"איש באמונתו יחיה". אז מה רוצים ממני? 5 נקודות למחשבה

1. "תחת התפוח עוררתיך..."

מהתבוננות פשוטה בתפוח ניתן למצוא מאפיינים, המעידים על סדר ותכנון מופלא. מהתבוננות בו, יכול כל אדם, ואפילו הפשוט ביותר, להגיע להכרה ולאמונה בבורא עולם.

חשבתם לעצמכם, מהו אותו ציפוי פלסטי שעוטף את הגרעינים שבתוך התפוח? מהו החומר הזה - שלא כל כך ניתן לאכילה? לשם מה, בכלל, צריכים אותו? ? אכן, הזרעים מונחים בתפוח בתוך "קירות" קשיחים, העשויים חומר דמוי פלסטיק. חומר זה מגן על הזרע שלא ייפגע מהחומציות המצויה במיץ הפרי, והוא גם מגן עליו שלא ייאכל יחד עם הפרי, בהיותו חומר קשיח וקשה ללעיסה.

כלומר, מדובר בהגנה מיוחדת לשימור הזרע שבתפוח, כדי להבטיח את צמיחת דור ההמשך.

חשבתם פעם, איך ייתכן שהתפוח בעודו על העץ אינו סופג מי גשמים, ואינו נרקב? מתברר, שקליפת התפוח מכילה שמן ההופך אותה לעמידה במים, ובכך היא מגֵנה על הפרי מפני הגשמים העזים, היורדים במשך חודשי הצמיחה וההבשלה.

ומהיכן מגיע ריחם המיוחד של התפוחים? השמן שבקליפה מעניק לפרי את הניחוח האופייני - "ריח התפוחים" - ההופך את הפרי לנחשק.

מה פשר הצבע של קליפת הפרי? צבעהּ מצביע על בשלותו של הפרי: קליפה ירוקה מעידה כך שהפרי עדיין אינו ראוי לאכילה; כאשר הפרי מבשיל, קליפתו מאדימה ומכריזה על היותו בשל וראוי למאכל. לצבע הקליפה יש גם תפקיד חשוב של "תאווה לעיניים", ומטרתו לעורר את תיאבון האוכל.

חשבתם לעצמכם מהו תפקידו של "גבעול העוקץ" שיוצא מהתפוח, מלבד חיבורו לענף? העוקץ משמש כצינור, המעביר אספקה לפרי. דרכו מועברים החומרים שמקבצים השורשים מן האדמה, ועולים עד לעוקץ הפרי.

שימו לב לפלא: גם אם ילמדו אנשים אי-פעם כיצד לשאוב מן האדמה את החומרים המזינים את הפרי, ברור שהמכונות הדרושות לשם כך תהיינה מסובכות וכבדות ביותר, ולא תדמינה כלל לגבעול העוקץ הקטן...

כמו כן, גבעול העוקץ מתפקד בצורה מופלאה. הוא אוחז בפרי בחוזקה, כל עוד הפרי אינו בשל. כשהפרי בשל ואינו זקוק יותר לעץ, נרפית אחיזתו כדי לאפשר לפרי להיקטף בקלות, ממש כאילו היה לו מתקן שחרור מסונכרן -

האם ייתכן שתהליך מופלא זה, שמעיד על יד מכוונת ודואגת, נוצר מעצמו ללא יוצר ומתכנן?

2. האוזן

אם תפקידה של האוזן הוא לשמוע קולות ולהבחין בין צלילים, לשם מה אנו זקוקים לשתי אוזניים? מדוע לא מספיק לנו סתם נקב, שדרכו ייכנסו גלי הקול אל תעלת האוזן? לשם מה צריך את הגוש המוזר למראה, הנקרא אפרכסת, בסמוך לנקב של כל אוזן?

ובכן, נתאר לעצמנו חייל הנמצא בלילה בעמדת שמירה. כל האזור חשוך ושומם, ושקט מוחלט שורר מסביב. לפתע נשמע רשרוש מימין, והחייל פונה מיד לכיוון מקור הרעש. מניין ידע החייל שהרשרוש הגיע מצד ימין? 
האוזן הימנית שמעה את הקול שבריר שנייה לפני האוזן השמאלית, ובעוצמה חזקה יותר, והעבירה מיד את המידע למוח.

