת לפנק אותם על הצד הטוב ביותר, לאפשר להם לקבל את הזמן שלהם בלי מרוץ היום יום התובעני שאליו הם רגילים. מכינה להם את האוכל שהילדים אוהבים, חוסכת להם את העבודה, שיהיו פנויים לזמן משפחתי מחמם את הלב.

צביקה ורחלי: יש להם את התאומים הבכייניים, בפרט עכשיו עם השינים שצומחות להם בתורנות. הם הורים משקיעים, חמודים שכאלה. נראה כאילו לפני רגע היה צביקה בגיל הזה, וכבר הוא אבא לשניים. אבל זה לא קל, עם שני זאטוטים מפונקים כאלה. אז כשהם באים היא משתדלת לארגן להם בית מלון של מנוחה.

נהוראי ואפרת: בת הזקונים שלה. גרה רחוק וסוף סוף חוזרת תחת סינרה. כל הפינוקים שבעולם לזמן הקצר שבו היא מבלה פה. אחר כך היא חוזרת לביתה המרוחק וצריכה להתמודד עם חיי היום יום בעצמה.

אז ככה יוצא שהיא עומדת על כולם לשרתם ולשמשם, והיא באמת רוצה לעשות זאת. אבל העייפות המכריעה עכשיו, ותחושת אי הנוחות מול המהומה שבבית – מרוקנים אותה פתאום מן הכוחות.

צלצול הטלפון קרע את חוט מחשבותיה. על הקו חמותה. היא שופכת בפניה את לבה. "אל תחשבי שאני לא נהנית לארח אותם, אבל למה הם משאירים כזה בלגן?"

"אצלכם היה אותו דבר", אומרת לה חמותה. "ואני אומרת לך מניסיון: תעזבי את הכול ותלכי לנוח. אם תהיי פחות עייפה – כבר יהיה לך הרבה יותר כח".

"אצלנו היה אותו דבר?" היא לא מאמינה אודליה. באמת? היא זוכרת כמה היתה מתחשבת, ומדי פעם מגיעה עם עוגות להקל על טורח המשא.

"כן, אצלכם היה אותו דבר. הייתם באים, חמודים כאלה. עם כל ההמולה של הילדים. זה היה שמח. אני זוכרת איך צביקה היה זורק מהחלון את כל הנעליים של כולם, ואני הייתי מבקשת מהשכנים למצוא את כל הזוגות. ואיך אפרת הקטנה היתה ישנה אתי בלילה. את היית עייפה והיו לך תקופות עומס בעבודה". חמותה מדברת והיא מעלה זיכרונות. זיכרונות שנמצאים בתאי המוח שלה בצורה שונה לחלוטין. היא זוכרת איך הסכימה לבוא לחמותה גם כשרצתה כל כך להתארח אצל ההורים שלה. אבל חמותה האלמנה חיכתה להם. היא זוכרת את העצבים שהיו לה מול החלונות הפתוחים תמיד, והחפצים האבודים. והשכנים המפחידים. היא זוכרת את כל זה ולא חשבה אף פעם שלחמותה היה כבד עם זה.

"אהבתי כל כך שאתם באתם", אמרה חמותה פתאום, ונס שאמרה זאת. "אני מתגעגעת לזמנים היפים ההם. הם היו האור של כל השנה. זה נתן לי דלק לכל השגרה. כל הזמן הייתי לבד כל כך וזה נתן לי את הכוח להמשיך הלאה. שמחתי מאוד שבאתם, בטח שמחתי", היא מדגישה. "אבל זה לא סותר את העובדה שזה היה פרויקט".

המילים האלו מוכרות לה, היא בעצמה אמרה אותן לפני רגע. השמחה והנחת אינן מהוות כל סתירה לטרחה ולהכנה הנדרשת. יש הרבה מה להכין, יש המון מה להשקיע. זה טוב וזה נפלא, אבל זה לא הכי קל.

ביחד

תקופת החגים היא הזמן הנפלא של איחוד משפחות. זה הזמן שכולם רוצים להיות קרובים לנחת, לחוש יחד את התרוממות החגים ולהסב בצוותא לסעודות החג. האירוח מהווה פרויקט מרכזי מכל הבחינות וכמו בכל פרויקט, מתכוננים אליו, לומדים אותו ומסיקים מסקנות. רוצים להיות ביחד ומתקבצים אצל ההורים. בבית ההורים כל אחד מרגיש שזה המקום הטבעי שלו לקבל תשומת לב וגם קצת 'פיצויים'. ההורים נתפסים אצל רבים מאתנו לאורך השנים כמקור של פיצוי. הם כאילו 'אמורים' להשלים לנו את החסרים. עובדים קשה מאוד? ההורים יפנקו. יגעים מהשגרה? ההורים יזמנו פנאי למנוחה. מרגישים במרוץ החיים? בית ההורים הוא המקום להפוגה.

