היכן הם המים אשר מעל השמים?

נתן שואל: "שלום. אנו יודעים שאין אוקיינוס של מים מעל השמים, אז מה הכוונה כאשר התורה מספרת לנו על מים עליונים? האם יש לכך הסבר מדעי?"

* * *

שלום וברכה נתן, ותודה על שאלתך.

התורה מורכבת מפשט, רמז, דרש וסוד. חז"ל לימדו שמעשה בראשית נסתר מאיתנו, וחובן בו סודות רבים שרק יחידי סגולה זכו להשיג. אך אציע לך את פשט הפסוק "המים אשר מעל הרקיע" על פי מה שביארו המפרשים, ונראה כיצד הוא תואם את הידע המדעי שלנו.

תחילה נראה כיצד התורה מציגה את העולם בראשיתו: "והארץ היתה תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום, ורוח אלוקים מרחפת על פני המים" (בראשית א, ב).

המילה תוהו ובוהו מלמדות אותנו שהארץ בתחילתה היתה ריקה ושוממה, ללא בעלי חיים או צמחייה משום סוג. ביטוי זה אינו מורה על חוסר סדר או חוסר צורה כפי שמקובל לחשוב, אלא מתאר שממה וריקנות כפי שמבאר רש"י. מלשון תוהה ובוהה, כך שתרגומו המילולי יהיה: הארץ היתה תהייה ובהייה. פסוק זה מדמה אדם שתוהה בארץ חרבה ושוממה, אינו יודע לאן יביט ולאן יילך, ובוהה בחלל ריק.

ויש ראיות מפסוקים נוספים למשמעות זו: "ראיתי את הארץ והנה תוהו ובוהו... שממה תהיה כל הארץ" (ירמיהו ד, כג), "ולא תסורו כי אחרי התוהו, אשר לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה" (שמואל א, יב, כא), "ויתעם בתוהו לא דרך" (תהילים קז, מ).

המילים "חושך על פני תהום" יכולות ללמד שכדור הארץ היה בתחילתו מכוסה ים עמוק, ללא יבשות, ללא אטמוספירה (אויר), ונמצא בחושך מוחלט בחלל החשוך. התורה מלמדת על תהום עמוקה של מים אשר כיסתה את הארץ הבראשיתית, כפי שנאמר בסוף הפסוק: "על פני המים". המילה "תהום" בתנ"ך פירושה תהום עמוקה של מים: "תהומות יכסיומו, ירדו במצולות כמו אבן" (שמות טו, ה).

לאחר מכן מסופר: "ויאמר אלוקים, יהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים. ויעש אלוקים את הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים אשר מעל הרקיע, ויהי כן. ויקרא אלוקים לרקיע שמים" (בראשית א, ו).

רקיע בלשון המקראית פירושו חלל ריק או "אויר" כפי שמתאר זאת האבן עזרא. בימינו ההגדרה המקובלת למושג זה תהיה "אטמוספירה". תחילה ראינו בפסוק ב' תיאור של כדור הארץ הבראשיתי במצב שבו היה מוצף ים, כאשר הארץ נמצאה עמוק מתחת לפני הים. על כן, במטרה לאפשר את הופעת היבשות, היה צורך להוציא מכדור הארץ כמות אדירה של מים, ויחד עם זאת, לייצר אטמוספירה חדשה לכדור הארץ. רש"י מבאר את בריאת הרקיע באופן זה: "יחזק הרקיע, שאף על פי שנבראו שמים ביום ראשון, עדיין לחים היו".