המוח, אשר קיבל מידע ראשוני על רשרוש חשוד מה"מַקְלֵט" הממוקם בימין, מורה מיד למערכות הראייה לפנות לכיוון זה, ולכל מערכות הגוף האחרות להיכנס לכוננות-על. כלומר, האוזן משמשת כמַקְלֵט!

שימו לב: אם הרשרוש יגיע משמאל, תשמע זאת האוזן השמאלית לפני הימנית, ובעוצמה חזקה יותר. אם הרשרוש יגיע מלְפָנים, הרי ששתי האוזניים תשמענה אותו בו-זמנית, ובאותה עוצמה.

ומה יקרה כאשר הרשרוש יבוא מאחור? כיצד נדע לזהות זאת?

מתברר, כי לשם כך תוכננה אפרכסת האוזן בצורה זו: האפרכסת פתוחה מצד הפָנים, ומתנשאת כחומה מן הצד האחורי, כך היא יוצרת מעין "צל" שמיעתי על הקול הבא מאחור, והמוח מזהה את המיקום המדויק על פי "צל" זה. גלי קול, המגיעים לאחר שעברו את האפרכסת, מגיעים בצליל שונה, וכך מלמדים את המוח, כי הם באו מאחורי האדם, ואילו גלי קול שחדרו היישר אל תעלת האוזן,  הגיעו מלפניו.

הרי לנו התכנון הנפלא שבעיצוב המבנה החיצוני של מערכת השמיעה. ועדיין לא דיברנו על תהליך השמיעה עצמו: כיצד גלי הקול, החודרים לתעלת האוזן, הולמים "כפטיש המכה בסדן", וכאשר האנרגיה המכנית של התנודות מגיעה אל האוזן הפנימית, היא ממירה אנרגיה זו לאנרגיה אלקטרו-כימית של פעילות עצבית בשפה המובנת למוח - תהליך מופלא ביותר.

האם ייתכן שתהליך מופלא זה, שמעיד על יד מכוונת ודואגת, נוצר מעצמו ללא יוצר ומתכנן?! על ידי התבוננות בגוף האדם ניתן להבין שמדובר ביוצר  שגאונותו וכוחותיו אינסופיים.

3. עור מקומט

מי מאיתנו לא מכיר את התופעה המוזרה של התקמטות העור, במיוחד בקצות האצבעות, אחרי שהייה ממושכת במים, בבריכת השחייה, או אפילו אחרי מקלחת ארוכה מדי?

תהיתי לעצמי: העובר מבלה תשעה חודשים בתוך מים חמימים (מי שפיר), ששומרים עליו מטלטולים ותורמים להתפתחות תקינה. כיצד, אם כן, נשאר עורו של התינוק ביציאתו מרחם אמו חָלָק ולא מקומט?

מה שומר על עור העובר ברחם אמו כה חלק ומטופח? הרי זה נוגד את חוקי הטבע?

מדובר בשכבה שומנית הנקראת ורניקס (Vernix), חומר לבן שומני המכסה את עור העובר ושומר עליו בעודו ברחם: הוורניקס מסייע בשמירה על חום גופו של העובר , שומר על לחות העור בסביבה מימית, ומונע זיהומים ודלקות.

כשהתינוק נפרד מהמים שברחם ויוצא לאוויר העולם, עוטפת אותו השכבה השומנית הלבנה, שמגֵנה עליו מפני חיידקים ומזהמים, שומרת על חום גופו, מלחלחת את עורו, ומעניקה לו תכונות אנטי אלרגניות. כמו כן, שכבה זו משמשת כחומר סיכה, המפחית את שפשוף עורו של התינוק ומסייע למעבר חלק ומהיר בתעלת הלידה.

זהו החומר המשובח ביותר, קרם הזנה נדיר וחד-פעמי, שאין הזדמנות נוספת להשיגו. חברות קוסמטיקה מובילות מנסות לחקות את הרכב הוורניקס, על מנת לייצר קרם לחות איכותי לעור, אך ללא הצלחה!