זה נפלא כשזה מתאים. מה טוב יותר מאשר להתרענן בבית ההורים? מה נעים יותר מאשר להתרווח בבית הסבא והסבתא? לשתף אותם בנחת, לקבל מהם מלוא חופניים של השתתפות ופינוק. אבל לכל זה יש מחיר.

"ההורים אינם נעשים צעירים מיום ליום", מזכירה אביגיל, סבתא לשלושה עשר נכדים. "אנחנו אוהבים לארח, אוהבים מאוד. אבל הטרחה הכרוכה בזה היא לפעמים לא פשוטה. כל אחד שמגיע מרגיש שהוא נבלע בתוך הרשימות. הילדים שלי אומרים לי הרבה פעמים 'את ממילא מכינה'. ואת זה קשה לי לקבל. מה זה נקרא 'ממילא מכינה' כשמדובר על משפחה בת שמונה נפשות? הם באמת חושבים שיש לי בשליפה שמונה מנות מיותרות בכל סעודה? אם אומרים לי מראש, זו באמת לא בעיה להכין כמות גדולה יותר. יש לי בבית סירים ענקיים ואני קונה בשמחה כמות גדולה של עופות ודגים, פירות וירקות. אבל ברגע האחרון כשהם מפתיעים אותי – אני במבוכה גדולה מאוד".

אביגיל אומרת את הדברים על רקע של מציאות מביכה. היה זה הבן שלה הבכור. הוא גר בצרפת ומתגעגע נואשות. כאשר הוא מגיע ארצה עם ילדיו, השמחה רוקעת שחקים. "אנחנו אוהבים מאוד שהוא מגיע. אבל בסוכות האחרון זה היה מביך ביותר".

עד הרגע לא מבין יהושע מה הבעיה. הוא הגה את הרעיון שלו מתוך התלהבות תמה וילדית משהו. הוא היה בטוח שזה רעיון מוצלח, ועד עצם כתיבת השורות האלו – טרם הבין מה לא טוב במה שעשה.

יהושע הצליח ממש ברגע האחרון לקבל חופשת חג מעבודתו. הוא קיבל את האישור שבוע לפני החג וקנה כרטיסי טיסה לכל המשפחה. הוא ייסע להורים לחג הסוכות, זה יהיה נפלא. הוא יודע שההורים שלו שמחים עמו מאוד והוא גם צדק. הם באמת חשבו עליו בערב החג וכל הזמן דמיינו לעצמם 'הלוואי שהוא יבוא!'. האיחוד המשפחתי בלעדיו כל כך לא מושלם. תמיד מתגעגעים אליו ולילדיו הרחוקים. הפעם התכוננה אביגיל לחג מתוך געגוע, וחשבה כל הזמן כמה מושלם היה לו היה גם יהושע מגיע. כל ההכנות לחג לוו מידי פעם באזכורו של יהושע. תוך כדי הבישולים היא חייגה אליו ואמרה לו: "הלוואי שגם אתה היית מגיע להיות פה בחג, יהושע. הלוואי".

מילותיה הנרגשות הדליקו בו את הרעיון השובב: הפתעה!

יהושע לא סיפר להם שהוא מגיע. הוא החליט להפתיע אותם הפתעה גדולה בערב החג. לנחות עליהם במפתיע וליהנות מעוצמת ההלם המרגש.

"זה לא יותר מדי?" שאלה אשתו בעדינות. "אולי כן כדאי להודיע להם, לפחות יום לפני שנבוא?"

ככלה היא לא הרגישה נוח עם ההפתעה. לא נעים היה לה לנחות בבית חמותה ללא כל הודעה מוקדמת. אבל יהושע הרגיע אותה. הוא מכיר את ההורים שלו והוא בטוח בכך שזה יהיה מוצלח. זו תהיה חוויה גדולה כל כך שהם לא ישכחו אותה ימים רבים.

