האם התורה התייחסה לאיכות הסביבה?

"בעקבות התחממות כדור הארץ וריבוי הזיהומים של האוויר, רציתי לשאול, האם גם התורה מצווה לא לזהם את האוויר מצד שמירת הכדור ולא רק בענין אדם לחבירו? כי אני מבין שהתורה מתייחסת לאיכות הסביבה בעיקר בנושא של אדם לחברו ולא בהכרח לשמירה על העולם בכלל.
ראיתי איסורים המדברים בנושא אבל לא מתוך שמירה על הכדור, אלא שלא להזיק בני אדם הגרים בסמוך, כי אם אין אנשים משמע שהיה מותר גם אם הדבר היה מזיק את כדור הארץ. תודה"

* * *

שלום וברכה,

בהחלט כן. יש לנו חובה לשמור על כדור הארץ שהקב"ה נתן לנו. 

יש לכך התייחסות בהלכה וגם במדרשי חז"ל: "ראה את מעשה הא-לוהים כי מי יוכל לתקן את אשר עִותוֹ" (קהלת ז, יג) - בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשיי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך (קהלת רבתי, ז, כח).

ראה כאן הרצאה על איכות הסביבה בהלכה.
 
אך אי אפשר להפריד את כדור הארץ ממצוות שבין אדם לחבירו.
הרי כדור הארץ הוא בסופו של עניין גוש עפר, עם ליבה פנימית, שאינה שונה מזו של כוכבי לכת אחרים. מבחינה טבעית אין לכדור הארץ רגשות, וגם אם ח"ו היה עובר שואה גרעינית שתכחיד את כל היצורים החיים במעטפת החיצונית - כדור הארץ לא ישתנה. 
ההבדל הוא אחד: העולם נברא עבור בני האדם כדי לשמשם. גם בעלי החיים ניתנו לרשות בני האדם. והבורא מקיים את היקום עבור בני האדם המקיימים את המטרה האלוקית: "אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי".
 
עלינו לשמור על איכות הסביבה עבור אחינו בני האדם, לכן מוטל עלינו לשמור על הטבע וכל בעלי החיים שבו. כפי הציטוט מן המדרש שהובא. גם המקורות שתשמע בהרצאות מדברים על החשיבות של שמירת ארמונו של המלך, אשר ניתן לנו כפיקדון כדי לשמש אותנו.

כמו כדור הארץ, גם הגוף שניתן לנו בעולם הזה הוא רק פיקדון, לכן מוטל עלינו לשמור על בריאותנו: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם".
 
הצדיקים הכירו בפיקדון של גופם והתייחסו אליו כאל כבעל-חיים שניתן ברשותם, ועליהם לטפל בו.  כך מסופר במדרש (ויקרא רבה, פרשה לד):
"גומל נפשו איש חסד" (משלי יא, יז): זה הלל הזקן -  שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם.
אמרו לו תלמידיו: רבינו, להיכן אתה הולך?
אמר להם: לעשות מצוה.
אמרו לו: וכי מה מצוה זו?
אמר להן: לרחוץ בבית המרחץ.
אמרו לו: וכי זו מצוה היא?
אמר להם: הן מה אם איקונין (סמלים) של מלכים שמעמידים אותו בבתי טרטיאות ובבתי קרקסיאות, מי שנתמנה עליהם הוא מורקן ושוטפן, והן מעלין לו מזונות, ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי מלכות - אני שנבראתי בצלם ובדמות דכתיב (בראשית ב, ו) "כי בצלם אלהים עשה את האדם" על אחת כמה וכמה!"
הצדיקים התייחסו לגופם ממש כפיקדון זמני שניתן להם בעולם הזה.
 
כמו הגוף, כך גם העולם הוא פיקדון שעלינו לשמור עליו - עבור התכלית האלוקית.