בפסוק ו' מסופר על הפרדת "המים אשר מעל לרקיע", ומפשוטו נוכל להבין שאלוקים אידה כמויות אדירות של מים אל החלל החיצון. כיום אנו יודעים כי מים אשר יוצאים מחוץ לאטמוספירה קופאים לקרחונים ונודדים. פסוקים אלה יכולים ללמד שאלוקים הוציא כמות אדירה של מים אל מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ. על כן, הגיוני להניח שהמים אשר אלוקים העלה מעל הרקיע נהפכו לקרחונים (הנקראים במדע בשם "שביטים") ונדדו אל החלל הרחוק. חז"ל מלמדים אותנו כי הקב"ה שמר על המים הללו מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ, ולא הניח להם לנדוד למרחקים: "רב אמר לחים היו מעשיהם ביום הראשון ובשני קרשו" (בראשית רבה א, ב), "אמר ר' תנחומא: אנא אמרי טעמא, אילו נאמר 'על הרקיע', הייתי אומר 'על גופו של רקיע המים נתונים', וכשהוא אומר 'אשר מעל לרקיע' הרי המים העליונים תלוים במאמר".

וכך ביאר המלבי"ם: "ויאמר אלהים יקוו המים - טרם שנתהווה הרקיע לא היה אפשר להקוות המים, אחר שהיו המים אדיים ממולאים ביסוד הרוח, והיו כמותם כמה מאות פעמים ממה שהם כשהם פשוטים, עד שהיו גובהם כפליים כשיעור ש-מן הארץ עד מקום העבים. כמו שכתוב במדרש רבה (פ"ד): כחלל שבין הארץ לרקיע כך יש בין הרקיע למים העליונים".

גם מעשה המבול יכול לרמוז על כמות אדירה של גשמים אשר הגיעה מחוץ לאטמוספירה: "וארובות השמים נפתחו..." (בראשית ז, יא).

ידוע לנו כיום על כוכב לכת שנמצא במצב דומה: שבתאי. את כוכב הלכת שבתאי מקיפות שמונה טבעות ענק העשויות מאינספור גושי קרח קטנים. אפשר לומר שיש כיום "מים אשר מעל לרקיע" בכוכב הלכת שבתאי. הפסוקים שראינו יכולים להעיד על כך שכוכב הלכת שלנו היה בעברו דומה מאוד לכוכב הלכת שבתאי.

אמנם בימינו, ידוע שאין טבעות אדירות של קרח המקיפות את כדור הארץ. אך אפשר להסביר כי בתקופה מסויימת הקרח שהקיף את כדור הארץ נדד אל החלל החיצון. ייתכן שלאחר המבול, התאדו המים בחזרה אל מחוץ לאטמוספירה, אשר נדדו כשביטים לחלל הרחוק. כיום מרחפים במערכת השמש שלנו אלפי שביטים אדירי מימדים, העשויים ברובם קרח. מי יודע אם כמה מהם לא היו בעברם הרחוק חלק מן התהום שכיסתה את כדור הארץ בראשיתו? נצפו עד כה כ-5200 שביטים מחזוריים במערכת השמש שלנו.

גם לאחר יצירת הרקיע, נותרה היבשה הבראשיתית מתחת לפני הים, אלא שכעת יבשה זו לא היתה מכוסה תחת תהום עמוקה, ודי היה בניקוז המים לאוקיינוסים השונים כדי שתיראה היבשה לראשונה: "ויאמר אלוקים, יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, ויהי כן" (בראשית א, ט). האטמוספירה נבראה, אולם היבשה לא נגלתה עד היום השלישי. מכיוון שהמים עדיין כיסו את היבשה ותיקונה לא הושלם, לא הוזכר ביום זה הביטוי "כי טוב", ובמקום זאת הוא מופיע פעמיים ביום השלישי (רש"י על פסוק ו'). מכאן נמצאנו למדים שגילוי היבשה נעשה בשני שלבים, השלב הראשון באידוי מים רבים מן הים אל החלל תוך יצירת האטמוספירה, והשלב השני ביצירת האוקיינוסים באופן שתתגלה היבשה. תיאור הבריאה בספר בראשית תואם את הידע המדעי באופן יוצא מן הכלל, כפי שאפשר ללמוד מפשט הפסוקים ודברי המפרשים.