היה זה בערב החג ממש. שעת בוקר מוקדמת עדיין. מונית גדולה עצרה תחת הבית, וממנה הגיחו זוג עם שלושה ילדים ומזוודות ענק. הם פשוט עלו במדרגות ו... חיכו בשקט בצד. הם שלחו קדימה את אבנר הקטן שידפוק בתמימות בדלת.

אביגיל היתה אותה שעה עסוקה בהכנת מרק העוף. הבית היה שקט והאורחים טרם התחילו לבוא. היא תכננה להספיק עוד להכין סלטים נוספים ולנוח קצת.

דפיקות בדלת לא העלו בקצה דעתה את מה שעומד לנחות עליה. לנחות – תרתי משמע. היא הציצה בעינית וראתה ילד קטן. בטח אחד מילדי השכנים שבא להשאיל איזה מוצר.

היא פתחה את הדלת ונבהלה. כן, היא ממש נבהלה. בגיל שלה לא תמיד מסוגלים להכיל הפתעות. מולה עמד הנכד שלה, הנכד מצרפת! מה הוא עושה כאן? היא הוזה? זה סתם נדמה לה?

"אבנר?" אבנר חייך חיוך נבוך וביישן, וכאילו בזה ניתן האות. יהושע בנה הגיח פתאום בהפתעה, ואחריו הילה אשתו, נועם הבכור ומרגלית הבת היחידה.

הם פשוט היו כאן – מרגשים כל כך. "בואו תיכנסו", היא התעשתה, משתדלת להסדיר את קצב נשימותיה. "בואו, אני פשוט לא מאמינה שאתם פה".

הם נכנסו עם המזוודות הענקיות. היא לא הבינה מה קורה פה, ושמעון בעלה לא בבית. "אבא לא נמצא", היא אמרה בלי קשר, מבולבלת לגמרי. סקרה את נכדיה היקרים, את הבן האהוב, את הכלה היקרה. "היום בלילה חג – איך תספיקו?"

"אבא – באנו לחג!" הכריז יהושע הכרזה משמחת ומרגשת. הם הסבו לשלחן ואביגיל רצה להביא כיבוד. הבית היה מלא כל טוב ובאמת בן רגע התמלא השולחן בתקרובת טריה.

שמעו הוזעק למשמע ההפתעה והם שוב ושוב עיבדו את החוויה הנוכחית. יהושע והילה באו לחג בהפתעה.

אחרי שהפנימו את מה שקורה הרגישה אביגיל סחרחורת נוראה.

"שמעון, לך תקנה דגים, שלא יחסר בחג. צריך גם עוד פירות וירקות. וגם חלות למרגלית – היא אלרגית לקמח חיטה. תקנה גם אוכל ליום טוב שני של גלויות. אני מקווה שתמצא הכול".

"חוץ מזה", היא לחשה לו. "צריך לבנות את הסוכה למטה כי הזמנו השנה את אחי אברהם".

באותה שנה הוזמן אחיה אברהם ללון בסוכה שלהם. הם לא חשבו שמגיע הנה יהושע עם שני בניו. ועכשיו בערב החג להתחיל לבנות סוכה נוספת. הם יעשו זאת בשמחה, אבל קל זה לא יהיה.

הסוכה הוקמה בחיפזון, מלווה בהתרגשות, אבל בתרעומת קלה גם כן. למה לא אמרתם מראש? מה זה עלה על דעתכם לנחות בלי כל הודעה מוקדמת? הרי היינו שמחים וצוהלים לקראתכם, היינו מכינים את כל הדרוש לפני בואכם.

החג החל בהפתעה משמחת, אך לווה כל הזמן בתחושת בהילות מסוימת. כל הזמן היתה אביגיל לחוצה שיחסר אוכל, שלא יהיה מספיק כיבוד. היא הגישה מנות וספרה. היא העמידה סירים ודאגה. היא חלקה את האוכל וחששה. בנה יהושע לא הבין מה הבעיה. "לא באנו בשביל האוכל, אמא". אבל אמא שלו, שהיתה מופקדת על האוכל, כן הרגשה החמצה. היא רצתה לארח בנדיבות ובשפע. היא היתה רוצה כל כך לדעת מראש ולהיערך בהתאם. עד שהם באים. למה לא תתכונן לכך בכבוד הראוי? למה לא תשמח מראש להכין לכבודם כל טוב? לדעתה של אביגיל זה רעיון גרוע להפתיע את ההורים. אפקט ההפתעה משמח את המפתיעים ולא את המופתעים. אפקט ההפתעה מתאים אולי לצעירים, אך בוודאי לא למבוגרים. מאז היא ממליצה לכל שומעיה לא לבצע הפתעות מכל סוג להורים. ההפתעות אולי משמחות את הילדים, הן לא מתאימות להורים.