מי הוא זה, שיצר שכבה שומנית זו, ששום חברת קוסמטיקה אינה מצליחה לייצר?

4. כשרות המזון

האם הייתם מתדלקים את הרכב שלכם בדלק מהול? ברור שלא! כי על הרכב שלנו אנו שומרים מכל משמר.
- אם כן, מדוע על מה שנכנס לגופנו אנחנו פחות מקפידים?

אסביר: התורה אסרה עלינו לאכול חיות מסוימות. שאלתם את עצמכם מדוע? מה זה משנה באמת אם אני אוכל חזיר או "פירות ים"? ובכן, לכל דבר יש סיבה, צריך רק להתבונן.

לדוגמה התורה אוסרת עלינו אכילת חזיר. מדוע? הידעתם, שהחזיר אוכל את הרפש המטונף ביותר? אם הוולד שלו מת ומרקיב - גם אותו הוא אוכל. החזיר לא נגעל מכלום, ואפילו בשר עם מחלות ונגעים הוא אוכל! יתרה מכך, העיכול שלו הוא בין המהירים: בתוך 4 שעות מה שהוא אוכל, נהפך לחלק מגופו. אם הוא אוכל לכלוך וזוהמה, בתוך 4 שעות זה מגיע לצלחתו של האדם. מדובר בבשר לא איכותי ולא נקי.

דוגמא נוספת: "פירות ים" - שם מכובס לכל החרקים והמקקים שמצויים בקרקעית הים. הידעתם מה המזון שלהם? המזון הוא ההפרשות של הדגים שנמצאים מעליהם... זמן קצר מרגע שהם ניצודים, הם מגיעים לצלחתו של האדם!

התורה אוסרת עלינו לאכול מאכלים שיכולים לקלקל את בריאותנו ולהשחית את הנפש שלנו. לעומת זאת, היא מתירה לנו לאכול בעלי חיים, שאינם טורפים, אינם מאוסים, כולם צמחוניים וכולם מעלי גרה. כך שהבשר שלהם איכותי ונקי ביותר, ומעל לכול - אינו משחית את נפשותינו. כמובן שיש לכך סיבות נוספות עמוקות, וכמובן שגם ללא ידיעת הטעם היה עלינו לקיים את ציווי הקב"ה, אבל במקרה הזה - אחת הסיבות לאיסור ברורה לעיני כל.

5. איש באמונתו יחיה

רבים מנפנפים בפסוק: "איש באמונתו יחיה" כהוכחה לכך, שהתורה מאשרת שכל אחד יחיה לפי דרכו ולפי אמונתו, ושאין חובה לחיות לאור דרך מסוימת או לקיים מצוות.

המשפט הזה שגור בפי הציבור ואפילו נחשב למשפט חכמה, אבל האמת היא שזהו עיוות של הפסוק "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד). כוונת הפסוק היא שהצדיק יחיה בזכות האמונה שלו, כלומר האמונה מחייה אותו. פסוק זה אינו עוסק בדרך הראויה לכל אדם, אלא בהגדרתו של אדם צדיק.

כך אנשים מוכנים לעזוב את התורה והמצוות לטובת הנאות החיים, כשהם בטוחים שהתורה נותנת להם אישור באמצעות הביטוי 'איש באמונתו יחיה'. אמנם לכל אדם ניתנה האפשרות לבחור במה שהוא רוצה, אך אם הבחירות שלנו אינן טובות, בל נשלה את עצמנו לחשוב, שהתורה נותנת לנו אישור למעשים הלא טובים.

כאשר אותם אנשים יבינו שביטוי זה מעוות את הפסוק וסותר את התורה, האם הם ישנו את התנהגותם וילכו בדרך התורה? אני מניח שלא... - מדוע, אם כן, בחרו להישען ולהסתמך דווקא על הציטוט המשובש? האם זה בגלל הנוחות המתלווה אליו, או אולי בשל התנגדותם לכך שיגידו להם מה לעשות?