גם אם אתם חולקים על הרעיון וחושבים שאתם כן הייתם שמחים לקבל בהפתעה את משפחת ילדיכם הנשואים – עדין יש מקום למסר החשוב שבא להכיר: חשבו על הזולת, לא כל מה שנפלא בעיניכם מתאים גם לאחרים.

אפילו אם האחרים הם במקרה זה קרובים אליכם כל כך – ההורים.

עשר עצות שיעזרו לארח אתכם בחג

העצות הללו נלקטו מבעלות ניסיון של שנים באירוח. כולן התקבלו מפי אימהות טובות לב ואוהבות לתת. הן נאמרו בכנות מתוך בקשה חוזרת ונשנית להישאר בעילום שם. המטרה הראשונית שעמדה מול עיניהם "שרק לא ייפגעו, ולא יבינו את הדברים בצורה מעוותת. כי הם רגישים, והם צעירים, והם באמת לא אמורים להבין". אז דווקא מתוך הערצה עמוקה להורים הרגישים הזהירים ברגשות ילדיהם, הרוצים כל כך להעניק והחשובים ויקרים לנו מכל, הבה נראה כיצד אפשר להקל על האירוח בימי החג.

1. ודאו שלמארחים מתאים לארח אתכם. גם אם הם עשו זאת במהלך השנים האחרונות בקביעות, ראוי לברר בעדינות האם גם השנה זה מתאים. הורים לא נעשים צעירים, ומה שהיה מתאים בשנה שעברה אינו בהכרח מתאים גם השנה.

2. הכינו משהו ממאכלי החג, והודיעו על כך מראש. באופן הזה תוכלו להקל על ההכנה ולהסיר משהו מתוך הרשימה הארוכה של מאכלי החג. כאשר אתם מודיעים מראש מה אתם מביאים אתכם, אתם עוזרים הרבה יותר.

3. שימו לב להכין בכמות מתאימה. אל תחשבו שעוגת ויטרינה קטנה משמעותית באירוח של משפחות שלמות. אל תתפתו להתלהב מקופסה קטנה של סלט מיוחד. לא רק האיכות מדברת פה, אלא גם הכמות.

4. השתדלו לבוא לאחר ארוחת צהרים משביעה, גם אם מדובר ביו שישי או בערב חג לחוץ. כאשר אתם מגיעים שבעים, אתם חוסכים טרחה מרובה. אם לא מתאפשר לכם – קחו פיקוד על ארוחה זו – הגישו לעצמכם ופנו את השולחן. נקו את הכלים ואפשרו למארחים להיות פנויים בהכנות לחג עצמו.

5. שמרו על הסדר בחדר שבו אתם שוהים. גם אם אתם נמצאים בחדר הזה, אווירת הסדר תקרין כבוד למארחים ותאפשר להם לחוש בנוח בביתם שלהם. חפצים פזורים יוצרים אווירה מתירנית והם גורמים גם לילדיכם להקל ראש ברכוש של סבא וסבתא ובביתם.

6. שמרו על השקט בשעות המנוחה. סבא וסבתא רגילים בדרך כלל לבית שקט, ושעות המנוחה חיוניות עבורם. צאו עם הילדים לגינה סמוכה או רכזו אותם בתורנות על ידי סיפור או פעילות. מנוחת הצהרים תיתן לכולם כוח להמשיך במצב רוח טוב.

7. היו אחראיים להתנהגותם של ילדיכם. סבא וסבתא אינם מרגישים בנוח להתערב בחינוכם, ומתאמצים מאוד שלא לגעור בהם. היו אתם ערניים להתנהגותם. עצרו אותם מהשתובבות ומהרס, ואל תתעלמו מכך גם כאשר הילדים שלכם הם רק חלק מקבוצה גדולה של נכדים.

8. בשעת הסעודות הגישו את המנות ופנו מהשולחן. עזרו להדיח כלים גם אם עוצרים בעדכם. הביעו הכרת טובה במעשים על ידי עזרה וסיוע.

9. ציינו לשבח את המאכלים ואת האירוח, כולם הוכנו מתוך חשיבה ומאמץ ולא נעשו מאליהם.